1. פסק דין בתביעה קטנה שהוגשה ע"י התובע שרכש מהנתבעת כרטיס נסיעה באוטובוס לקהיר ובחזרה. לדבריו, נפלו כשלים רבים בכל הקשור למילוי התחייבויות הנתבעת וביצוע הנסיעות, ובעטיים נגרמה לו עגמת נפש ושאר נזקים כמפורט בתביעתו.
2. הנסיעה לקהיר והנסיעה חזרה, קובעות, כל אחת, פרשה לעצמה. אפתח בנסיעה הראשונה.
א. בתחילה רכש התובע כרטיס נסיעה לקהיר ליום 15.3.09. תאריך זה הוא היחיד שאף נרשם בטופס ההזמנה שנמסר לידיו ושבפני ביהמ"ש.
ב. כבר בשלב זה נתקל התובע בכשל, שעה שנמסר לו שלא תתאפשר נסיעתו לקהיר אלא רק בחלוף כמה ימים, ביום 19.3.09 (סעיף 1 לכתב התביעה). בסעיף 9 לכתב ההגנה מאשרת הנתבעת את הנטען, תוך שפורטה גם הסיבה לכך, לדבריה, התרעות בטחוניות בסיני.
ג. סעיפים 4 ו-5 לכתב התביעה מלמדים על תקלות נוספות בדרך, אוטובוס לא תקין בצד המצרי והתנהלות שבעטייה הגיע התובע לקהיר רק סמוך לשעה 04:00 לפנות בוקר ביום המחרת. אין בפני ביהמ"ש, מצד הנתבעת, טענות וראיות לסתור, לבד מן הטענה הכללית בדבר העדר אחריות לכל המתרחש מצדו המצרי של הגבול. מכאן שניתן לקבל גם את טענותיו אלה של התובע.
3. ומכאן, לגורלה העגום של הנסיעה בחזרה, שהיתה כלא היתה.
א. כזכור, לא נרשם בטפסים שהנפיקה הנתבעת מועד הנסיעה בחזרה. לדברי התובע, הובטחה חזרתו ביום 29.3.09, אלא שנוכח דרך החתחתים שהיתה מנת חלקו בנסיעה הראשונה, ביקש לברר
כ-5 ימים קודם לכן שאכן תתבצע נסיעה זו כסדרה (ראה סעיף 7 לכתב התביעה).
ב. דא עקא, על פי האמור בסעיף זה, נמסר לו כי הנסיעה ככל הנראה תתבטל, ולפיכך נאלץ לשוב באוטובוס שנועד ליום 25.3.09 (ראה סעיף 9 לכתב התביעה). בסעיף 12 לכתב ההגנה, כופרת הנתבעת בטענת התובע בדבר ביטול הנסיעה ביום 29.3.09.
ג. ואולם, לדברי התובע, ביום 25.3.09 המתין לשווא והאוטובוס לא הגיע כלל. לדבריו, שב לבסוף לישראל בתחבורה ציבורית מצרית (סעיף 12 לכתב התביעה). הנתבעת כופרת לחלוטין בכך שאושר לתובע, כי יוכל לשוב ביום 25.3.09 (ראה סעיף 15 לכתב ההגנה). ברם, מלמדת גירסתה על כך, שאכן תוכננה נסיעה ליום זה, וזאת בוטלה מסיבות בטחוניות (סעיף 15ג' לכתב ההגנה). יתר על כן, מוסיפה הנתבעת ומאשרת, כי: "
פרט זה הובא לידיעת התובע שהעדיף, כנראה לנסוע בכוחות עצמו חזרה לישראל וזאת באמצעות התחבורה הציבורית הפועלת במרחבי סיני". מדברים אלה יכול ביהמ"ש ללמוד, לכל הפחות, מקצת הודאה, וייתכן שאף מעבר לכך, בדבר נכונות גירסת התובע, שהוקדם בהסכמה מועד חזרתו לישראל ליום 25.3.09: הכיצד ידע שאמורה היתה להיות נסיעה ביום זה, וכי זו בוטלה, אם לא נעשה ביחס אליה תיאום מוקדם בינו לבין הנתבעת?!
ד. מכאן מתבקשת המסקנה שגם בכל הקשור לשיבתו של התובע לישראל לא זכה מהנתבעת לשירות מיטבי.
ה. ער אני לטענת הנתבעת, שצויינה כבר לעיל, שביקשה לכפור בטענת התובע, כי בשלב מסוים, בקהיר, אושרה חזרתו לישראל ביום 25.3.09. בצד ספקותי ביחס לגירסה זו של הנתבעת, עוד מן הנמנע שלא לציין את עמדת ביהמ"ש, כי ראוי היה לחברה מכובדת כמו הנתבעת, שבשעה שגובה היא תשלום ראוי תמורת נסיעה בין-ארצית כאמור, תציין בכתב בבירור את מועד הנסיעות, לרבות מועד השיבה, ואילו כך עשתה, ייתכן שמקשה היה הדבר על התובע לטעון להסכמה בעל פה בדבר שינוי מועד החזרה. למותר להדגיש, שגם לטענת הנתבעת, כי נותר מועד החזרה "פתוח" אין ביטוי ברור בכתב, ואף ספק עד כמה מתיישב הדבר עם המסקנות המתבקשות מכלל עדות התובע, איש בא בימים, שסביר שביקש לשוב לביתו במועד מוגדר. בטופס ההזמנה לא מצוין מועד החזרה כלל, ומכל מקום יש לזקוף זאת לחובת הנתבעת גם בממד הראייתי.
4. אך מעבר לכל האמור, יתקשה ביהמ"ש שלא להתייחס גם לתמונה הכללית שנגלתה נגד עיניו. מתאפיינת ההתקשרות בין הנתבעת לבין לקוחותיה בבעייתיות יתירה. מצד אחד, טוענת הנתבעת, וחוזרת וטוענת, בהקשרים רבים ושונים, לחוסר יכולתה ליטול אחריות מלאה ולהתחייב לרכיבים רבים שבבסיס ההתקשרות, החל מקיום הנסיעות במועדן, תנאי יסודי, ללא ספק, וכלה בכל הקשור בביצוע הנסיעות לפחות "בצד המצרי"; אך מן הצד השני, טוענת הנתבעת לפטור נרחב מאחריות על פי האמור בכרטיס שהעתקו הוגש לביהמ"ש והמהווה חוזה אחיד לכל דבר ועניין. ומן הכלל אל הפרט. אשר לנסיבות שבעטיין, לעמדת הנתבעת, יש לפטרה מאחריות, יצוינו הפעמים הרבות בהן חזרה על הבעיות הבטחוניות הכרוכות בנסיעה, בין בשל התרעות ובין בשל תלות יתר באבטחה משטרתית מצרית. אשר לסעיפי הפטור הגורפים, די אם אציין את הסעיף לפיו: "
טיולי מצדה אינה אחראית לכל עיכוב ו/או איחור ו/או ביטול ו/או שינוי במסלול הנסיעה ו/או סגירת המעברים בגבולות ו/או בטחון על כל המשתמע מכך". אף ברור, שלעולם לא יידע הלקוח האם באמת נוצרה בעיית בטחון, אם כן, איזו, והאם היה בה כדי להצדיק בכלל את ביטולה של הנסיעה. ואם בכך לא די, אף כשערכה הנתבעת את טופס ההזמנה, לא ניתן כל ביטוי למועד הנסיעה בחזרה. מעמידה, איפא, הנתבעת, את לקוחותיה במצב בלתי אפשרי, ופרשתנו ממחישה זאת היטב. מועדי נסיעות מבחינת הנתבעת, אינם מועדים מחייבים, "הכל יכול לקרות", והנתבעת אינה אחראית לדבר. לאחר זאת, אף אם, אולי, יש ממש כלשהו בטענת הנתבעת, למשל בדבר אי בהירות ביחס לשאלה האם, כיצד, ומאלה טעמים, ניסה התובע להקדים את מועד שיבתו לישראל, ומי, אם בכלל, אישר לו את הדבר, אין הדעת נותנת שיקבל ביהמ"ש את טענות הנתבעת. מלכתחילה מעמידה הנתבעת את לקוחותיה במצב בו, לעולם, אין הם יכולים להיות בטוחים שנסיעה שהזמינו תצא לפועל אם לאו, מתי בכלל תגיע ליעדה, והדבר היחיד עליו יכולים הלקוחות לסמוך הוא, שאם תקרה תקלה, לא תהסס הנתבעת לעשות שימוש בסעיפי הפטור בחוזה האחיד המהווה חלק מכרטיס הנסיעה. באספקלריה המשפטית, בפנינו נסיון של הנתבעת ליטול את סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות) העוסק בפטור מאחריות במקרים שלא ניתן היה לצפותם מראש, "ולמתוח" אותו עד כי, " הכח העליון", אינו אלא חלק אינטגרלי של החוזה.
כללו של דיון. על הנתבעת להחליט האם בכוחה לשאת במלוא האחריות ללקוחותיה, שאז ההתקשרות ראויה ולגיטימית, אך אם נופלות תקלות עליה לשאת באחריות להן, או שאין בכוחה ליטול על עצמה את האחריות להתחייבויותיה, ואם כך, ראוי שתשקול, שקול היטב, האם בכוחה להתחייב ללקוחותיה בנסיבות אלה. מכל מקום, התקשרות, תוך מתן התחייבויות, כשבמקביל להן פטור גורף מכל אחריות, ביהמ"ש לא יאשר.
- אשר לשאלת הנזק. סכום התביעה מופרז על פניו. יתר על כן, ברור מגירסת התובע עצמו, שחלק נכבד של עגמת הנפש לה הוא טוען, נגרמה מסיבה שאינה קשורה כלל בנתבעת, כי נפל ונחבל. נושאת הנתבעת באחריות לעגמת נפשו, לנזק עקיף בהיקף מסויים בשים לב לנסיבות הפרשה וכמובן להשבת הסכום ששילם תמורת הנסיעה בחזרה, אותה נאלץ לממן בשנית מכיסו הפרטי. בנסיבות העניין, מצאתי לאמוד את נזקו של התובע בראיה גלובלית. מעמיד אני את נזקו על סך של 1,800 ש"ח. סכום זה מגלם בחובו גם את כלל הוצאותיו הנלוות בהליך זה, ולא אוסיף לו, אלא את אגרת בית המשפט בשיעור של 70 ש"ח.
6. הנתבעת תשלם, אפוא, לתובע 1870 ש"ח.
ניתן היום ג' בחשון, תש"ע (21 באוקטובר 2009) בהעדר הצדדים.
_______________
אלכסנדר רון, שופט