השופט י' כהן:
1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (
כב' השופט מר ב' ברגר), מתאריך 17.3.2009 בתיק ת"ע 11566-01-09.
2. בעניין שלפנינו נזקקים אנו להוראת סעיף 49 לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965, הקובע לאמור:
"זוכה על פי צוואה שמת לפני המצווה, ולא קבע המצווה אדם אחר שיזכה במקומו - אם בשעת מות המצווה נשארו צאצאים של אותו זוכה, יזכו הם לפי כללי החלוקה שבירושה על פי דין; בכל מקרה אחר הוראת הצוואה לטובת אותו זוכה מתבטלת."
3. העובדות הצריכות לעניין:
(א) המנוחה, הגב' א' א' ז"ל (להלן - "
המצוה"), נפטרה בתאריך 20.8.2008, והותירה אחריה צוואה מתאריך 7.9.1977. בצוואתה ציוותה המצוה את כל רכושה לבעלה, י' א' ז"ל, וקבעה, שאם ימות לפניה, ירשו את עיזבונה שני בניה, ש' א' וא' א' (להלן - "
א'"), בחלקים שווים.
(ב) י' א' ז"ל נפטר בתאריך 5.6.2001, דהיינו, לפני המצוה, ועל כן, על פי הצוואה, היו בניה, ש' וא', זכאים לרשת את עיזבונה בחלקים שווים.
(ג) למרבה הצער, א' נפטר כשנתיים לפני המצוה, בתאריך 18.11.2006. המצוה לא שינתה את צוואתה לאחר מות א' ז"ל, ובצוואתה אף לא קבעה אדם אחר, שיזכה בחלקו של א' במקומו.
(ד) במותו הותיר אחריו א' שתי בנות בגירות, מנישואיו הראשונים, והן המשיבות בערעור שלפנינו. כמו כן הותיר א' בן קטין מנישואיו בשנית (להלן - "
הקטין"), אשר אמו היא המערערת שלפנינו. בצוואתו ציווה א' את עזבונו לקטין, והמערערת הגישה בקשה לקיים את צוואתו של א'. המשיבות התנגדו לקיום צוואתו של א', ואולם, במהלך הדיון הגיעו הצדדים לפשרה, ובסופה ניתן צו לקיום צוואתו של א', ועתה, הקטין הוא היורש הבלעדי של עזבונו של א', לפי צוואתו של א' ז"ל.
4. סלע המחלוקת בין הצדדים הוא, כיצד יש לחלק בין ילדיו של א' את החלק בעיזבון המצוה (הסבתא), אותו היה יורש א', לו היה בחיים בעת מות המצוה.
המערערת טוענת, כי מכיוון שהקטין הוא יורשו היחידי של א' על פי צוואתו שקוימה, כל הזכויות שא' זכאי היה לרשת מעיזבון המצוה, צריך שיזכה בהן הקטין. לעומת זאת, המשיבות טוענות, כי את חלקו של א' ז"ל בעיזבון המצוה, יש לחלק על פי כללי החלוקה שבירושה על פי דין בין שלושת ילדיו, דהיינו, שליש לכל אחד מילדי א' ז"ל, שהרי כך מורה סעיף 49 לחוק הירושה.
5. טענת המערערת, לפיה הקטין זכאי לזכות בכל הירושה, שא' היה זכאי לקבל על פי צוואת המצוה, אילו היה בחיים בעת מות המצוה, אינה נטענת בחלל ריק. טענה זו נסמכת על פסק דין שניתן בבית המשפט העליון בתיק ע"א 412/79
ד"ר אלברט מנחם נ' ד"ר זאב שילה, פ"ד ל"ו (1) 76 (להלן - "
פס"ד מנחם"). באותו פסק דין נדון מקרה, של אדם שנפטר והותיר אחריו צוואה, ובה הוריש את עיזבונו לשתי בנותיו. אחת מהבנות נפטרה לפני המנוח, בלא שהיו לה ילדים, והותירה אחריה צוואה בה הורישה את כל עיזבונה לבעלה. הבת האחרת (אחות המנוחה) טענה, כי יש לחלק את חלקה של האחות שנפטרה בין האחות שנותרה בחיים ובעלה של האחות שנפטרה, על פי כללי החלוקה שבירושה על פי דין, אך בית המשפט העליון קבע בדעת רוב (וכנגד דעתה החולקת של כב' השופטת מ' בן פורת), שבעלה של האחות המנוחה יירש את כל חלקה של האחות שנפטרה.
עתה, אם נחדד את המחלוקת הקיימת בין הצדדים בערעור שלפנינו, הרי היא בשאלה, האם הדין הוא לפי "
פס"ד מנחם", ואז הבן הקטין יזכה במלוא חלקו של א' בעיזבון המצוה, או שמא יש לחלק את חלקו של א' בעזבון המצוה לפי סעיף 49 לחוק הירושה, וכל אחד מילדי א' יזכה בשליש מחלקו של א' בעיזבון המצוה.
6. בעניין שלפנינו בית המשפט קמא דחה טענות המערערת, וקבע כי יש מקום לבחינה מחודשת של ההלכה שנקבעה ב"
פס"ד מנחם", שכן פסק הדין ניתן קודם תיקונו של סעיף 49 לחוק הירושה, שנעשה בתאריך 3.4.1985. בית המשפט אף סמך את קביעותיו על פסק דין שניתן בתיק ת"ע 3110/99, בעניין עיזבון פלונית ז"ל (מפי כב' השופט שוחט), שם סבר בית המשפט ש"
פס"ד מנחם" פותח פתח לקיומן של צוואות, המשנות את כללי הירושה על פי דין או צוואות העשויות לזכות יורשים בדרגות רחוקות מהמצווה, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 49 לחוק הירושה.
בית משפט קמא אף הוסיף וקבע, כי א' ז"ל הגדיר בצוואתו מה הוא רכושו, ובהגדרה זו לא כלל את מה שאמור היה לזכות בו מעיזבון המצוה, ועל פי צוואת א', נקודת הזמן בה יש לבחון את היקף רכושו היא שעת פטירתו.
על כן, בית משפט קמא קיבל את טענת המשיבות, וקבע כי מחצית עיזבונה של המצוה, אותו אמור היה לרשת א', יחולק בין ילדי א' - הבן הקטין ושתי הבנות המשיבות - בחלקים שווים, דהיינו שליש לכל אחד מהם. על כך הוגש הערעור שלפנינו.
7. באת כוח המערערת טענה לפנינו, כי שגה בית משפט קמא בפסק דינו, שכן לא היה מקום שיסטה מההלכה שנפסקה ב"
פס"ד מנחם" בבית המשפט העליון, ועל כן היא מחייבת כל בית משפט אחר (וראה סעיף 20(ב) לחוק יסוד: השפיטה). לעומת זאת, באת כוח המשיבות טענה, שאין להתערב בפסק הדין שניתן בבית משפט קמא.
8. ראשית אבהיר, שלדעתי, וככל שהדברים נוגעים לעניין שלפנינו, העוסק בחלוקת עיזבון המצוה בין צאצאיו של הזוכה שנפטר לפני המצוה, לתיקון שנעשה בסעיף 49 לחוק הירושה, בשנת 1985 (לאחר "
פס"ד מנחם") אין נפקות המצדיקה בחינת "
פס"ד מנחם" מחדש. הטעם לכך הוא, שנוסחו המקורי של סעיף 49 התייחס למצב, בו הזוכה, שנפטר לפני המצווה, הותיר אחריו " ... בן זוג או צאצאים של אותו זוכה ...", ובתיקון משנת 1985 נמחקו המילים "בן זוג או" (וראה: ס"ח תשמ"ה עמ' 80, בעמ' 81). על כן, ולמעשה, הדין לפי סעיף 49 לחוק הירושה, שהיה קיים לפני התיקון לגבי צאצאי הזוכה שנפטר, הוא אף הדין הקיים לאחר התיקון, ובעניין זכויות הצאצאים תיקון סעיף 49 לחוק הירושה לא שינה דבר.
עם זאת, אין אני שותף לדעת באת כוח המערערת, שב"
פס"ד מנחם" מצויה "הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון", לפיה במקרה שהזוכה (א' ז"ל), שנפטר לפני המצוה (הסבתא), השאיר אחריו צוואה, יחולק חלקו בעיזבון המצוה לפי הצוואה שהותיר.