הועד המרכזי של הלשכה לא יאציל סמכויותיו לועדת ההתמחות

            עתירה זו עניינה בהחלטת הוועד המרכזי (להלן - המשיב) של לשכת עורכי הדין (להלן - הלשכה). במסגרת ההחלטה, אישר המשיב את המלצת ועדת ההתמחות (להלן - הוועדה) שלא להעניק לעותר היתר לעבוד בעבודה נוספת במהלך תקופת התמחותו השנייה. העתירה תקפה בתחילה גם את החלטת המשיב מיום 18.11.08 שלא להכיר בתקופת ההתמחות הראשונה של העותר, אך במסגרת הדיון בעתירה חזר בו העותר מטענותיו לגבי החלטה זו. משכך, יסוב פסק-הדין רק על החלטת המשיב לעניין היתר העבודה הנוספת.

רקע

2.         העותר הינו שמאי מקרקעין במקצועו ובעל משרד שמאים פרטי. לאחר שסיים לימודי משפטים, החל העותר ביום 2.9.07 להתמחות בעריכת-דין במשרדו של עוה"ד צדוק צדיק, העוסק בענייני מקרקעין. זאת באישור המשיב, שאף התיר לו לעסוק במקביל בעבודה נוספת כשמאי מקרקעין מחוץ למסגרת שעות ההתמחות. במהלך תקופת התמחות זו, ביום 25.3.08, זומן העותר לראיון אצל מפקח מתמחים מטעם המשיב. ביום 29.7.08 הודיע המשיב לעותר כי מדו"ח המפקח עולה שהוא אינו נמצא פיזית במשרד המאמן, אלא יושב דרך קבע במשרדו הפרטי בשעות ההתמחות המדווחות, ובשל כך התמחותו עד כה אינה מוכרת, והוא ומאמנו יזומנו לשימוע בנושא בוועדת ההתמחות. לקראת השימוע, שלח העותר למשיב דו"ח בעניין התמחותו, בו פירט את עיסוקיו במהלך התמחותו. ביום 28.8.08 נערך השימוע בפני ועדת ההתמחות, בו שטח העותר את נימוקיו לגבי ההכרה בהתמחותו. בסיום השימוע, ניתנה המלצת הוועדה בזו הלשון:

"שמענו את טענות המתמחה והמאמן וקיבלנו את החומר שנמסר. אין ויכוח כי המתמחה לא נכח במשרד עורכי הדין בזמנים עליו היה להתמחות לפי התכנית שהוגשה. אמנם, ככל הנראה, עשה המתמחה עבודה בין שמאית ובין משפטית בתחום הקרוב לשמאות, אך העבודה נעשתה לא במסגרת משרד עורכי הדין, ולא בשעות ובמקום שנקבעו בכללים ובתכנית שלו... ממצאי הביקורת לא נסתרו ולכן אנו מחליטים שלא להכיר בהתמחות כולה. אם ירצה לחדש את התמחותו, עליו להגיש בקשה חדשה, ומוטב יהיה כי ההתמחות תהיה ללא עבודה נוספת" (ההדגשות שלי - ד' ח').

3.         ביום 3.9.08 שלח מאמנו של העותר מכתב למשיב ובו ביקש ממנו באופן מיוחד להימנע מפסילת ההתמחות. ביום 6.11.08 וביום 11.12.08 שב העותר ופנה אל המשיב בבקשה לקידום עניינו. במכתבו האחרון אף ביקש העותר כי יותר לו לחדש את התמחותו במשרד עו"ד מירה רום, העוסק בעיקר בדיני משפחה, באותה מתכונת שאושרה לו בעבר, היינו יחד עם עבודה נוספת כשמאי מקרקעין. ביום 15.12.08 נשלחה הודעת המשיב אל העותר, בה הודעה לו המלצת ועדת ההתמחות דלעיל, וכן הודע לו כלהלן:

"...

2. המלצתה הנ"ל של הוועדה הועברה לאישורו של הוועד המרכזי יחד עם השגתו המפורטת של עו"ד צדוק צדיק מיום 3.9.08, על כל נספחיה.

3. הוועד המרכזי אישר בישיבתו ביום 18.11.08 את המלצת ועדת ההתמחות, ולפיכך, עליך להשלים שנת התמחות מלאה חדשה.

4. בקשתך לעסוק בעבודה נוספת במשרדך כשמאי מקרקעין תובא לפני ועדת ההתמחות ועל עמדתה אשוב ואודיעך ..." (ההדגשה שלי - ד' ח').

4.         העותר החל בהתמחותו השנייה אצל עו"ד מירה רום ביום 21.12.08. ביום 23.12.08 פנה העותר אל ועדת ההתמחות וביקש להתיר לו לעסוק בעבודה נוספת כשמאי מקרקעין, בעיקר מסיבות כלכליות. ביום 6.1.09 נתקבלה תשובת הוועדה, אשר החליטה לדחות את הבקשה מחמת הנסיבות שבעטיין הופסקה תקופת התמחותו של העותר, ובהמשך להחלטת הוועד המרכזי בעניינו מיום 18.11.08. ביום 12.1.09 פנה העותר למנכ"ל לשכת עורכי הדין וביקש להתיר לו לעסוק בעבודה נוספת, ואף הציע להעמיד ערבות בסך של 50,000 ש"ח להבטחת התחייבותו לעסוק בשתי העבודות בהתאם לכללי הלשכה. ביום 2.2.09 התקבלה תשובת ועדת ההתמחות לפניית העותר, בו הודע לו כי הוועדה שקלה את עניינו פעם נוספת והחליטה לסרב לבקשתו, מאותם הנימוקים שהופיעו בתשובתה הקודמת. ביום 5.2.09 פנה העותר פעם נוספת לוועדת ההתמחות, וביקש כי זו תעיין מחדש בבקשתו. בפנייתו, שטח העותר נימוקים שונים התומכים בבקשתו, בכללם נימוקים כלכליים ונימוקים הנוגעים לחופש העיסוק. ביום 26.2.09 התקיים דיון בוועדה בבקשת העותר לעיון נוסף. מפרוטוקול הדיון (שצורף לכתב התשובה מטעם המשיב) עולה כי במסגרת הדיון עיינה הוועדה בהמלצתה מיום 28.8.08 לפסול את תקופת ההתמחות הראשונה, וכן עיינה בהחלטתה לאשר התמחות חדשה ללא עבודה נוספת בשל ה"נסיבות בהן הופסקה 'התמחותו' הקודמת" של העותר. בנוסף, עיינה הוועדה בפרטי בקשתו של העותר ובנימוקיו. לאחר העיון, התקבלה המלצת הוועדה לפיה "הוועדה שבה ודנה בבקשתו [של העותר] לקבלת היתר לעבודה נוספת ולא ראתה מקום ואף לא הצדקה לסטות מהחלטתה הקודמת לדחות את בקשתו". בעקבות זאת, אישר המשיב את המלצת ועדת ההתמחות ללא הערות נוספות. החלטת המשיב מופיעה על-גבי פרוטוקול הדיון בוועדת ההתמחות מיום 26.2.09, והצדדים לא צירפו לכתבי הטענות מסמך נפרד הכולל את החלטה זו. העותר ציין בעתירתו כי החלטת המשיב התקבלה ביום 24.3.09. 

עיקר טענות הצדדים

5.         העותר טוען כי ועדת ההתמחות חרגה מסמכותה עת החליטה בעצמה שלא לאשר לו עבודה נוספת, וזאת כאשר הסמכות לעניין זה נתונה למשיב עצמו. על אף שהמשיב אישר בסופו של דבר את המלצת ועדת ההתמחות, הרי שאישור זה נתקבל  מבלי שהמשיב קיים דיון ענייני בבקשה. לגבי ההחלטה עצמה, טוען העותר כי היא פוגעת בו באופן בלתי מידתי, מפלה אותה לרעה אל מול מתמחים אחרים שזכו להיתר, פוגמת בחופש העיסוק שלו ומהווה ענישה כפולה בנסיבות בהן בוטלה התמחותו הקודמת. באשר למהות העבודה הנוספת, טוען העותר כי הוא מתכוון להעסיק במשרד השמאות עובד שכיר בשעות הבוקר ולפקח על העבודה בשעות הערב, והכול כדי "להחזיק את המשרד על אש קטנה" על מנת שלא ייסגר. בנסיבות אלו, סבור העותר, אין מניעה להתיר לו לעסוק במקביל הן בהתמחות בעריכת-דין והן במקצוע השמאות.

6.         המשיב מציין כי נוהל הדיון בוועד המרכזי הוא כדלקמן: ככל שלא מועלית כל הסתייגות על ידי מי מחברי הועד המרכזי להמלצות ועדת ההתמחות, מאושרות ההמלצות על ידי הועד המרכזי בלי שיהיה צורך או מקום לדיון נוסף פרטני. לשיטת המשיב, הנוהל האמור תקין מבחינה מינהלית. לגבי בקשתו של העותר, טוען המשיב כי קשה לראות כיצד ניתן לקיים משרד שמאות לצד התמחות בעריכת-דין, ואף קשה למשיב לפקח על עבודה מקבילה כגון זו. הואיל והעותר לא עמד בכללי העבודה הנוספת כשמאי מקרקעין בתקופת התמחותו הראשונה, אין דופי בהחלטת המשיב שלא לאשר לו לעסוק באותה עבודה נוספת בתקופת התמחותו השנייה.

7.         במהלך הדיון בעתירה, הודיע העותר כי מרגע שנודעה לו החלטת המשיב שלא לאשר לו עבודה נוספת, יצא לחופשה ללא תשלום (להלן - חל"ת) ממקום התמחותו, וזאת בשל רצונו לעבוד לפרנסתו כשמאי מבלי שיאלץ להפר את הכללים שקבע המשיב. בתגובה לכך הודיע המשיב, בעקבות המלצת בית המשפט, כי הוא מסכים שכל החומר שהיה בפני ועדת ההתמחות בעניין היתר העבודה הנוספת יובא פעם נוספת בפני המשיב לשם קבלת החלטה חדשה בעניין. ואולם, המשיב התנה הסכמתו זו בכך שדבר יציאתו של העותר לחל"ת יובא קודם לכן בפני ועדת ההתמחות, אשר תיתן את המלצתה המחודשת בעניין היתר העבודה הנוספת נוכח מידע חדש זה. העותר מצידו לא התנגד לכך שוועדת ההתמחות תידון בנפרד בשאלת נפקות יציאתו לחל"ת, אך התנגד לקשירת עניין החל"ת עם ההחלטה בעניין העבודה הנוספת. ביום 18.6.09 שלחה עו"ד רום (המאמנת של העותר) דו"ח התמחות חצי-שנתי ללשכה, בו הודיעה כי העותר החל להתמחות אצלה ביום 21.12.08 וכי הוא יצא לחופשה מיוחדת החל מיום 23.1.09. הדו"ח התקבל בלשכה, וזו הודיעה בתגובה (ביום 22.7.09) כי היה על העותר להודיע על הפסקת ההתמחות בזמן, וכי שאלת ההכרה בתקופת ההתמחות הקצרה שהספיק העותר לעבור תחת פיקוחה של עו"ד רום תידון לאחר חידוש ההתמחות.

דיון

8.         סעיף 2(1) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן - החוק), קובע כי הלשכה "תרשום מתמחים, תפקח על התמחותם ותבחנם". הסמכות לפיקוח על מתמחים נתונה אפוא בחוק ל לשכה. סעיף 11(א) לחוק מעניק למשיב, הוועד המרכזי, את סמכויותיה השיוריות של הלשכה (שלא יוחדו בחיקוק למוסד אחר ממוסדותיה). מכאן כי המשיב הוא הגוף המוסמך לפיקוח על מתמחים. בהתאם לסמכותה לפי סעיף 109 לחוק, התקינה המועצה הארצית של הלשכה את כללי לשכת עורכי הדין (רישום מתמחים ופיקוח על התמחות), התשכ"ב-1962 (להלן - כללי ההתמחות), המסדירים ומפרטים את סמכויותיו של המשיב בכל הנוגע לקליטת מתמחים ולפיקוח על התמחותם.

9.         ענייננו בהחלטה לפי כלל 9 לכללי ההתמחות, המורה כלהלן:

 "לא יעבוד מתמחה בתקופת התמחותו עבודה קבועה אחרת, אלא בהיתר מאת הלשכה. הלשכה רשאית שלא להביא בחשבון תקופת התמחותו את התקופה בה עבד המתמחה כאמור ללא היתר הלשכה או את מקצתה".