ברוך ואח' נ' חברת מליבו בניה ואח'

פסק דין

לפניי תביעה כספית על סך של 21,742 ₪, שהוגשה כנגד הנתבעת 1 בגין ביצוע עבודות בנייה בשעות שבהן לא הותר לה לבצע עבודות על פי חוק וכאשר התובעים מבקשים לחייב את הרשות המקומית, הנתבעת 2 במקרה זה, בתשלום של 3,000 ₪ בגין סכום הארנונה ששילמו בשנה האחרונה וזאת עקב כך שהנתבעת 2 לא פעלה כדי לאכוף על הנתבעת 1 לבצע את העבודות במסגרת השעות המותרות על פי חוק.

תמצית התביעה

התובעים מתגוררים ברחוב נחלת יצחק בת"א. הנתבעת 1 הינה קבלן מבצע, אשר מבצעת עבודות בנייה בפרויקט הידוע "כצמרת דנקנר", בניין מגורים בן כ-30 קומות שנבנה ברחוב נחלת יצחק, כעשרה מטרים מביתם של התובעים. הנתבעת 1 הפכה בשנה האחרונה את חיי התובעים לסיוט מתמשך בכך שגרמה באופן קבוע לרעש איום בשעות שבהן אסור על פי חוק לבצע עבודות בנייה. חיי התובעים הפכו לגיהינום ואיכות החיים שלהם נפגעה, נגרם לתובעים מחסור בשעות שינה וכתוצאה מכך לעייפות ועצבנות במהלך כל שעות היום, כמו גם למיגרנות וכאבי ראש נוראיים. למרות תלונות חוזרות ונשנות במשך חודשים ארוכים, המשיכה הנתבעת 1 לזלזל בחוק ולהמשיך את עבודות הבנייה גם מעבר לשעות המותרות. אתר הבנייה עובד באופן קבוע בשעות כגון 5:00 ו22:00 בלילה וגם בשבתות ובחגים, למרות שעל פי ההיתר שהונפק ע"י הנתבעת 2 והנתבעת 1, מותר לה לבצע עבודות רק החל מהשעה 06:00 ועד השעה 19:00 בערב. התובעים טוענים שהנתבעת 2 נתנה לנתבעת 1 היתר מיוחד לעבוד גם עד השעה 21:00, למרות התנגדות השכנים לעניין זה. פניות התובעים אל הנתבעת 2 לא הועילו אף הן. התובעים נאלצו להשקיע סכום של כ-6,742 שקלים עבור בידוד אקוסטי שבוצע בביתם. כמו כן, עותרים התובעים לחיוב הנתבעת 1 ב-15,000 שקלים בגין אובדן של עשרות שעות עבודה בגלל עייפות, פגיעה פיזית, פגיעה באיכות החיים ועוגמת נפש, כמו גם בזבוז זמן והוצאות על שיחות טלפון. את הנתבעת 2, מבקשים התובעים לחייב בהשבת ארנונה ששולמה בשנה האחרונה בסך של 3,000 שקלים.

תמצית ההגנה

הנתבעת 1 טוענת כי על פי ההיתר שניתן לה היא רשאית לבצע עבודות החל משעה 06:00 ועד לשעה 21:00 בערב. הנתבעת 1 מבצעת את העבודות תוך התחשבות מרבית בשכנים ורק במסגרת השעות הקבועות בהיתר. מעבר לשעות העבודה, נוכחים באתר רק שומרים שאינם מבצעים עבודה כלשהי. הפועלים מגיעים בבוקר לעבודה, אמנם לפני השעה 06:00, אך לעולם תחילת העבודה היא בשעה 06:00 ולא לפני כן. הביקורות שנערכו ע"י פקחי הנתבעת 2 מצאו את התנהלות הנתבעת 1 ללא דופי. הנתבעת 1 טוענת כי על פי החומר שצורף ע"י התובעים, ניתן לראות כי התלונות נעשו גם בשעות היום ובמועד שבו אין מחלוקת כי רשאית הנתבעת 1 לבצע עבודות. הנתבעת 1 מפנה להודעה של התובעים שצורפה לתביעה ואשר לפיה כאשר הם אינם מתעוררים בשעה 06:00 בעקבות העבודות באתר, הם נאלצים לעיתים להתעורר בשעה 04:00 לפנות בוקר מהמשאיות של החנות הסמוכה לביתם וכי התובעים סובלים גם בימי שישי ובשבת מהתנועה הבלתי פוסקת של הרכבים מול ביתם כגון לקוחות של החנות הסמוכה האמורה. לפיכך הנתבעת 1 מבקשת שהתביעה תידחה.

הנתבעת 2 טוענת כי ניתן לנתבעת 1 היתר לבצע עבודות עד לשעה 21:00 בערב ללא ביצוע עבודות הגורמות לרעש. וכי היתר זה ניתן תוך התחשבות בקריטריונים שונים וביניהם ניסיון לקצר את זמני הבנייה. הנתבעת 2 טוענת כי היא פעלה ופועלת ככל יכולתה על מנת לשמור על איזון בין הצורך לבנייה והתרחבות לבין הצורך של התושבים לשמירה על השקט והנוחות במקום מגוריהם. הנתבעת 2 טוענת כי התביעה אינה מגלה עילה שכן אין כל קשר בין תשלומי הארנונה אשר שולמו ע"י התובעים לבין נזקי התובעים הנטענים בתביעה.

דיון

שמעתי היום את עדותן של התובעים וכן את עדותו של הנציג הנתבעת 1 מר שרגא לקוניזוק וכן את עדותו של נציג הנתבעת 2 מר מיכאל שטמלריס, אשר משמש כפקח אצל הנתבעת 2.

שאלת האחריות

אין מחלוקת בין הצדדים שהותר לנתבעת 1 לעבוד בין השעה 06:00 לבין השעה 19:00. יצוין כי על פי גרסת הנתבעת 1, הותר לה לבצע עבודות משעה 06:00 עד 21:00. יחד עם זאת, לפי החומר שלפניי, ועל פי גרסת הנתבעת 2, ההיתר לבצע עבודות מהשעה 19:00 עד השעה 21:00 הינו היתר, אשר ניתן אמנם, אולם בכפוף לכך שבשעות אלה לא יבוצעו עבודות הגורמות רעש. ראה בעניין זה מכתבו של מנהל מחלקת הפיקוח על הבנייה אצל הנתבעת 2 אינג' דוד רבינוביץ', מיום 19/10/09 אשר צורף כנספח לתביעה. עובדה זו גם עולה מכתב ההגנה של הנתבעת 2, אשר טענה בסעיף 9, כי ההיתר שניתן להארכת שעות העבודה עד השעה 21:00, ניתן בכפוף לכך שלא יבוצעו עבודות הגורמות לרעש.

על פי עדותם של התובעים, אשר הייתה אמינה עליי, הנתבעת 1 הפרה בצורה שיטתית את ההיתר שניתן לה, בכך שלעיתים קרובות ובמשך חודשים ואף יותר מזה ולעיתים בתדירות של 3 פעמים בשבוע, ביצעה עבודות לפני השעה 06:00 בבוקר כגון בשעה 05:00 וב-05:30 בבוקר וכן המשיכה את ביצוע העבודות לעיתים עד השעה 21:00 ולעיתים עד שעות מאוחרות יותר ובהן עבודות שגורמות לרעש.

התובעים צירפו כראיות מטעמם, פירוט שיחות של בזק שלפיו ניתן לראות פניות חוזרות ונשנות הן למשטרה והן למוקד העירייה בתקופה שבין 24/3/09 ועד ל-22/7/09. כמו כן, צירפו התובעים עצומה שנחתמה ע"י עשרות תושבים בבניינים הסמוכים לאתר הבנייה, בדבר ערעור על החלטת הנתבעת 2 לחדש את היתר העבודה של הנתבעת 1 עד השעה 21:00 וזאת עקב הרעש הבלתי נסבל שנגרם כתוצאה מביצוע העבודות ע"י הנתבעת 1. כמו כן, צירפו התובעים צילומים מפניותיהם לעירייה, שנעשו באמצעות אתר האינטרנט של הנתבעת 2. לפי פניות אלה, עולה כי התובעים אכן התלוננו מספר פעמים על ביצוע עבודות לפני השעה 06:00 ועד השעה 21:00 ולעיתים גם עד אחרי השעה 22:00 וגם אחרי כניסת השבת, כולל עבודות ביום שבת.

במהלך הדיון, נציג הנתבעת 1 הודה לפניי כי היו מספר מקרים שבהם גלשה הנתבעת 1 מעבר לשעה 21:30. כמו כן הודה נציג הנתבעת 1 כי הפועלים מגיעים לעבודה בשעה 05:30 וכי במהלך ההתארגנות עד תחילת העבודה בשעה 06:00, עולים במעלית משא שמשמיעה רעש כדי להגיע לכלי עבודה שנמצאים בקומות העליונות. עם זאת, הכחיש נציג הנתבעת 1 כי מתבצעות עבודות בשבת (ראה עמוד 2 שורה 10-20).

על יסוד האמון שאני רוכש לעדותם של התובעים ועל יסוד הראיות בכתב שהוצגו לפניי ואשר סקרתי לעיל וגם על יסוד עדותו של נציג הנתבעת 1, אשר תומך באופן חלקי בטענות התובעים, שוכנעתי כי הנתבעת 1 אכן ביצעה, לא פעם ולא פעמיים, ובמשך תקופה ארוכה ולמעשה באופן שיטתי, עבודות שגורמות לרעש, לפני השעה 6:00 וכן לאחר השעה 19:00, ובניגוד להיתר שהונפק לה. אין זה רלוונטי בעיני אם הרעש נובע ממעלית המשא או מסיבה אחרת. משמעות ההיתר, הנו כי יש להתחיל בעבודות רק למן השעה 6:00. משמע – גם את השימוש במעלית המשא לצורך הגשת כלי העבודה צריך שיעשה למן השעה 6:00. בנסיבות אלה, יש מקום לחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעים פיצוי בגין נזקיהם.

בכל הנוגע לנתבעת 2, התייצב לדיון לפניי פקח מטעמה. הנתבעת 2 לא מצאה לנכון לשלוח לדיון נציג בכיר יותר, אשר יוכל לשפוך אור על הסוגיה שעומדת לדיון ואשר נוכח אופייה ונוכח כמות התלונות הרבה אשר הוגשה ע"י התובעים ומסתבר גם ע"י תושבים נוספים, היה מתבקש כי יעשה. הנתבעת 2 לא הציגה לפניי ראיות ממשיות לגבי הפעולות שבוצעו על ידה על מנת לאכוף על הנתבעת 1 לעמוד במסגרת שעות העבודה שהותרו לה. כאשר שאלתי את נציג הנתבעת 2 שאלה בעניין זה, הוא ציין בפניי שהפעולות שבוצעו הינן הגעה לאתר ואזהרת נציגי הנתבעת 2 והעלאת "בקשה" לפניהם להתחשב בדיירי הסביבה. לפי עדותו, בדרך כלל נציגי הנתבעת 1 הבטיחו שיפעלו כדי להתחשב בדיירים (ראה עמוד 2 שורה 23-29).

נוכח ההפרה השיטתית שמצאתי בהתנהלותה של הנתבעת 1, מתבקש היה כי הנתבעת 2 תפעל באמצעים סבירים יותר ויעילים יותר כנגדה ולא תסתפק באזהרות בע"פ ובבקשות. מתבקש היה כי בנסיבות שכאלה, הנתבעת 2, לכל הפחות, תוציא אזהרות בכתב לנתבעת 1 ולאחר מכן תרשום לה דוחות וקנסות בגין הפרת שעות העבודה המותרות ע"פ ההיתר. ההתרשמות שקיבלתי מחומר הראיות ועל רקע אי הבאת ראיות ממשיות כלשהן מצד הנתבעת 2 כפי שצוין לעיל, הינה כי הנתבעת 2 גילתה בעניין זה אוזלת יד בלתי מוצדקת ולא פעלה באופן סביר, כמצופה מרשות מקומית בנסיבות העניין.

הנזק

התובעים עותרים לחייב את הנתבעות לשלם 15,000 ש"ח בגין פגיעה באיכות חייהם, גרימת מחסור בשעות שינה וחוסר הנוחות ועגמת הנפש הכרוכים בחיים לצד רעש בלתי נסבל בשעות הבוקר המוקדמות והמאוחרות כולל שבת. כמו כן, תובעים הם החזר של עלות הבידוד האקוסטי שהותקן בדירתם.

בכל הנוגע לבידוד האקוסטי, התובעים צירפו קבלה על סך של 1,500 ₪ מיום 4.1.10 בגין הספקה והרכבת חלון, חשבונית על סך 3,611 ₪ בגין קירות גבס ובידוד במרפסת וכן 1,631 ₪ בגין חלון. מקובל עלי שהרעש שנגרם כתוצאה מהעבודות בשעות שלא לפי ההיתר, ייתכן והצריך באופן סביר והצדיק ביצוע עבודות לבידוד ביתם של התובעים. יחד עם זאת, התובעים לא הוכיחו בצורה מספקת את ראש הנזק האמור. התובעים לא צירפו חוות דעת של מומחה לבידוד ואקוסטיקה. לכל הפחות, היה מקום לצרף מכתב של מי שהתקין את החלונות בבית התובעים וגם זה לא צורף. התובעים לא צירפו תמונה של ביתם לפני ואחרי העבודות כדי להמחיש לבית המשפט מה בדיוק הותקן בבית וכיצד הדבר תרם לבידוד. חשבונית אחת כללה גם עבודות של קירות גבס וללא פירוט היכן בדיוק הותקנו קירות הגבס ומה הקשר שלהם לנושא הבידוד של הבית מפני הרעש. מחומר הראיות גם הוכח כי התובעים סובלים מרעש בשל סיבות אחרות כך שייתכן והבידוד שהותקן נעשה גם בשל כך או היה מותקן בכל מקרה. נוכח כל האמור לעיל, אין מנוס מדחיית התביעה לגבי רכיב זה.