מ.י. פרקליטות מחוז המרכז נ' שם טוב

הכרעת דין

האישומים:

ביום 31/10/06 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המפרט נסיבות המלמדות על שורה של עבירות העומדות בזיקה להפרת זכויות יוצרים תוך כוונה לסחור בעותקים מפרים:

החזקת חפץ שייעודו ייצור עותקים של יצירה, עבירה לפי סעיף 11 לפקודת זכויות יוצרים, תשי"ג-1953 (להלן: "הפקודה), עשיית עותק מפר והחזקת עותק מפר לשם מסחר בו, עבירה לפי סעיפים 10(א) ו-10(ד) לפקודה, ביחד עם צו זכויות יוצרים (אמנת ברן), תשי"ג-1953, צו זכויות יוצרים (ארצות הברית), תשי"ג-1953 וצו זכויות יוצרים (הסכם טריפס), תש"ס-2000 וכן עבירה של החזקת טובין הנושא סימן מסחר רשום ללא היתר, עבירה לפי סעיף 60(א)(4) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972.

נסיבות ביצוע העבירות פורטו בכתב האישום ולפיהן ביום 25/10/06 שכר הנאשם דירה ביבנה על מנת להופכה לאולפן ייצור והפצה של עותקים מפרים (להלן: "המקום"). בהמשך לאמור החזיק הנאשם במקום ציוד רב לצורך יצירת עותקים מפרים לרבות 5 מארזי מחשב בעלי 39 צורבים לתקליטורים, למעלה מ- 100,000 עטיפות לתקליטורים, כ-3,000 אריזות ריקות לתקליטורים ומאות תקליטורים ריקים מוכנים לצריבה.

עוד נטען בכתב האישום כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום ייצר הנאשם תקליטורים המהווים העתקות מפירות כמפורט בסעיף 3 לכתב האישום ובהם 3,093 תקליטורי סרטים, 925 תקליטורים של משחקי סוני פלייסטיישן ומחשב, 1,180 תקליטורי שמע.

בנוסף החזיק הנאשם באולפן 91 חולצות שייוחד להן תאור מסחרי כוזב.

רקע:

עם פתיחת משפטו של הנאשם חלק בא כוחו על קבילותן של ההודיות שנגבו מפיו במהלך חקירתו ולעניין זה נפתח "משפט זוטא" ונשמעו עת/1 ועת/2 התקבלו ראיות ואף הנאשם ועה/2 העידו לעניין זה.

לאחר שבחנתי את הראיות, שמעתי את העדויות וקראתי את הסיכומים ולאור האמור בהחלטתי מיום 21/09/08 קבעתי כי הודעת הנאשם במשטרה ובה גם הודייתו ניתנה על ידו חופשית ומרצון וכי היא קבילה, לאור זאת התיק נקבע להמשך הוכחות.

בהמשך העידו יתר עדי התביעה ונתקבלו ראיות אשר לטעמה של התביעה מבססות הרשעה בעבירות המיוחסות לנאשם.

עם תום פרשת התביעה טען הסנגור כי "אין להשיב לאשמה" לעניין האשמות בעניין עשיית עותק מפר והחזקת עותק מפר לשם מסחר בו.

לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים בעניין "אין להשיב לאשמה" קבעתי כי ישנן ראיות בסיסיות להוכחת יסודות העבירה מושא האישום העונות על דרישת הנטל ההולמת את שלב זה של הדיון ועל כן הוריתי לנאשם להשיב לאשמה.

בהמשך נשמעו ראיות ועדי ההגנה.

המחלוקת בין הצדדים:

זה המקום לציין כי הנאשם מודה למעשה בעבירות המיוחסות לו בסעיפים ב1 ו-ב3 לכתב האישום ודהיינו הוא מודה בעבירות של החזקת חפץ שייעודו ייצור עותקים של היצירה והחזקת טובין הנושא סימן מסחר רשום ללא היתר כדין (ראו לעניין זה דברי סיכום של הסנגור בעמ' 96 ש' 27-29).

לאור הודייתו המחלוקת היחידה בין הצדדים הנוגעת לליבו של התיק נעוץ בכך שאליבא דהגנה לא עשה הנאשם עותקים מפרים ולא החזיק עותקים מפרים לשם מסחר ודהיינו הנאשם כופר במיוחס לו בסעיף ב2 לכתב האישום.

עמדת התביעה:

בסיכומיה (פ/1) שבה ומפנה ב"כ התביעה לראיות, לעדויות ולטענות כפי שעלו בסיכומים לטענה "אין להשיב לאשמה". אמנע מלחזור על טיעוניה שנזכרו בהחלטתי מיום 10/09/09 אך עם זאת אציין בקליפת אגוז כי התביעה מתבססת על העדויות והראיות הבאות:

עדות עת/2 צחי טלמור- החוקר הראשי מצוות קניין רוחני אשר נכנס למקום אחרי כניסת הבלשים והבחין במגשי הצורבים פתוחים ומחוברים לחשמל (משפט זוטא עמ' 15 ש' 5 והשוו לנחזה בקלטת ת/18).