החלטה בתיק ת"פ 1290-09

1. כתב האישום המתוקן מייחס לנאשמים עבירות של קבלת דבר במרמה, ניסיון לקבלת דבר במרמה והתחזות לאחר, עבירות לפי סע' 415 (רישא), 415 + סע' 25 וסע' 441 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

2. נאשמים 1-2 הם תאומים ובתקופה הרלוונטית לכתב האישום שירת נאשם 1 כשוטר במשטרת ישראל. נאשם 1 לצורך לימודיו האקדמיים באוניברסיטה הפתוחה ניגש ביום 30.3.08  לבחינת מיון ממוחשבת לקביעת רמת הידע שלו באנגלית. מטרתו היתה לקבל פטור מהקורסים באנגלית המתחייבים במסגרת לימודיו האקדמיים אלא שהוא קיבל בבחינה את הציון 79 שאיננו מקנה פטור. לפיכך, קשר עם אחיו התאום, נאשם 2, שייגש במקומו לבחינה תוך התחזות לנאשם 1 במטרה לשפר את הציון. אכן, נאשם 2 ניגש לבחינה ביום 15.6.08, נבחן בבחינה וקיבל את הציון 120. בשל פער הציונים התעורר ספק לגבי מהימנות הציון האחרון ונאשם 1 זומן לבחינה  חוזרת אלא שלבחינה החוזרת ובמסגרת הקשר שביניהם החליטו שנאשם 2 ייגש לבחינה הנוספת תוך שישוב ויציג עצמו כנאשם 1. ב-21.7.08 ניגש נאשם 2 למרכז הארצי לבחינות ולהערכה בגבעת רם בירושלים במטרה להיבחן פעם נוספת, תוך שהוא שב ומתחזה לנאשם 1 ואז התגלה מצג השווא ונמנע מנאשם 2 להיבחן פעם נוספת.

3. בין הצדדים היתה מחלוקת בשאלה באם להרשיע את הנאשמים או להסתפק בהחלטה הקובעת שהנאשמים עברו את שיוחס להם בכתב האישום ללא הרשעה. כמו כן היתה מחלוקת בין הצדדים באשר לעונש שיש להטיל על הנאשמים. המאשימה ביקשה להטיל על הנאשמים מרכיבי עונש של מאסר, מאסר על תנאי וקנס ואילו ב"כ הנאשמים ביקש להסתפק בעונש של של"צ ללא הרשעה, כמומלץ ע"י שירות המבחן. 

4. באשר לשאלת הרשעה או אי הרשעה- הכלל הוא שמי שהובא לדין ונמצא אשם צריך להיות מורשע בדינו. ראו ע.פ. 2513/96 מדינת ישראל נ. ויקטור שמש פ"ד נ' (3) 682, בעמ' 683 מול האות ה'), ע.פ. 2083/96 כתב נ. מדינת ישראל פ"ד נ"ב (3) 337;  ע.פ. 1003/99 מזל (מלי) אביטל נ. מדינת ישראל ורע"פ 432/85 רומנו נ. מדינת ישראל , תקדין עליון 85  (3)  737.

5.      הפסיקה המוזכרת לעיל עוסקת במקרה הרגיל ומביאה את הכלל שהטלת אחריות פלילית כוללת בחובה הרשעה בדין שמגמתה היא להפחית את הדחף לבצע עבירות פליליות ולעודד את הציות לנורמות המחייבות. לכן, הפסיקה מלמדת שאינטרס הוקעת המעשה הפלילי מחייבת הרשעה בדין. יחד עם זאת, וכפי שמלמד גזר הדין ב ת.פ.(מחוזי י-ם) 1231/01  " גם עבירות חמורות יחסית יכולות להתבטל במקרה המתאים". בגזה"ד בתיק הנ"ל, למשל, נקבע ש" ניתן לשקול, לצורך הכרעה בשאלת ביטול ההרשעה, את עברו של הנאשם, את חומרת העבירה, את נסיבות ביצועה, את מידת הפגיעה שהסבה העבירה לאחרים, את הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות, את דפוס התנהגותו של הנאשם- "התנהגות כרונית...או התנהגות מקרית"- ואת יחסו של הנאשם לעבירה".עוד נקבע באותו גז"ד ש "הרתעת הרבים אינה מחייבת בהכרח תוצאה של הרשעה".

6. החקיקה העונשית בישראל קבעה עונשי מקסימום (ולצידם במקרים מסויימים וחריגים עונשי מינימום) . שני סוגי עונש מאפשרים הטלתם עם הרשעה ובלי הרשעה ואלו העונשים של של"צ ומבחן. כשקבע המחוקק את האופציה של אי הרשעה בצידם של שני מרכיבי העונש הנ"ל הכיר המחוקק בכך שעצם הגשת כתב אישום וההרשעה בדין הם עונש בפני עצמו. למעשה גם עצם הקלון שבעבירה הוא עונש המתלווה לעונשים האחרים שביהמ"ש מטיל. לכל אלה מתווסף עונש נוסף שאינו מהעונשים שמופיעים בחקיקה העונשית והוא העונש של הפסד מקום עבודה, הקטנת אופציות תעסוקתיות ועוד. במדינה כשלנו שבה אפשרויות התעסוקה קשות, על ביהמ"ש להביא בחשבון האם לצד העונשים הכתובים עלי ספר, ולצד העונשים שאינם כתובים עלי ספר כמפורט לעיל, הוא חפץ גם להקטין את אפשרויות התעסוקה של הנאשם , אולי לתמיד. יש לזכור כי אותם "עונשים" שאינם כתובים עלי ספר אינם מהווים עונש לכל עבריין ועבריין. אדם שיש מאחוריו עבר פלילי מכביד , הרשעה בדין תהווה עבורו עונש קטן יותר מאשר עבריין שזו הפעם הראשונה שהוא עומד לדין או שעברו הפלילי אינו מכביד. יש גם עבריינים שהרשעתם בדין לא תפריע כלל לאפשרויות התעסוקה שלהם.

7.      יש לזכור כי יש נאשמים שכשלו פעם אחת ויחידה בחייהם ועצם העמדתם לדין וכל ההליך הפלילי הנלווה לכך החל מהחקירה ועד למשפט וכל המשפט על שלביו השונים מהווים עבורם עונש חמור . לכן, על ביהמ"ש לשקול במכלול שיקוליו האם מחוץ לעצם ההעמדה לדין וגזירת העונש יש להרשיע את הנאשם. המבחן המופעל הוא מבחן המידתיות. השאלה שצריכה להישאל היא האם לגבי הנאשם האינדבידואלי העומד לדין, מן הראוי להרשיעו בדין כאשר לעצם ההרשעה מתלווה לא רק הבושה שבעצם ההרשעה אלא גם אפשרות לקיפוח פרנסתו של הנאשם. כאן יש להביא בחשבון את עברו של הנאשם, החרטה שהביע, האם תיקן את הנזק שגרם בעבירה שעבר, מידת הפגיעה בציבור אל מול הפגיעה בנאשם. 

8.      פס"ד המביא במסגרת שיקוליו את האפשרות של פגיעה תעסוקתית הוא למשל ע"פ 9090/00 בועז שניידרמן נ' מדינת ישראל תק-על 2001(1) 1929 בו בוטלה הרשעה באשר לנאשם שחבר לנאשם אחר ועבר ביחד עימו עבירת שוד ונקבע כדלהלן:

                      " התתלבטות במקרה זה אינה קלה. מצד אחד, עומד לפנינו המערער שביצע עבירה חמורה וראוי כי יורשע בגינה על מנת להעביר מסר ראוי למערער עצמו ולחברה, לפיו אין להקל עם מי שעובר עבירה כה חמורה. מצד שני, אין ספק כי השארת ההרשעה על כנה במקרה זה תשמש מכשול בהמשך דרך חייו של המערער ....עומד לפנינו אדם צעיר, שנכשל באופן חד פעמי והוא מבקש לאפשר לו לשקם את חייו בלא שההרשעה תעמוד לו לרועץ. האינטרס של המערער בשיקומו אינו רק האינטרס של העבריין ואינו רק פועל יוצא מנתינת הדעת על נסיבותיו האישיות לטובתו הוא, אלא אינטרס ציבורי ממדרגה ראשונה. עניינו של אינטרס זה הוא לתת סיכוי למי שנכשל בעבירה בנסיבות כבענייננו לחזור לחיק החברה ולהשתלב בה כאדם נורמטיבי. הסטיגמה הדבקה בהרשעה, עלולה לפגוע בכך".

9.      משהנני יוצק לתוך השיקולים הנ"ל את עובדותיו של המקרה המיוחד של הנאשמים שלפנינו , ומשהנני מביא בחשבון את השיקולים שנקבעו ב ת.פ.(מחוזי י-ם) 1231/01  הנ"ל,  התרשמתי שאכן אין המקרה נשוא דיוננו מחייב הרשעה בדין. להלן הנתונים שישנם לגבי כ"א משני הנאשמים,

לגבי נאשם 1

א.      שירות המבחן בתסקיר תיאר שבחודשים שקדמו למעידתו בתיק זה, נקלע הנאשם למצוקה נפשית וכלכלית קשה. נאשם זה היה אחד מנפגעיה של חברת חפציבה, הוא רכש דירה והשתמש בכל חסכונותיו וחסכונות משפחתו, נטל משכנתא גבוהה ונותר עם חובות. באותה תקופה עברו נאשם 1 ואשתו טיפולי פוריות קשים שכללו אישפוזים בבתי חולים וטיפולים הורמונאליים. נוצר לנאשם אף משבר בזוגיות. כל אלה חברו יחד ויצרו אצל הנאשם מצוקה כלכלית ונפשית קשה.

ב.       מבחינת נאשם 1 הרווח היחידי שהיה משיג מכל ההתנהלות הנ"ל הוא חיסכון מהוצאה עבור השתתפות במספר קורסים באנגלית. נאשם 1 לא "תפס" את מקומו של אחר ולא היה אמור להתקבל ללימודים במוסד אקדמי תוך שתפס את מקומו של אחר.

ג.        הנאשם נטל אחריות והודה באשמה ויש בהודאה משום הפנמה של אחריותו וחיסכון מזמנו של   ביהמ"ש.

ד.       הנאשם 1 הוא קצין מיל. מצטיין משמש כקצין הנדסה חטיבתי. נכתב עליו ב-נ/1 שהוא " יוזם, מתנדב לשירות מילואים ומבצע את תפקידו בצורה הטובה ביותר". עוד צויין לגביו  שהוא " בולט לחיוב ומגלה מעורבות רבה בתחומים נוספים בחטיבה, גם כאשר נקרא לשירות המילואים לעיתים תכופות ובהתראה קצרה".

ה.      הנאשם פוטר מהמשטרה. הנאשם ראה את ייעודו במשטרה והצטיין בכל הקורסים שעבר במשטרה. הוגשה לי תעודה נ/2, למשל, שמעידה על כי נבחר הנאשם כחניך מופת. בנוסף הוגשה לי התעודה נ/3 על הישגיו הגבוהים של נאשם 1 בקורס "סייר מתקדם".

ו.        כתוצאה מהאירוע נשוא כתב האישום נאשם 1 הודח מלימודיו.

ז.        במשך תקופה ארוכה לא מצא הנאשם עבודה ועתה הוא עובד כשומר. הוא לא קיבל רישיון לנהיגת רכב ציבורי או כנהג מונית בשל משפטו.

ח.      אין לנאשם כל הרשעות קודמות או כל עבירה אחרת, לא לפני ולא אחרי העבירות נשוא תיק זה.