החלטה זו עניינה פסילה מינהלית של רישיון הנהיגה של המבקשת למשך 60 יום, עליה הורה קצין משטרה פקד אייל ינאי (להלן: "הקצין הפוסל"), לאחר שהמבקשת הייתה מעורבת בתאונת דרכים עם רכב משטרתי בו נהג קצין משטרה רפ"ק יצחק מלינה.
ביום 31/12/09 ניתנה החלטה אופרטיבית בבקשה, בה, לאחר עיון בחומר הראיות נקבע כי קיים חשש כי הליך השימוע לא היה תקין ונגוע במשוא פנים. טעם הדבר היה בנסיבות האירוע, התנהלותו משעה שהיה מדובר ברכב של קצין משטרה, ובשים לב לכך כי "הקצין הפוגע", הקצין הפוסל, הבוחן ואף החוקר הם כולם מאותו מרחב או מאותה תחנת משטרה. כן נקבע כי גם לגופו של עניין אין הצדקה להותרת החלטת הקצין הפוסל על כנה וזאת לאור בחינת חומר הראיות. נוכח הטענות שהעלה הסניגור כנגד התנהלות המשטרה בעניין שלפני, והסוגיה העקרונית בדבר בחינת תאונת דרכים בה מעורב רכב משטרה, קבעתי את הבקשה לדיון תוך שנעתרתי לבקשת ב"כ המשיבה, אשר ביקש ובצדק, כי הקצינים המעורבים יופיעו לדיון כדי שניתן יהיה לברר את הסוגיה. ברם, הדיון בוטל ולא התקיים עקב העדרותי בשל מחלה. בין לבין, הגיש ב"כ המשיבה בקשה לעיון חוזר אליה צירף את נוהל המשטרה לטיפול בתאונות דרכים בהן מעורב רכב משטרה ועתר לדון מחדש בנושא ולבטל את ההחלטה המורה על השבת רישיון הנהיגה למבקשת. לאור בקשה זו, שבתי ונדרשתי לעניין, ואף זימנתי את הקצינים המעורבים באירוע כבקשת המשיבה.
במועד הדיון נשמעו הקצין הפוסל, הקצין שנהג ברכב המשטרה והיה מעורב בתאונת הדרכים, הנהגת המעורבת. כמו כן, הגיע לדיון (מבלי שזומן) רפ"ק חיים חלפון אשר ביקש לשאת דברים בפני בית המשפט.
בפתח הדיון, התנגד ב"כ המשיבה לקיומו של הדיון, למרות שהמשיבה היא זו שהגישה בפני את הבקשה לעיון חוזר ולמעשה יזמה את הבירור המחודש. לגישתו, הבירור חורג מ"דיון תעבורה רגיל", כלשונו, ניתנה החלטה המבטלת את החלטת הקצין הפוסל. עוד הוסיף ב"כ המשיבה וטען כי הקצינים "חשופים לגלישה אפשרית לתחומים אחרים...יתכן שהקצינים צריכים להתייעץ בטרם יעידו". ב"כ המשיבה ציין כי הוא סבור כי הקצינים מצויים "במעמד בעייתי", כהגדרתו.
ב"כ המבקשת, התנגד לעמדת ב"כ המשיבה. הוא הדגיש כי המשיבה היא זו שביקשה לזמן את הקצינים לדיון ולערוך את הבירור, ואף הגישה בקשה לעיון חוזר ולמעשה יזמה שוב את הדיון מחדש. ב"כ המשיבה השיב כי משניתנה החלטה אופרטיבית אין טעם בבירור, והוסיף עתירה חלופית לפיה על בית המשפט לקיים את הדיון עם הקצינים בדלתיים סגורות.
בית המשפט דחה את בקשת המשיבה. באשר לקיומו של הדיון הובהר, כי הדיון נקבע לבירור עקרוני וכי זימונם של הקצינים נעשה לבקשת המשיבה. באשר לנעילת דלתות בית המשפט נקבע כי הדיון פומבי ואין עילה לקיום הדיון בדלתיים סגורות.
הקצין הפוסל פקד אייל ינאי העיד ובפתח דבריו, בתשובה לשאלת ביהמ"ש מהו הקשר בינו לבין רפ"ק מלינה המעורב בתאונה, מחה על כך שבית המשפט מקיים בירור וביקש להביע תרעומת על בית המשפט, כלשונו (עמ' 6 ש 26). עוד הוסיף בהמשך כי אם סבר ביהמ"ש כי "...טעינו בשיקול הדעת, יכל לקבל את ההליך המיוחד וההזוי לפני ההחלטה שלו..." (עמ' 7 ש 1-2). הקצין הפוסל ציין, כי הוא חש שהוא נמצא בשיחת נזיפה, יש באולם ציבור שלא קשור לתיק (ובכך התרעם על שביהמ"ש לא הורה על דיון בדלתיים סגורות). עוד מצא לנכון הקצין הפוסל לציין, כי "הקצין הפוגע (רפ"ק יצחק מלינה שנהג ברכב המשטרתי - ש.ב.) הוא הקצין הנפגע". הקצין הפוסל סיפר, כי הוא משרת במרחב ואילו רפ"ק מלינה משרת בתחנת חיפה, לדבריו, מעבר לברכת שלום האחד לשני כשהם נפגשים במעלית, אין קשר בינהם. אולם, מיד לאחר מכן סיפר כי הוא מכיר את רפ"ק מלינה הואיל והשניים שירתו יחדיו, מיד אח"כ ובהמשך דבריו אמר: "אנו משרתים באותו מקום" (עמ' 7 ש 18), עם זאת, סבר כי לא היה מקום להעביר את התיק לממונים כדי שהתיק יטופל ע"י תחנה אחרת.
באשר לפסילה המנהלית שביצע, סיפר הקצין הפוסל, כי הוא לא בחן את הנזק התאונתי, ולשאלת ביהמ"ש האם ידע כי מדובר בשריטה קלה בפגוש האחורי של רכב המבקשת, היינו נזק קל למדי, השיב כי לא ראה והדבר גם לא משנה לו. לדבריו, הוא "מתרשם מהתיק" וכך הגיע להחלטה נשוא הדיון.
באשר לתהליך הבחינה וקבלת ההחלטה בתור קצין פוסל, ציין "אני לא קורא את כל העדויות" בהמשך אמר "אני לא קורא את העדויות לפני שאני מחליט" בטרם הוא מוסר את החלטתו (עמ' 7 שורה 28 ושורה 30). עם זאת, טען הקצין הפוסל כי בעת החלטתו כלל לא ידע שרפ"ק מלינה מעורב בתאונה.
רפ"ק יצחק מלינה אשר נהג ברכב המשטרתי המעורב בתאונה סיפר, כי הוא משרת כמפקד השיטור הקהילתי בתחנת משטרת חיפה, וכי פקד ינאי, הקצין הפוסל, היה פקוד שלו. לדבריו, השניים נפגשים במרחב "לא פגישות מתוכננות, פגישות עבודה, לעיתים ישיבות עבודה, לעיתים חדר אוכל, לא אישי" (עמ' 8 ש 11). לדבריו, בהתאם לנוהלי המשטרה, משעה שמתרחשת תאונת דרכים בה מעורב רכב משטרה ויש חשד שבוצע עבירה, קיימת חובה להזעיק ניידת משטרה למקום האירוע גם אם אין נפגעים (עמ' 8 ש 18). כשבית משפט הפנה אותו לנוהלי המשטרה הנוגעים לתאונה של "נזק בלבד" והבהיר לו כי נוכח נוהלים אלה, לא היה לכאורה מקום להזעקת ניידת, השיב רפ"ק מלינה כי מי שיכריע באם מדובר בתאונה של נזק בלבד או תאונה עם נפגעים זה לא הוא (עמ' 8 ש 30-33). מיד לאחר מכן, טען כי נוכח הנוהלים אליו הפנה אותו בית המשפט, קיימים נוהלים פנימיים במרחב (במאמר מוסגר יצוין כי "נוהלים פנימיים" אלה לא הוגשו לי עד לרגע כתיבת שורות אלה). כמו כן, אישר כי הוא מכיר את הבוחן שטיפל בתאונה, לדבריו הייתה זו החלטה של הבוחן באם להגיע לזירת האירוע.
באשר לתאונה טען רפ"ק מלינה כי המבקשת ביצעה "עבירה מאוד חמורה" כלשונו (עמ' 9 ש 3). הואיל והתאונה ארעה בציר תנועה ראשי הוא הזיז את רכבו וכך עשתה גם המבקשת, למקום הגיעה ניידת, הוא מסר לו את פרטי הרכבים והשוטר הסייר שהגיע למקום, המשיך בטיפול. ומאותה נקודת זמן, לא היה לרפ"ק מלינה כל קשר לקצין הפוסל ולבוחן התנועה, לדבריו ניתק מגע הואיל וחשב על העניין "...שלא תהיה מראית עין לרגע שאני משפיע על העניין" (עמ' 9 ש 8-9).
לדיון הופיע, מבלי שזומן, רפ"ק חיים חלפון, קצין את"ן, אשר בחר אף הוא להעביר ביקורת על בית המשפט אשר מצא לנכון לברר את הסוגיה שבפניו. לדבריו, בית המשפט חרג מסמכותו עת הורה על קיום הדיון והבירור, ובית המשפט עושה "משפט ציבורי ליושרם של קציני משטרת ישראל" (עמ' 9 ש 19) ועל כך ביקש להביע מחאה כלפי בית המשפט. אציין, כי בטרם עזב רפ"ק חלפון את אולם בית המשפט התריס בפני בית המשפט "בית המשפט מנהל הליך הזוי ובזוי". הואיל ובהקלדה נשמטו דברים אלה ושמתי לב לכך בעת שעיינתי בתיק לצורך מתן החלטה זו, הוריתי על תגובת הצדדים ותיקון הפרוטוקול. התביעה והסניגור אישרו פה אחד את תוכן הדברים שאמר הקצין חלפון לבית המשפט, בתגובה בכתב שהגישו לבית המשפט.
באשר לדרך הטיפול בתאונת דרכים בה מעורב רכב משטרתי ושבה קיים חשש לסנקציות פליליות או מינהליות כלי המעורבים, השיב רפ"ק חלפון כי לא קיימת הנחיה לפיה משעה שמעורב רכב משטרתי בתאונת דרכים מהמרחב בה מתבקשת פסילה מינהלית יש להעביר את הטיפול לקצין פוסל המרוחק מהמרחב ושאין לו כל קירבה לשוטר המעורב. לטענת רפ"ק חלפון, ניידת בוחן התנועה שהגיעה למקום הגיעה כיוון שהייתה תלונה על פגם מיכאני ברכבה. ב"כ המבקשת מצא להבהיר בנקודה זו, כי לא הייתה מעולם טענה מפי מרשתו על ליקוי ברכב, לא בפני שוטרי הסיור שהגיעו למקום התאונה ואף לא בפני רפ"ק מלינה, לדבריו, לא זו בלבד שלא הייתה תלונה על פגם כזה, אלא ששני הצדדים המשיכו בנסיעה כ- 200 מ' ועצרו בצד.
המבקשת העידה וסיפרה כי לא היה ליקוי חמור ברכב ולא התלוננה על ליקוי כזה. לאחר שפגע בה הרכב המשטרתי נדרשו מס' דקות להתניע את הרכב, היא והקצין הזיזו את רכבם כמה מאות מטרים ואז הוזמנה ניידת. בניגוד לנטען ע"י רפ"ק מלינה סיפרה המבקשת כי היה זה רפ"ק מלינה אשר הזמין ניידת של בוחן התנועה. הבוחן שהגיע למקום בדק את רכבה ואישר כי הרכב תקין. לאחר שהיא ורפ"ק מלינה החליפו בניהם פרטים נסעו כל אחד לדרכו.
בסיכומי הצדדים, חזר וטען התובע כי הדיון חורג מסמכותו כתובע תעבורה, וכי בית המשפט זימן את הקצין הפוסל והקצין המעורב בתאונה, אלה העידו ויש להחליט על פי הנוהלים.
ב"כ המבקשת, חזר והדגיש בסיכומיו כי התביעה היא זו שביקשה לזמן את הקצינים לדיון. הבקשה לעיון חוזר שהגישה התביעה לא מגלה עילה באשר לא השתנו הנסיבות מאז ההחלטה האופרטיבית שניתנה בבקשה ועל כן יש לדחותה. לגופם של דברים ולאחר שמיעת העדויות, טען ב"כ המבקשת כי המשטרה לא פעלה בהתאם לנהלים, חרף קיומו של נזק קל הוזעקו למקום ניידת משטרה ובוחן תנועה והמבקשת נפסלה מינהלית ע"י הקצין הפוסל כאשר הוא והקצין הפוגע משרתים יחד באותו מקום וקיימת היכרות בינהם. ב"כ המבקשת הפנה לדבריו של רפ"ק מלינה לפיהם קיימת היכרות בינו ובין הקצין הפוסל, למקום הגיעה ניידת אשר כללה מתנדבים המשרתים תחת פיקודו של רפ"ק מלינה. בנוסף ציין, כי הקצין הפוסל העיד כי הוא לא מעיין בכל חומר החקירה, הוא לא עיין בהודעתו של רפ"ק מלינה, וחרף זאת פסל את המבקשת מנהיגה למשך 60 יום, ולכן, לטעמו של ב"כ המבקשת, החשש הכבד של משוא פנים נראה בבירור מכל ההליך לאחר שמיעת הקצינים, ועל כן התבקש בית המשפט לדחות את הבקשה לעיון חוזר ולהתייחס באופן עקרוני לסוגיה של פסילה מינהלית במקרה של תאונת דרכים בה מעורב רכב משטרתי.
דיון והכרעה:
סמכות בית המשפט לקיים דיון לאחר החלטה אופרטיבית:
למרות שטענת הסמכות לקיים את הדיון והבירור שהתקיים, לא הועלתה ע"י ב"כ המשיבה, ועלתה בעקיפין בדברי הביקורת של קציני המשטרה, אבקש להתייחס לנקודה זו בקצרה.