1. לפנינו בקשה מטעם העותרים להפעלת עיצומים כנגד המשיבים מכח פקודת בזיון בית משפט (להלן: פקודת הבזיון), נוכח סיכולו הנטען של פסק הדין בתיק זה, שניתן בתאריך 6.8.2009.
הרקע העובדתי, הרלבנטי לבקשה, יתואר בקצרה להלן.
2. בבית הספר היסודי לבנות "בית יעקב" (להלן: בית הספר) שבישוב עמנואל (יישוב המנוהל על ידי המועצה המקומית עמנואל (משיבה 2)) - לומדות תלמידות בגיל החינוך היסודי והוא מוסד "מוכר שאינו רשמי" לחינוך תורני. מרכז החינוך העצמאי (משיב 3 בעתירה), הינו הארגון המפעיל ומנהל את בית הספר ומשרד החינוך (משיב 1) הוא הגוף המפקח מטעם המדינה על תפקודם ופעולתם של משיב 3 ומוסדותיו החינוכיים.
3. בשלהי שנת הלימודים תשס"ז (2007), החליט משיב 3 לבצע מספר שינויים במבנה ובסדרי הלימוד בבית הספר, והלכה למעשה הוקם שם בית-ספר נוסף, לצידו של בית הספר הקיים. במסגרת שינויים אלו, נחצה מבנה בית הספר לשניים על ידי הקמתן של מחיצות ונקבעו בו כניסות נפרדות. חצר המשחקים פוצלה גם היא לשניים, באמצעות יריעת בד וגדר הפרדה, וכך גם חדר המורות. בקומתו השלישית של מבנה בית הספר הוקם אגף חדש - לשימושן של תלמידות בית הספר החדש בלבד. יש הטוענים, כי גם שעות הלימודים שונו, כך שהפסקותיהן של התלמידות בשני בתי הספר לא תחפופנה. אף התלבושת האחידה, שהונהגה בבית הספר מיום היווסדו, שונתה, כך שתלמידות בית הספר החדש יובחנו מחברותיהן.
בעוד שתכליתם של השינויים האמורים היתה שנויה במחלוקת, על תוצאתם לא ניתן היה לחלוק: הפרדה בין רוב התלמידות שמוצא משפחתן אשכנזי, ששובצו במגמה שנקראה "חסידית", לחברותיהן שמוצא משפחתן ספרדי, ששובצו במגמה שנקראה "כללית". באשר לגורמים שהביאו לשינוי האמור, חלק מתושבי היישוב גרס כי ההפרדה האמורה בוצעה על רקע מתיחות נמשכת בין האוכלוסייה האשכנזית לבין האוכלוסייה הספרדית ביישוב, אחרים גרסו שהטעמים לכך דתיים ויש שחשו כי במעשיו יצר בית הספר חיץ עדתי מכוון, במטרה להפלות ולקפח את התלמידות הספרדיות והוריהן.
4. לאחר השגות והתכתבויות שונות בין באת-כוחן של מספר תלמידות ממוצא ספרדי ונציגי העותרים, לבין משרד החינוך, מגעים שלא נשאו פרי - הגישו העותרים את עתירתם לבית-משפט זה. ביום י"א בתמוז התשס"ח (14.7.2008) ניתן צו על-תנאי, אשר תוקן ביום י"ב בתמוז התשס"ח (15.7.2008), כך שהורה למשיבים 3-1 ליתן טעם מדוע לא יקיים משרד החינוך פיקוח ממשי ויעיל על בתי הספר, עליהם אחראי מרכז החינוך העצמאי, ומדוע לא יתנה את התמיכה שניתנת למוסדות המאוגדים במסגרתו, או קשורים אליו, בקיום הוראות החוק בדבר איסור הפליה. בנוסף הורינו למשיבים הנ"ל ליתן טעם מדוע לא ייקבע כי "כל התלמידות הלומדות כיום בבית הספר 'בית יעקב' בעמנואל זכאיות להמשיך וללמוד בבית הספר תחת מסגרת אחת, ולא תחת מסך מפריד שעיקרו מבוסס על הפרדה עדתית פסולה", לשון הצו.
5. לאחר מתן התשובות קיימנו דיון ושמענו את ההתנגדויות לצו-על-תנאי. בעקבות הדברים הללו הוצאנו ביום ט"ז באב התשס"ט (6.8.2009) - לקראת שנת הלימודים תש"ע - פסק דין ובו הפכנו את הצו-על-תנאי למוחלט. במסגרת זו קבענו, בין השאר, כך:
"מכל האמור עולה, כי מוסד חינוכי רשאי לקיים מגמה ייחודית במסגרתה יילמדו אורחות הדת ותפיסת העולם של קהילה פלונית. כך גם רשאי המוסד לקבוע כללי התנהגות רלוונטיים לתלמידי מגמה, לצורך הטמעת תכני הלימוד הנלמדים במסגרתה. ברם, על המוסד לאפשר לכל תלמיד העומד בתנאי הסף הרלוונטיים, והמבקש לאמץ את אורח החיים הנלווה לכך, ללמוד במגמה בה הוא חפץ. ומעל לכל, ברי, כי אין בשיוכו העדתי של תלמיד כדי להוות תנאי רלוונטי לקבלתו למגמה פלונית, ואין ביצירת הפרדה בתוך מוסד לימודי אחד - באמצעות הפרדתם של תלמידים לאורך כל שעות הלימודים, הנהגת תלבושת אחידה שונה, הפרדת חדר המורים, וגביית כספים עודפת - משום אמצעי רלוונטי לתכלית לימודיהם של תלמידים. מוסד החינוך רשאי להבחין בין תלמידי המגמות אך לצורך לימודים של תכנים מיוחדים לאותן המגמות בלבד, ועל שגרת הלימודים וכללי בית-הספר להיות משותפים לכלל הלומדים במוסד לאורך כל שעות הלימודים" (פיסקה 24 לחוות דעתו של השופט א' א' לוי; ההדגשות במקור).
הוספנו והדגשנו כי מדיניות של "הפרדה שוויונית" לא תוכל לחפות על אפליה פסולה במקום בו היא מתקיימת (שם, שם; ראו גם חוות דעתה של השופטת ע' ארבל, ופיסקה 6 לחוות דעתו של השופט ח' מלצר).
נוכח האמור הורינו איפוא למרכז החינוך העצמאי להסיר כל סממן, פורמאלי ומהותי כאחד, של תופעת האפליה, אשר רווחה בבית הספר. עוד הורינו למשרד החינוך, כי ככל שימצא כי מרכז החינוך העצמאי אינו מקיים הוראה זו, עליו לנקוט את כל האמצעים החוקיים לתיקון המצב, לרבות שלילת רישיונו של בית הספר ועצירת תקצובו.
6. כארבעה חודשים חלפו ממועד מתן פסק הדין, שנת הלימודים החלה ואולם בית הספר המשיך לנהוג על פי ההפרדה שנפסלה. העותרים הגישו לפיכך בקשה למתן צווים נגד המשיבים בהתאם לפקודת הבזיון, בטענה כי משיב 3 איננו מקיים את פסק הדין, ומשיב 1 - איננו עושה די כדי לאכוף את קיום פסק הדין ולתקן את המצב (להלן: בקשת הבזיון). בקשה זו הניעה רצף של תשובות, תגובות והודעות של הצדדים ושל גורמים נוספים. להלן נסקור רק את עיקרי הדברים, שהתנהלו לקראת הדיון הראשון בבקשת הבזיון:
(א) משיב 3, בתשובתו המקדמית לבקשה לבזיון, ביקש להתעמת עם קביעות פסק הדין, והביע עמדתו כי חלק מן הצווים שבגדרי פסק הדין אינם צריכים לחול עליו. משיב 3 הוסיף כי חרף האמור, הוא קיבל על עצמו לבטל את שתי המגמות ולאחדן, אלא שהורי התלמידות בבית הספר - וכמוהן ראש המועצה המקומית עמנואל (משיבה 2) - עמדו על קיום שתי המגמות ולכן הדבר איננו מסתייע.
(ב) משיבה 2, בתשובתה ובהודעה משלימה מטעמה, הביעה "התנגדות לכל אפליה מכל מין וסוג שהוא ובוודאי על רקע עדתי", וציינה כי היא פועלת לקיום "פסק הדין ... ככתבו וכלשונו". עם זאת, הדרך ליישום פסק הדין, לשיטתה, הוא באמצעות בית ספר נוסף לבנות, שהוקם בעמנואל לאחר פסק הדין (המשויך לרשת מעיין החינוך התורני) ואליו נרשמו 108 תלמידות (מהן, כך הוברר, 104 - ספרדיות, חלקן מבין תלמידות בית הספר). משקיים "מענה" לבנות אלה, כך משיבה 2, אין עוד הצדקה לאיחוד ה"מגמות" של התלמידות הנותרות בבית הספר "בית יעקב".
(ג) משיב 1, בתשובתו, טען כי הוא פועל ליישום פסק הדין. במסגרת זו נמסר כדלקמן:
(1) בתאריך 11.10.2009 הודיע מנכ"ל משרד החינוך כי יש לפעול מיידית לאיחוד שתי המגמות ולהפסקת האפליה העדתית בבית הספר. מכתב נוסף נשלח בתאריך 30.11.2009, שבו נקצב תאריך -
10.12.2009 - כמועד סופי להיערכות משיב 3 ליישום ההנחיה.
(2) בביקור שנערך לאחר המועד האמור, התברר כי תלמידות "המגמה החסידית" חדלו מלהתייצב בבית הספר. בהמשך הדברים הובררה התמונה הבאה: הוריהם של 74 תלמידות "המגמה החסידית" העבירו את בנותיהן ללמוד במעין "בית ספר פיראטי", במקומות שונים ברחבי היישוב עמנואל, תוך היעזרות במקצת המורות שלימדו בבית הספר בית יעקב, ותוך שימוש נחזה בריהוט שהיה בשימושו של בית ספר זה. כיתות "המגמה החסידית" בבית הספר בית יעקב נותרו נעולות וריקות. למותר לציין כי הפעלת בית ספר ללא רישיון היא עבירה על חוק הפיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969.
(3) משיב 1 ביקש ממנהלת בית הספר, גב' רבקה שטרן, להפעיל את סמכותה בהתאם להוראות חוק לימוד חובה, תש"ט-1949 (להלן: חוק לימוד חובה), ולשלוח התראה להורים בענין חובתם לדאוג להתייצבות בנותיהם ללימודים בבית הספר, אך היא לא עשתה כן. כעולה מהודעה משלימה של משיב 1, הרי שמשיב 3 הודיע באותו שלב כי אין בדעתו לנקוט כל פעולה נוספת במכלול.
7. בעקבות הודעות העדכון הנ"ל, קיימנו דיון בתאריך 16.3.2010 ולאחריו ביקשנו שיומצאו לנו שמות ההורים של התלמידות המשויכות ל"מגמה החסידית" ואינן מגיעות לבית הספר, ורשימה של סגל ההוראה וצוות ההנהלה בבית הספר. לאחר עיכובים מסוימים מצד משיב 3, קיבלנו בסופו של דבר את הרשימות המבוקשות ומיד בסמוך לכך הוצאנו ביום כ"ג בניסן התש"ע (7.4.2010) החלטה, במסגרתה קבענו כי אנו מורים, בשלב זה, שמשיב 3 ישלם, החל מתאריך 18.4.2010 ואילך, קנס בסך 5,000 ש"ח לכל יום שבו ימשיך להמנע מלבצע את פסק הדין, וזאת לאחר שקבענו כי פסק הדין מופר על ידו. בהקשר זה ציינו שההפרה מתבטאת, בין היתר, בכך שמשיב 3 לא פעל להחזרת התלמידות מ"המגמה החסידית" שהפסיקו ללמוד בבית הספר לאחר פסק הדין - לכיתותיהן. בהחלטתנו ציינו כי קיום פסק הדין, ככתבו וכלשונו, מחייב את החזרת התלמידות לכיתות המאוחדות המתחייבות מפסק הדין, תוך שיתוף פעולה עם משרד החינוך. כן הורינו לכל הורי התלמידות, שחדלו מלהתייצב ללימודיהן בבית הספר לאחר פסק הדין, להתייצב לדיון שהועדנו לתאריך 29.4.2010, זאת בהמשך להחלטתנו מתאריך 19.1.2010, שבגדרה התרינו כי הורים המסייעים להפרתו ולסיכולו של צו בית המשפט עלולים להיחשב אף הם כאחראים לבזיון בית משפט מכוח הלכת ע"א 317/78 מוניות הדר לוד בע"מ נ' ביטון, פ"ד לד(4) 232 (1980) (להלן: הלכת מוניות לוד). בנוסף, הורינו לכל אחת ממורות בית הספר, ששמה צוין בנספח להחלטתנו, להתייצב ג"כ לדיון הנ"ל ולהסביר מדוע אין לראות בה כמסייעת בהפרתו של פסק הדין וכמואשמת בבזיון בית המשפט, וזאת נוכח הטענה כי אותן מורות נותנות יד ומאפשרות קיום מסגרת לימודים עצמאית לבנות "המגמה החסידית" מחוץ לכותלי בית הספר.
8. לקראת הדיון בתאריך 29.4.2010, מסרו הצדדים הודעות משלימות. משיב 3 הצהיר כי מנהלת בית הספר וכן הוא עצמו שלחו בינתיים להורים מכתבים המתרים בהם על חובתם להבטיח את התייצבות בתם ללימודים סדירים, בהתאם להוראות חוק לימוד חובה (ויצוין עם זאת כי במכתב הודגש כי הנהלת החינוך העצמאי, ההורים והתלמידים פועלים ומתנהלים אך ורק על-פי הנחייתם של גדולי ישראל ובהתאם להוראותיהם). כן נשלחו מכתבים למורות, המודיעים להן כי משיב 3 יוועץ ביועצים משפטיים ויבחן האם יש ניגוד עניינים בכך שהן עובדות גם במסגרת אחרת בזמנים שמעבר לשעות העסקתן על ידי מרכז החינוך העצמאי ואם יש בידיו האמצעים למנוע זאת. לשיטתו של המשיב 3, בעשותו את הפעולות הנ"ל - הוסר כל סממן של אפליה ויש לראותו כמי שמקיים את הוראות פסק הדין. עם זאת, בהודעה משלימה נוספת, שהוגשה זו הפעם בידי יועץ משפטי (עו"ד אריה הולצר) שהעמיד לעצמו משיב 3 ערב הדיון בפנינו, ציין משיב 3 כי ידוע לו שאין באפשרותו להחזיר את תלמידות "המגמה החסידית" ללמוד בין כותלי בית הספר, יחד עם יתר הבנות, במסגרת מאוחדת, וזאת נוכח עמדת הורי בנות "המגמה החסידית", ומכאן שאין לראות בו בחזקת מפר של פסק הדין.