דחיית עתירת חברת שמנים בסיסים חיפה בע"מ כנגד שומת עיריית חיפה בנוגע לארנונה תוך קביעה כי ניסתה להתחמק ממס

1.         עתירה נגד שומת ארנונה  שהוצאה ע"י עיריית חיפה (להלן - המשיבה), ביום 4.9.08 לתקופה שמיום 24.10.05 עד ליום 31.12.08 מכוחה נדרשת העותרת לשלם ארנונה, בצירוף חיובי הצמדה וריבית, בסכום כולל של 9,621,627 ש"ח עבור בניינים, מיתקנים, מיכלים וקרקע תפוסה, של מפעלה, הנמצא במתחם בתי הזיקוק, במפרץ חיפה.

2.         הפרטים הנחוצים לעניין הם אלה:

            מתחם בתי הזיקוק במפרץ חיפה מתפרס על פני שטח רחב ידיים (כ-2500 דונם), ובו מפעלים פטרוכימיים שעיקר עיסוקם בזיקוק נפט ובייצור מוצרים נלווים. המפעל העיקרי הוא בתי הזיקוק, שבבעלות בתי הזיקוק לנפט בע"מ (להלן - בז"ן). בז"ן החזיקה בעבר במחצית ממניות העותרת, ושאר מניותיה היו מוחזקות ע"י חברות אספקת הדלק - פז, דלק וסונול, שווה בשווה. כיום מחזיקה בז"ן בשיעור גבוה יותר ממניות העותרת, לאחר שרכשה את חלקה של לפחות אחת מן החברות האחרות.

            מכוח זיכיונות שהוענקו ע"י שלטונות המנדט הבריטי, המתחם כולו לא היה כלול בתחום רשות מוניציפאלית כלשהיא, כך שלא הוטלו על המחזיקים בו חיובים בארנונה. לקראת תום תקופת הזיכיון הוקמה ע"י משרד הפנים וועדה לחקירת גבולות השיפוט ביחס למתחם, ובפניה נשמעו טענות הגורמים הנוגעים בדבר, לרבות בז"ן, ושאר המפעלים שבמתחם: כרמל אולפינים, גדיב, חיפה כימיקלים, ותמ"י. העותרת, שמפעלה קטן ביחס לגודלם של שאר המפעלים, והוא כמובלעת בתוך שטח מפעלה של בז"ן, המקיף אותו מכל עבריו, לא הופיעה בפני הועדה לטעון טענותיה.

            בהיות העותרת מוחזקת ונשלטת, למעשה, ע"י בז"ן, ובהתחשב בשאר הנסיבות, לרבות זהות האינטרסים שבין בז"ן לבין העותרת, היות מפעלה מובלע במפעלה של בז"ן, והזהות האישית של חלק מנושאי התפקידים  העיקריים בבז"ן ובעותרת, השתכנעתי, כי כל ההליכים והפעולות הנוגעים לוועדה, בהם הייתה מעורבת בז"ן, היו בידיעה מלאה של העותרת, ונעשו גם על דעתה, בהסכמתה, ובאישורה, לפחות אישור שבשתיקה ובהשלמה. כך גם באשר לשאר ההליכים והפעולות וההסכמות בקשר לנושאי המחלוקת שבענייננו.

            בספטמבר 2003 המליצה הועדה על העברת המתחם כולו לתחום השיפוט של עיריית חיפה, וביום 24.4.04 אימץ שר הפנים את החלטות הועדה. על כך הגישו בז"ן וגדיב עתירה לבית המשפט העליון (בג"צ 10650/04), תוך צירוף העותרת לאותה עתירה כמשיבה מס' 13. בסעיף 28 של העתירה צוין כי לעותרת מפעל במתחם בז"ן וכן כי "המתחם נוהל במהלך תקופת הזיכיון, ועודו מנוהל, בידי העותרות ומפעלים אלה (ובהם המפעל של העותרת - ש.ב.), לבדם." ביום 26/10/05 דן בג"צ בעתירה. העותרת לא התייצבה לדיון באותו היום ובהחלטת בית המשפט העליון מתאריך זה, נרשם:

 "רשמנו לפנינו את התחייבותן של העותרות בתיק בג"צ 10650/04, כי אם לסופם של הליכים תידחה עתירתן, כי - אז יחויבו בתשלום ארנונה (או חלף ארנונה) למי שיהיה זכאי לארנונה ... החל ביום 24.10.05."

בסופו של דבר , משנדחתה העתירה פורסמה ביום 29.12.05 הכרזת שר הפנים בדבר שינוי תחום השיפוט של העיר חיפה שמכוחה צורף המתחם לתחום השיפוט של עיריית חיפה.

            כל אותה עת לא שילמו המפעלים שבמתחם ארנונה. שיעוריה נקבעו על ידי שר האוצר ושר הפנים ביום 14.8.05, וביום 18.11.2005 חתם שר הפנים על אכרזת חיפה (שינוי תחום העירייה) (תיקון מספר 2), התשס"ו - 2005 שפורסם ברשומות ביום 29.12.2005 (ק"ת מס' 6448). ביום 4.1.06 שלחה עיריית חיפה למפעלים השונים שבמתחם, שלקיומן היתה העירייה מודעת, דרישת תשלום של ארנונה כללית עבור הנכסים המוחזקים על ידם. דרישה זאת, כללה בחובה, כך נראה, גם את החיוב בעבור שטחה ומתקניה של העותרת, הכל על בסיס צילומי אוויר שכן באותה עת עדיין לא היו ברשות העירייה נתונים בדוקים באשר למתקנים השונים, גודלם המדויק וכדומה, שלצורך זה נדרשה פעולת מדידה רבת היקף שנעשתה מאוחר יותר.

            ביום 31.12.06 הגישו שאר המפעלים שבמתחם, ובהם בז"ן, עתירה לבית המשפט העליון (בג"צ 10848/06) כנגד סבירות וחוקיות חיובי הארנונה שהוטלה עליהן על ידי העירייה. דבר קיומו של מפעל העותרת בכלל שטחה של בז"ן לא אוזכר באותה עתירה. בעקבות הגשת העתירה נוהל מו"מ בין הצדדים שבעקבותיו בוצעה מדידה של מודד מטעם העירייה בשטח מתחם בתי הזיקוק ובעקבות מדידה זו מיום 14.8.08 הובהר לעירייה כי במתחם קיים מפעלה של העותרת הפועל בתוך מתחם בתי הזיקוק, בשטח מפעלה של בז"ן.

לאחר שנתגלה לעיריית חיפה קיומו של מפעל העותרת בתחום בז"ן שלחה העירייה לעותרת ביום 4.9.08 הודעת חיוב בארנונה, הנפרדת מן החיובים שהופנו לבז"ן. בהודעה מפרטת העירייה כי בעקבות המדידה שנערכה בשטח נמצא כי העותרת מחזיקה במתחם נכסים ברי חיוב בארנונה בשטח כולל של כ-46,277          מ"ר. עוד כותבת העירייה כי "דבר החזקתה של שמנים בסיסיים חיפה בנכסים אלו, לא דווח עד כה למחלקת החיובים בעירייה ובשל כך שמנים בסיסיים חיפה לא חויבה עד כה בתשלום ארנונה בגינה." בהמשך ההודעה מפורטים המתקנים השונים ושטחם. על בסיס נתוני שטחים אלה, כך כתבה העירייה בהודעתה, "חוייבתם בארנונה כללית החל מיום 24/10/2005 בגין הנכס המוחזק על ידכם במתחם בתי הזיקוק." לשנת 2008 נדרשה ארנונה בסכום של 2,720,377.56 ש"ח ובהמשך צוין כי "יתרת החוב בחשבון לתקופה שביום 24/10/2005 ועד ליום 31/10/2008 הינה בסך של 9,153,044 ש"ח ולתקופה שעד 31/12/2008 הינה בסך של 9,621,627 ש"ח (ערך 9/08)." לשומה צורף שובר תשלום  ונרשם בה עוד כי העותרת רשאית להשיג על השומה תוך 90 מיום קבלתה. עוד נרשם בהודעה כי העותרת רשאית לערור על החלטת מנהל הארנונה בפני וועדת הערר לענייני ארנונה של עיריית חיפה תוך 30 ימים ממועד קבלת התשובה להשגה ממנהל הארנונה.

            ביום 30.10.08 נקשר הסכם פשרה בין בז"ן וגדיב לבין עיריית חיפה, אשר הסדיר את תשלום הארנונה ע"י מפעלים אלה לתקופה המתחילה ביום 24.10.2005, כעולה בקנה אחד עם ההודעה שבית המשפט העליון רשם לפניו בבג"ץ 10650/04 ביום 26.10.05

            העותרת לא שילמה עד היום מאומה בגין הארנונה הכלולה בהודעת השומה. ביום 15.1.09 היא הגישה השגה על השומה. בו ביום הוגשה גם העתירה. ההליכים  בנידון זה תלויים ועומדים, עדיין, בפני וועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית חיפה.

3.         בעמוד 2 של העתירה מפרטת העותרת את עיקרי טענותיה: שתי הטענות העיקריות הן כי אין מקום לדרוש ארנונה בעבור תקופה שבה לא היה שטח המפעל כלול בתחום השיפוט של עיריית חיפה  וכן כי הודעת השומה כוללת דרישה רטרואקטיבית פסולה, בין היתר משום שהעירייה הוציאה את השומה תוך שיהוי בלתי סביר שנמשך על פני 3 שנים. כמו כן מעלה העותרת טענות הנראות לי משניות כי הודעת השומה אינה מפורטת דיה, כי אין הצדקה לדרוש ריבית פיגורים, כי השומה הוצאה בסטייה מהמלצות הוועדה, כי התעריפים שביסוד הדרישה הם בלתי סבירים, כי השומה הוצאה בחוסר הגינות וכי אין מקום לדרוש ארנונה מהמפעל של העותרת שכן הוא אינו עוסק בזיקוק דלק אלא בייצור שמנים ושעווה מדלקים אחרים.

            בתגובה מיום 7.2.10 הודיעה העותרת כי היא חוזרת בה מן הטענות שעניינן סיווג הנכסים וסבירות התעריפים.

4.         עמדת העירייה היא כי יש לדחות את העתירה. לטענת המשיבה נוהגת העותרת בחוסר ניקיון כפיים שכן כל ההליכים הנוגעים להעברת המתחם לתחום השיפוט של עיריית חיפה ולהטלת הארנונה היו בידיעתה. יש לראות את העותרת ככפופה להצהרת בז"ן שניתנה בבג"צ בדבר ההסכמה לשלם ארנונה החל מיום 24.10.05 . לא נפגע לכן, לטענת העירייה, אינטרס ההסתמכות של העותרת אשר ידעה כל העת כי עליה לשלם ארנונה. היה ביכולתה של העותרת להקצות לכך את הכספים המתאימים ויש לחייבה בארנונה על מנת לשמור על האינטרס הציבורי שבגביית ארנונת אמת מכל החייבים בה. עוד טוענת העירייה כי יש לדחות את העתירה על הסף משום שאין מקום להגשת העתירה שעה שבמקביל מתנהלים ההליכים האחרים הנוגעים לחיובה של העותרת בארנונה, בדרך של השגה ובדרך של ערר והליכים אלה לא מוצו.

5.         עירייה אינה מוסמכת לחייב בארנונה אלא נכסים המצויים בתחום שיפוטה, ומן המועד בו הם הוכללו בתחום שיפוטה. השטח בו מצוי מפעלה של העותרת הוכלל בתחום השיפוט של העירייה עם חתימת האכרזה ע"י שר הפנים ביום 18.11.2005, ולכל המאוחר עם פרסום האכרזה ברשומות ביום 29.12.2005.

ברגיל, יש לראות חיוב בארנונה לתקופה הקודמת לתאריך זה כחורג מסמכות. אולם, במקרה דנן יש נסיבות ונתונים חריגים שבחריגים. קבעתי לעיל כי כל הפעולות ההצהרות וההליכים הנוגעים לענייננו שנעשו ע"י בז"ן, לה השליטה בעותרת, נעשו בידיעת העותרת, בהסכמתה, ובאישורה. כך הוא גם לגבי ההודעה שנרשמה בבג"צ ביום 26.10.05 כי בז"ן וגדיב תשלמנה את הארנונה או "חלף ארנונה" החל מיום 24.10.2005. אני משוכנע כי הדברים נאמרו לבג"צ גם על דעת העותרת או לפחות בידיעתה וללא כל הסתייגות מצידה. התחייבות זו מחייבת אותה לכל דבר ועניין. יש כאן הסכמה מפורשת שעוגנה בבג"צ להיות מחוייב בארנונה החל מיום 24.10.05. ניסיונה של העותרת להתחמק מכך אינו עומד בדרישה לניקיון כפיים מצד העותרת. בנסיבות מיוחדות כאלה, ניתן לקבוע כי החריגה מסמכות אינה מביאה לבטלות הדרישה הכספית מאת העותרת, ולהטלת החיוב בארנונה עליה גם בתקופה זאת, כ"חלף ארנונה", כרשום בפני בג"ץ.

            לפיכך,  עמדתי היא כי אין להיעתר לטענת העותרת, ויש לראות את שטח מפעלה כניתן לחיוב בארנונה, או כנתון לחיוב של "חלף ארנונה", החל מתאריך 24.10.2005.