עתירה להורות למשיבים לקבוע כי העותרת 1 זכאית לקבל בביתה את שירותי החינוך המפורטים בחוק חינוך מיוחד, תשמ"ח-1988, בהיקף שהייתה מקבלת לו נכללה במסגרת חינוכית של החינוך המיוחד.
רקע
1. העותרת 1 (להלן -
"העותרת"), ילידת 14.1.06, נולדה עם מום מוחי ועם מום לבבי. בגיל שמונה חודשים עברה ניתוח לב ומאז סובלת ממחלת ריאות קשה ובעיות נשימתיות בגינן היא נושמת בטרכיאוסטומיה ומוזנת באמצעות גסטרוסטומיה. העותרת סובלת גם מחרשות חלקית, לקות ראיה, עיכוב גדילה, עיכוב התפתחותי וקשיי ריכוז בולטים המצריכים מענה במסגרת החינוך המיוחד.
העותרת 2 היא אמה של העותרת. העותרת 3 הינה עמותה הפועלת לקידום זכויות אנשים עם מוגבלויות. העותר 4 הוא עמותה רשומה הפועלת למתן סיוע משפטי לשם קידום זכויות אדם.
2. נוכח מצבה הרפואי הקשה של העותרת, ובין היתר, מצב נשימתי ירוד, חשש לזיהומים והחמרה אפשרית במצבה, המליץ ד"ר ברזנר, מומחה רפואי מטעם העותרת, שלא לשלבה במסגרת חינוכית מחוץ לביתה.
3. עד הגיעה לגיל 3, הייתה העותרת זכאית לחינוך טרום גני, במסגרת חוק מעונות יום שיקומיים. נוכח מצבה הרפואי וקשיי הניידות וכן רגישותה הגבוהה לזיהומים, הושארה העותרת בביתה, וניתן לה סיוע על ידי משרד הרווחה בהיקף של
210 שעות חודשיות בביתה, כחלופה לשירותים הניתנים על ידי משרד הרווחה במעון יום שיקומי.
4. מהגיעה לגיל 3, הוטלה האחריות על מתן שירותי החינוך לעותרת על המשיב 1 (להלן - "
משרד החינוך" ) ועל המשיבה 2 (להלן -"
הרשות המקומית") מתוקף סעיף 4 לחוק חינוך מיוחד, תשמ"ח-1988 (להלן -
"חוק חינוך מיוחד").
5. ביום 19.3.09 התכנסה ועדת השמה לילדים בעלי צרכים מיוחדים מטעם הרשות המקומית שהוקמה בהתאם לחוק חינוך מיוחד, לדון בזכאותה של העותרת לחינוך מיוחד והשמתה במוסד לחינוך מיוחד. בסופו של דבר, קבעה הועדה בהחלטה משלימה מיום 6.1.10 כי העותרת זכאית לחינוך מיוחד במסגרת גן לחינוך מיוחד התואם את גילה, לקויותיה וצרכיה.
בהתאם להחלטה זו, שובצה העותרת בגן לחינוך מיוחד בקרבת מקום מגוריה, ואולם נוכח מצבה הרפואי הקשה, כמתואר בחוות דעתו של ד"ר ברזנר, לא יושמה החלטה זו והעותרת שוהה בביתה.
6. בנסיבות אלה, פנו העותרים למשיבים וטענו להעדר מסגרת חינוכית מתאימה לעותרת. בתגובה, השיבה גב' חני ויצמן, מנהלת אגף החינוך ברשות המקומית לעותרים כדלקמן:
"החל מגיל 3 ... לא זכאית להמשך סיוע, ואף לטענת משרד הבריאות אין העניין באחריותם כלל, אלא באחריות משרד החינוך - אך מכיוון שחוות דעת הרופאים המקצועיים היא לא לשלבה במסגרת של הגן אין באפשרותנו לתת מענה הולם - סיוע מעין זה רלוונטי רק כשהילדה במסגרת חינוכית".
7. נכון להיום ניתנים לעותרת שירותי חינוך מטעם המשיבים באופן יחידני בביתה כדלקמן:
6 שעות שבועיות על ידי עמותת "תללים" - זכיינית של משרד החינוך מכוח חוק חינוך חינם לילדים חולים, תשס"א-2001 (להלן -
"חוק חינוך לילדים חולים"), ו-6 שעות שבועיות נוספות מתוקצבות מעמותת "תללים" מתקציב תרומות העמותה. כן מקבלת העותרת 4 שעות טיפול של גורם מקצועי פארא -רפואי אחת לשבועיים. מעבר לכך, משרד הרווחה מעניק לעותרת סיוע חריג בסך 2,800 ש"ח לחודש, למשך חצי שנה.
העתירה
8. העותרים טוענים כי לעותרת זכות מוקנית לחינוך מיוחד, הנגזרת מהזכות הבסיסית לחינוך. נטען כי יש להחיל על העותרת את הוראות חוק חינוך מיוחד ביחד עם הוראות חוק חינוך לילדים חולים, ובהתאם, יש לקבוע כי העותרת זכאית לקבלת שירותי חינוך מיוחד
בביתה, בהיקף מלא, הזהה להיקף אותו הייתה זכאית לקבל במסגרת מוסד חינוך של החינוך המיוחד. נטען כי שירותים אלה כוללים בין היתר, הוראה, טיפולי פיזיוטרפיה, ריפוי בדיבור, ריפוי בעיסוק, עזרים מסייעים, שירותים רפואיים, פארא-רפואיים, פסיכולוגים, סוציאליים ועוד, כפי שקבוע בסעיף 1 לחוק חינוך מיוחד.
9.
הרשות המקומית טוענת כי הסעד המבוקש אינו מצוי במסגרת סמכותה אלא בסמכות משרד החינוך האמון על ענייני החינוך.
לגבי ועדת ההשמה, טוענת הרשות כי הועדה מוסמכת לקבוע את זכאות הילד בחינוך מיוחד והשמתו במוסד לחינוך מיוחד, ואולם אין היא מוסמכת לאשר לילד זכאות לסייעת אישית או כל סוג אחר של חינוך מיוחד
בביתו.
10.
משרד החינוך טוען כי דין העתירה להידחות באשר על העותרים למצות תחילה את ההליכים בועדת הערר בערר שהוגש על החלטת ועדת ההשמה.
כן נטען כי הסעד המבוקש בעתירה אינו בסמכותו העניינית של בית משפט זה שכן בעתירה נתקפת מדיניות כללית בעלת תחולה ארצית או מגזרית כמשמעותה בסעיף 3 (1) לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים התש"ס-2000, או כנגד אי התקנת תקנות כאמור בסעיף 5.1 לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים. לפיכך נטען כי הסמכות לדון בטענות העותרים נתונה לבג"צ.