פסק דין
עניינה של תביעה זו הוא בבקשה לפיצוי כספי מכוח סעיף 30א בחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, שתוקן בשנת 2008, שעניינו "שיגור דב פרסומת באמצעות מתקן בזק".
לטענת התובע, כשלוש שנים קודם להגשת התביעה שיחק באתר www.play65.co.il שבבעלות הנתבעת, במשך תקופה קצרה, שלאחריה החליט להפסיק לשחק. מאז קיבל למעלה ממאה הודעות ממפעילת האתר, שבהן נקרא לשוב ולשחק, תוך שהוצעו לו בונוסים שונים. לטענתו, פנה אל מפעילת האתר, וביקש שהפניות אליו, המהוות מטרד, ייפסקו, אך פניותיו לא הועילו. מכיוון שכך, הגיש את תביעתו לקבלת פיצוי בסך של 16,500 ₪ בשל הטרדה באמצעות שש-עשרה הודעות, שאותן צירף לכתב התביעה (נספח א').
במהלך הדיון התברר כי שש-עשרה ההודעות, שהתקבלו בתקופה שבין תאריך 5.12.2009 לתאריך 22.11.2009 נשלחו במסרונים, שהתקבלו במכשיר הטלפון הנייד של התובע. לטענתו, ביקש את הפסקת ההתקשרות עוד בשנת 2006 באמצעות דואר אלקטרוני, אך אין ברשותו את העתק ההודעה.
עוד טען התובע, כי מעולם לא הרשה להשתמש במספר הטלפון הנייד שלו כדי לשלוח אליו מסרונים הכוללים הודעות פרסומת, וכי כפי שהציג זאת בבית המשפט, אין אפשרות לשלוח מסרון תשובה למספר הטלפון שממנו נשלחו אותם מסרונים, ולכן לא שלח מסרון שבו ביקש את הפסקת משלוח ההודעות. יחד עם זאת, התובע לא חלק על כך שאת פרטיו מסר בעת ההרשמה לאתר, לדבריו, בשנת 2006. בנוסף לכך, אין מחלוקת שלאחר הגשת התביעה, הופסקו משלוחי המסרונים אליו.
לאחר בחינת העובדות וטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של התביעה להידחות.
אין חולק כאמור, שהתובע הוא זה שמסר את פרטיו לנתבעת עוד בטרם נכנס התיקון בסעיף 30א בחוק לתוקף, וזאת במהלך ההתקשרות של התובע עם הנתבעת.
בכל מקרה, היה על התובע להודיע לנתבעת, מיד לאחר קבלת מסרון הפרסומת הראשון, כי אינו מעוניין לקבל מהנתבעת מסרונים הכוללים מודעות פרסומת. הנתבע לא עשה כן, ואף לא הראה שניסה לעשות כן ולהודיע לנתבעת כי הוא מבקש שתחדל לשלוח אליו מסרונים.
אין חולק שבניגוד לטענת התובע, שלפיה אין כל דרך להתקשר עם הנתבעת, דווקא יש דרך פשוטה ליצירת קשר עם הנתבעת, וחזקה על התובע שידע זאת. באתר האינטרנט של הנתבעת, שצילום שלו צירף התובע עצמו לתביעה, מופיע בשולי הדף מקום שנועד להתקשרות, ובו כתוב "צור קשר".
התובע כאמור, לא עשה דבר כדי להביא להפסקת משלוחי המסרונים, ותחת זאת קשה להשתחרר מן הרושם שהתובע אסף ששה-עשר מסרונים, שנשלחו על פני שנה תמימה, כדי לבסס את תביעתו.
אפילו הייתה מתקבלת טענת התובע, כי מעולם לא התיר לנתבעת לשלוח אליו מסרוני מודעות, כי אז לכל היותר הייתה טענתו רלוונטית ביחס למסרון הראשון.
נמצא אפוא, שהתובע הוא זה שמסר את פרטיו לנתבעת עוד קודם שהתיקון לחוק נכנס לתוקף, התובע לא עשה דבר להפסקת משלוחי המסרונים, ותחת זאת צבר ששה-עשר מסרונים על פני שנה, אשר הופסקו מיידית ברגע שהוגשה התביעה, וכך גם נודע לנתבעת שהתובע אינו מעוניין לקבלן. בנסיבות אלו, איני רואה כל הצדקה לפסיקת פיצוי כלשהו לתובע. גם לא ביחס למסרון הראשון.
התביעה נדחית.
לאור המסקנה שאליה הגעתי, ישלם התובע לנתבעת הוצאות בסך 1,000 ₪.
ניתן היום, כ"ג תמוז תש"ע, 05 יולי 2010, בהעדר הצדדים.