מור יצחק נ' אמיר אריק

פסק דין

לפני ערעור וערעור שכנגד על פסק דין של בית משפט השלום בכפר סבא, ת.א. 4157/07 (כבוד השופט דוד גדול), מיום 2.3.10.

בפסק הדין קיבל כבוד השופט קמא את תביעת התובע (להלן:"המערער שכנגד"), וחייב את הנתבע (להלן:"המערער") בתשלום 71,240 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כמפורט בפסק הדין.

רקע ועובדות פסק הדין:

1.המערער שכנגד ביקש לרכוש שני כרטיסים למשחק כדורגל במסגרת ליגת האלופות של אירופה, שהתקיים באתונה ביום 23.5.07, עבורו ועבור בנו. את מבוקשו מצא באתר אינטרנט בשם "טיקט שופ", כאשר כתובת האתר רשומה ככתובת ישראלית. המערער שכנגד התקשר אל מספר הטלפון שהופיע באתר, נענה על ידי המערער והזמין ממנו שני כרטיסים למשחק בעלות 2,238 יורו. בהמשך אישר המערער שכנגד לחייב את כרטיס האשראי שלו בסכום זה, על גבי טפסים ששלח לו המערער.

לאחר שהמערער הסביר למערער שכנגד כי הוא נמצא בברצלונה ספרד, ביקש המערער שכנגד לקבל כתובת ומספר פקסימליה של גורם ישראלי, והמערער מסר לו את מספר הפקסימיליה וכתובת מגורי הוריו בישראל.

בהמשך לשיחותיהם, מסר המערער למערער שכנגד שכרטיסים למשחק יסופקו לו באתונה, יום לפני המשחק, כי הוא עצמו ישהה ביון ויהיה ניתן להשיגו בטלפון שאת מספרו מסר למערער שכנגד. לאחר הגעת המערער שכנגד ובנו ליון, יומיים לפני המשחק, ניסה המערער שכנגד להתקשר למערער על מנת לקבל לידיו את הכרטיסים שרכש, אך נותר ללא מענה. רק ביום המשחק התקשר המערער למערער שכנגד, התנצל על כך שלא ניתן היה להשיגו בטלפון ועל כך שהוא עצמו לא הגיע ליוון, והבטיח כי בשעה הקרובה ימסור למערער שכנגד מען לאיסוף הכרטיסים. המערער שכנגד המתין לשיחת הטלפון ומשזו בוששה לבוא צלצל בעצמו אל המערער מספר פעמים אך לא נענה. שעות ספורות לפני המשחק צלצל אלמוני אל המערער שכנגד ומסר לו כתובת של מלון באתונה, שם יוכל לאסוף את הכרטיסים. בלית ברירה פנה המערער שכנגד ונסע אל המלון בכתובת שנמסרה לו, אולם במקום לא נכח השליח והכרטיסים אינם.

בסופו של יום הגיעו המערער שכנגד ובנו אל אצטדיון הכדורגל, בתקוותם לחוש, לכל הפחות, את האווירה מחוץ למשחק, וצפו במשחק ששודר על גבי טלביזיה באחד הדוכנים מחוץ לאצטדיון.

ההליכים בבית המשפט קמא:

2.המערער שכנגד הגיש תובענה נגד המערער ונגד טיקט שופ (להלן:"נתבעת 2"או "החברה"), בה עתר לפיצוי כספי בגובה 98,709 ₪ בגין נזקיו. משלא הגיש כתב הגנה, ניתן נגד המערער פסק דין בהעדר הגנה על ידי כבוד הרשם בנימין יזרעאלי, אשר בוטל לאחר שבקשתו לביטול פסק הדין התקבלה.

לאחר שהחלו הדיונים בתיק, התקבלה בקשת המערער שכנגד למחוק את נתבעת 2 מכתב התביעה ביום 10.5.09. החלטה זו ניתנה לאחר שהמערער שכנגד הצהיר לפני בית המשפט כי שלח את כתבי בית הדין לנתבעת 2 הן לכתובת המערער בישראל הן לכתובת הנתבעת 2 בספרד, ואלה חזרו בציון 'לא ידוע'. עוד טען המערער שכנגד כי נתבעת 2 אינה רשומה ברשם החברות בישראל, או ברשם החברות הספרדי.

פסק הדין של בית המשפט קמא:

3.בית המשפט קבע כי על אף שכתובת האתר של נתבעת 2 (הדומיין של החברה) מעיד על החברה כעל חברה הרשומה בישראל, הרי שלפי טענת המערער משרדה היחיד נמצא בברצלונה, ספרד, והחברה עצמה נמצאת בבעלות ישראלי יורד החי בספרד ושמו איל בן נעים.

ואולם, על אף נתון זה, בית המשפט קמא לא נדרש לשאלת מעמדה המשפטי של טיקט שופ ולשאלה האם הינה חברה קיימת והיכן היא רשומה. לשיטת בית המשפט קמא, הדין החל לעניין הוא חוק הגנת הצרכן תשמ"א- 1981 (להלן:"חוק הגנת הצרכן"), והוראת סעיף 14ג' בחוק שעניינה שיווק מרחוק. לפי ניתוח זה נמצא כי העסקה בין המערער למערער שכנגד הינה "עסקת מכר מרחוק" כהגדרתה בחוק, המערער הינו "עוסק" אשר הפר את סעיף 14 בחוק, בכך שלא מסר את מספר הזהות והכתובת של העוסק בארץ ומחוצה לה, והותיר את מקום אספקת הכרטיסים בהזמנה פתוח ועלום.

המערער ביקש להתגונן בטענה כי "היה סה"כ עובד שכיר בעסק של אחר איל בן נעים" (עמ' 45 לפסק הדין, שורות 13-14) ולכן אין להטיל עליו את האחריות בגין מחדליה של טיקט שופ, אולם השופט קמא דחה טענתו לאחר שהמערער סירב למסור כל מידע אודות החברה או מעמדו אצלה. השופט קמא קבע כדלקמן:

"הנתבע, לו רצה, יכול היה בהצגת תלוש משכורת או מסמך שווה ערך או הדומה לו, לסיים את ההליך המשפטי לפחות נגדו אך הוא בחר שלא לעשות כן, יצר חשד כנגדו ונוכח עזות המצח שלו בתשובה שבעמ' 25 שורות 10-9 חזקה שיש לו מה להסתיר". (עמ' 45 לפסק הדין שורות 15-18).

ובהמשך:

"די לי בכך שהנתבע מנסה להרחיק עצמו בצורה מעוררת חשד מכל מידע שיועיל לו אך מאידך דורש ב"כ שהאחריות לא תוטל עליו. בכל הכבוד הראוי לנתבע המסקנה אליה אני מגיע כי נוכח סירובו העיקש (ובמידת מה השחצני) לשפוך אור מינימלי על טיב קשריו עם אותו איל בן נעים המסקנה המשפטית אליה אני מגיע כי הנתבע הנכון, הראוי והיחידי בפרשה דנן עפ"י מכלול הראיות כפי שפורטו לעיל הוא הנתבע דנן ואין זולתו.." (עמ' 45-46 לפסק הדין).

המערער הוסיף וטען כי למערער שכנגד לא נגרם כל נזק שכן רכש כרטיסים מאחר, והוא ובנו צפו, בסופו של יום, במשחק.

השופט קמא דחה טענה זו וקבע שהמערער לא הוכיח שהשליח שנשלח על ידו הגיע למקום שנקבע או שהמערער שכנגד ובנו צפו במשחק על אף שלא המערער סיפק להם כרטיסים.