1. התובעת היא חברה העוסקת במתן פתרונות בתחום עיבוד אותות אודיו, בין היתר באמצעות פיתוח תוכנות. התובעת טענה כי היא פיתחה והיא בעלת זכויות היוצרים במגוון של תוכנות שפורטו בתצהיר עדותו הראשית של העד מטעמה מר אלבז.
2. לאור מידע שהיה לתובעת לפיו הנתבע מפר את זכויותיה, יצרה איתו הגב' רייצ'ל פחימה קשר טלפוני. בשיחת הטלפון נקבע כי הגב' פחימה תגיע לאולפן של הנתבע לפגישת ייעוץ. ביום 28.5.07 הגיעו עובדי התובעת, הגב' פחימה ומר שניידר (שיכונו להלן: "
החוקרים"), לפגישה עם הנתבע, פגישה שהוקלטה על ידיהם.
3. התובעת טענה כי על המחשב של הנתבע הותקנו תוכנות של התובעת - diamond native bundle V. 5.0. ו- Multimaximizer L3. עוד טוענת התובעת כי הנתבע מכר לחוקרים מטעמה תקליטור צרוב, שאליו הועתקו 15 תוכנות של התובעת, מתוכן 13 הן תוכנות "פרוצות". שתי התוכנות הנוספות שאינן פרוצות, אף הן מפרות, שכן לא ניתן בגינן רישיון לנתבע מהתובעת. התובעת טוענת כי הנתבע העתיק את התוכנות שהיו על גבי התקליטור, החזיק בתוכנות אלה ומכר אותן לחוקרי התובעת, ובעשותו כן ללא רישיון של התובעת, הוא הפר את זכויותיה. התובעת כופרת בטענת הנתבע לפיה התוכנות היו תוכנות "דמו".
התובעת טוענת כי הנתבע ידע כי התובענות הן תוכנות מפרות, רובן היו פרוצות והנתבע ידע גם ביחס ליתר התוכנות כי הן פרי פיתוח של התובעת. הנתבע הכיר את התוכנות של התובעת, ואף שיער את מחירן.
4. התובעת טוענת כי מעשיו של הנתבע מהווים הפרה של זכויות היוצרים שלה, וכן גזל של הקניין הרוחני שלה, הפרה של סימני המסחר שלה, שימוש שלא כדין בפטנטים שלה, גניבת עין, התערבות בלתי הוגנת והפרת חובה חקוקה של פקודת זכויות יוצרים, פקודת סימני המסחר והוראות חוק עוולות מסחריות.
5. הנתבע לא כפר למעשה בכך שהתובעת היא בעלת הזכויות בתוכנות. לטענתו, הוא לא היה בעל אולפן הקלטות - אלא היה סטודנט קשה יום, שניסה לשווק את עצמו כבעל אולפן כזה. הוא טען כי חלק מהדברים שהוא אמר לחוקרים, נועדו רק כדי להרשים את החוקרים.
הנתבע טען כי הוא לא עשה שימוש בתוכנות מפרות של התובעת - לא לצרכי מסחר ולא לצרכים אחרים. באשר לתקליטור שלטענת התובעת הוא מכר לה, הנתבע טען כי מדובר בדיסק "דמו". לטענתו, מותר להחזיק תוכנות "דמו" ולצרוב אותן. הנתבע טען כי ה"סטנדרט" המקובל בעולם המחשבים הוא כי מותר להעביר לאחר תוכנה שהיא "דמו" - תוכנה שנועדה לתצוגה. בנוסף, כך הוא טוען, את התקליטור הוא קבל מחבר ללימודים, ולא הוא זה שצרב את התוכנות שעליו.
6. הנתבע טען גם כי התקליטור היה מקולקל ולא פעל (לא ניתן היה להתקין אותו במחשב של החוקרים), וכי הוא כלל לא מכר אותו לחוקרים - שבאו לקבל ממנו שירותי ייעוץ בלבד, ושילמו רק עבורם. לטענתו של הנתבע - אם ראה מר שניידר תוכנות במחשב שלו, מדובר בתוכנות דמו בלבד, כאשר התובעת לא הוכיחה כי במחשב שלו היו מותקנות תוכנות בלתי חוקיות כלשהן.
הנתבע הוסיף וטען כי הוא חסר אמצעים, וכי התובעת מתנכלת לו ללא סיבה, באופן שגרם לו לנזקים רפואיים חמורים, לבעיות בריאות ולסבל נפשי.
דיון
7. מהאמור בסיכומי הנתבע עולה כי הנתבע איננו כופר בכך כי התובעת היא חברה העוסקת בין היתר בפיתוח תוכנה, כי היא בעלת זכויות היוצרים בתוכנות אותן היא מפתחת, וכי על גבי התקליטור שהנתבע מסר לתובעת היו תוכנות שפותחו על ידי התובעת - אם כי לטענתו מדובר בתוכנות דמו, ולא בתוכנות עצמן. יוער עוד כי הנתבע לא כפר בכך (אם כי לא הודה בפה מלא), כי הוא עשה שימוש בתוכנות של התובעת. הטענה המתייחסת לתוכנות הדמו תידון להלן, אולם מעדותו של הנתבע עולה כי הוא אינו כופר בכך כי הוא עשה שימוש בתוכנות של התובעת (ר' עמ' 16 שורות 6-7). כשהנתבע נשאל אם עשה בתוכנות אלה שימוש, הוא השיב "
אולי, יתכן שכן. שימוש הוגן" (ר' עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 10-11).
יוער כי אף שבמסגרת חקירתו הנגדית טען הנתבע כי הוא אינו מכיר בזכויות היוצרים של התובעת בתוכנות שלה (ר' עמ' 14 שורות 16-17 לפרוטוקול), הרי טענה זו לא עלתה בכתב ההגנה של הנתבע, לא גובתה בתצהיר הלקוני שהוגש מטעמו, והנתבע אף לא חזר עליה במסגרת סיכומיו.
8. כלומר, אין למעשה מחלוקת כי אם היו על גבי התקליטור תוכנות שאינן תוכנות דמו, הרי מי שהעתיק אותן הפר את זכויות היוצרים של התובעת בהן - אם עשה כן ללא רישיון. יובהר עוד כי הנתבע איננו טוען כי היה לו רישיון מהתובעת לעשות שימוש כלשהו בתוכנות שביחס אליהן יש לה זכויות יוצרים (ר' עמ' 17 שורות 20-21). לאור האמור, יהיה מקום לבחון האם הנתבע העתיק תוכנות שלתובעת יש בהן זכויות , או האם הוא הפר את זכויותיה בדרך אחרת. יהיה מקום לבחון גם את השאלה האם - בהנחה שהנתבע העתיק תוכנות "דמו" של התובעת, מדובר בהפרה של זכויות היוצרים שלה.
הדין החל
9. הנתבע טען במסגרת סיכומיו כי הוא אינו מכיר את חוק זכויות יוצרים, אך הבין כי חל בו שינוי ו"
חשוב כי בית המשפט יבדוק סוגיה זו". יש לציין כי אף שהנתבע לא היה מיוצג - הדרך להעלות טענות במסגרת הסיכומים איננה להפנות את בית המשפט לדברי חקיקה, אלא לציין באופן מפורש ומפורט את הטענה. יחד עם זאת ולמען שלמות התמונה, אתייחס גם להשלכתו של חוק זכויות יוצרים תשס"ח - 2007 (שיכונה להלן: "ה
חוק החדש"), על הסכסוך דנן.
10. ס' 78 לחוק החדש קובע את הוראות המעבר בו. הוא קובע כי הוראות החוק יחולו גם לגבי יצירה שנוצרה לפני יום התחילה (שהוא 6 חודשים מיום הפרסום ביום 25.11.2007). יחד עם זאת קובע ס' 78 ג':
"
על פעולה ביצירה שנעשתה לפני יום התחילה לא יחולו הוראות פרק ח' לענין הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית, ולענין תרופות, וימשיכו לחול לגביה, לעניינים אלה, הוראות הדין הקודם; ואולם, פעולה כאמור שאינה מהווה הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית לפי הוראות חוק זה, לא תהיה לגביה זכות תביעה לפי הוראות הדין הקודם".
מהאמור לעיל עולה אם כן כי הדין החל על הפרות זכות יוצרים ביחס ליצירה שנוצרה לפני יום תחילת החוק החדש (וכאלה הן התוכנות דנן), יחולו הוראות הדין הקודם, אלא אם כן מדובר בפעולה שאינה נחשבת עוד להפרה בהתאם להוראות החוק החדש.
11. אינני סבורה כי הנתבע הוכיח (והוא אף לא טען זאת באופן מפורש) כי פעולותיו - בהנחה שהן יוכחו - אינן מהוות הפרה בהתאם להוראות החוק החדש.