פסק דין
התובעת הגישה תביעה קטנה, בה תבעה את הנתבעת בגין נזקים שנגרמו לה לאחר שדלתות שרכשה מהנתבעת התנפחו כתוצאה מרטיבות.
על פי כתב התביעה, באפריל 2007 רכשה התובעת מהנתבעת 3 דלתות פנימיות, שנרכשו "קומפלט" (כשהן כוללות משקוף וידיות), בעלות כוללת של 5,000 ש"ח. ביום הרכישה חתמה התובעת על הצהרת שימוש, לפיה הובא לידיעתה, כי הדלתות והמשקופים עשויים עץ, ולכן הבאתם במגע עם מים עלולה להסב להם נזק. זמן לא רב לאחר הרכישה ניכרו סימני התנפחות בדלתות ובמשקופים, כתוצאה ממגע עם מים.
לטענת התובעת בכתב התביעה, היא אולצה על ידי נציג הנתבעת לחתום על הצהרת השימוש. כמו כן טענה, כי קיימת אי התאמה בין תוכן ההצהרה שעליה חתמה לבין אופן השימוש הרגיל בדלת, שכן, לא ניתן להימנע משימוש במים בקרבת הדלתות והמשקופים. בהתאם לכך, עותרת התובעת לקבל החזר כספי מלא על הדלתות והמשקופים, בסך 5,000 ש"ח, וכן פיצוי בגין עגמת נפש בסך 1,000 ש"ח.
בדיון, שהתקיים ביום 20.1.10 תיארה התובעת את הנזק שנגרם לדלתות – "הדלת במצב גלים שאת רואה מים והמשקופים שחורים. הדלת ספגה את המים והיא התנפחה". לפי טענתה בדיון, מתחילה רצתה להתקין בביתה דלתות מסוג אחר, אך שוכנעה על ידי נציגי הנתבעת לרכוש את דלתות העץ.
לעניין חתימתה על הצהרת השימוש טענה בדיון, כי חתמה על טופס ההצהרה הנזכר מבלי שנתנה את דעתה לאמור בו, בין היתר, משום שבאותו יום רכשה גם פריטים נוספים עבור חדר האמבטיה.
לפי הוראת בית המשפט, צירפה התובעת, לאחר הדיון, תצלומים של הדלתות והמשקופים הפגומים. בתצלומים אכן נראים סימני התרחבות וקילוף בדלתות ובמשקופים, כאשר במשקוף חדר האמבטיה ניכרים גם סימני השחרה.
הנתבעת טענה להגנתה, כי האחריות המלאה לנזק שנגרם לדלתות מוטלת על התובעת. זאת, בשל העובדה שהנזק נגרם כתוצאה משימוש לא מתאים בדלתות, ובהתחשב בכך שהתובעת הוזהרה במעמד הרכישה מהבאת הדלתות במגע עם מים, ואף נאמר לה במפורש, כי מגע הדלתות עם מים עלול להביא להתנפחותן.
הנתבעת הכחישה את טענת התובעת, כי חתימתה על הצהרת השימוש נעשתה בניגוד לרצונה, וטענה כי התובעת חתמה עליה מרצונה החופשי ומתוך הבנה מלאה של משמעות הדברים, ובכך, הביעה את הסכמתה לאמור בהצהרה.
הנתבעת תיארה, כי תלונת התובעת בנוגע לנזק שנגרם לדלתות כתוצאה מהתנפחותן התקבלה אצלה כעשרה חודשים לאחר שרכשה את הדלתות. עם קבלת התלונה שלחה לביתה נציגים מטעמה שבדקו את הטענות והתרשמו כי אכן נגרם נזק לדלתות, וזאת כתוצאה ממגע הדלתות עם מים. לטענת הנתבעת, היא הסכימה, לפנים משורת הדין, לפרק את הדלתות, לקחתן למפעל הנתבעת ולקצרן בסנטימטר, וזאת כדי להסיר את החלק שנפגע מהמים ולהרחיק במעט את הדלתות מהמקום שבו עשויים להימצא מים, וזאת – למרות שהתובעת הוזהרה במפורש, שיש להימנע משטיפת הדלתות והמשקופים במים. לדבריה, הצעה זו יכולה היתה להוות פתרון יעיל לבעייה שנוצרה, בין היתר, משום שקיצור הדלתות בסנטימטר אחד אינו נראה לעין. ואולם, התובעת סירבה להצעה ותחת זאת דרשה החזר כספי בגובה מלוא סכום הרכישה.
לטענתה, עשרה חודשים לאחר מכן שבה התובעת והתלוננה על נזקים שנגרמו לדלתות. נציגי הנתבעת תיאמו את מועד הגעתם עם התובעת, אולם באו אל ביתה של התובעת, במטרה לנסות לפתור את הבעיה, סילקה אותם התובעת מהמקום.
נציג הנתבעת טען בדיון, כי מדובר בדלת איכותית שעשויה ברובה מעץ. לדבריו, לקוחות החנות שמבקשים לרכוש דלתות מסוג זה מוזהרים מפני הבאת הדלת במגע עם מים. הוא הכחיש כי הדלת והמשקופים נפגמים בכל מגע עם מים, לרבות שטיפה סבירה, וטען, כי רק שימוש מוגזם במים עשוי לגרום להתנפחות של העץ.
על פי סעיף 4(א)(2) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, חייב עוסק לגלות לצרכן "כל תכונה בנכס המחייבת החזקה או שימוש בדרך מיוחדת כדי למנוע פגיעה למשתמש בו או לאדם אחר או לנכס תוך שימוש רגיל או טיפול רגיל". בסיפא לסעיף נאמר – "אולם תהא זו הגנה לעוסק אם הוכיח כי הפגם, או האיכות או התכונה או הפרט המהותי בנכס היו ידועים לצרכן".
אספקת דלתות לחדרי דירת מגורים, שבה קיים ריצוף רגיל ששוטפים אותו בעזרת מים, מחייבת את הספק להעמיד את הקונה, מראש, על כך שמים עלולים להזיק לדלתות. בענייננו, מילאה הנתבעת את חיוביה כראוי, כאשר הביאה לידיעת התובעת את עובדת היות הדלתות והמשקופים עשויים עץ, וכי בעת השימוש בהם יש להימנע מהבאתם במגע עם מים.
התובעת התבקשה לחתום, במעמד הרכישה, על הצהרת שימוש, שבה נאמר בלשון מפורטת ובהירה, שאינה משתמעת לשני פנים, כי הדלתות המעוצבות שרכשה עשויות ממוצרי עץ שונים, ולפיכך יש להימנע מהבאתם במגע עם מים. כמו כן בהצהרה הוזהרה, כי שימוש במים לניקיון הדלתות או הבאתן במגע עם מים עלול לגרום להתנפחות או לפגימה אחרת.
וכך, בין היתר, נכתב בהצהרה: "1. אין להשתמש בחומרים כימיים על הדלתות ועל המשקופים. 2. אסור לשטוף או לנקות את הדלתות במים. 3. חל איסור מוחלט של מגע מים או כל נוזלים עם הדלתות והמשקופים וזאת על מנת שלא יתנפחו, יפגמו או יתבלו בכל צורה".
בתחתית הטופס אישרה התובעת בחתימתה, כי היא מצהירה שקראה בתשומת לב את הוראות השימוש בדלתות ומתחייבת ליישמן. כן התחייבה, כי לא תהיה לה כל תביעה או טענה נגד הנתבעת ככל שייווצרו פגמים בדלתות עקב שימוש שמנוגד לאמור בהצהרה.
מעיון בהצהרה התרשמתי, כי מדובר בטופס אחיד שנמסר לצרכנים במעמד הרכישה. איני מוצאת יסוד לטענה, כי התובעת נאלצה לחתום על ההצהרה בניגוד לרצונה, או כי חתמה עליו כלאחר יד, מבלי שהבינה את האמור בו, מה גם ששתי הגרסאות סותרות האחת את רעותה.
יתירה מכך, גם אם אצא מהנחה, כי מסיבות שונות לא היתה התובעת מודעת לתנאי השימוש במעמד הרכישה, הרי משהגיעה לביתה יש להניח שקראה את הצהרת השימוש ועמדה על אי ההתאמה, ובנסיבות אלה היה עליה להודיע לנתבעת מיד לאחר הגילוי. העובדה שלא הודיעה על כך מיד והמתינה זמן רב כל כך – עשרה חודשים – עד שפנתה לנתבעת, וגם זאת – רק לאחר שנגרם נזק לדלתות, מחזקת את המסקנה, כי התובעת היתה מודעת לתנאי השימוש ופעלה בניגוד להם.
סיכום הדברים: הנתבעת מילאה אחר חיוביה לפי חוק הגנת הצרכן ולפי חוק המכר, כאשר העמידה את הנתבעת על תכונותיו המיוחדות של הממכר ועל תנאי השימוש המיוחדים והמגבילים. התובעת הצהירה במעמד הרכישה, כי היא מודעת היטב לתנאי השימוש בדלתות ואישרה את הדבר בחתימתה. כמו כן אישרה התובעת בחתימתה, כי לאחר שהבינה את תנאי השימוש בדלתות, לא תהיה לה טענה או תביעה כלפי הנתבעת בכל הנוגע לנזק שייגרם להן כתוצאה מאי קיום התנאים.