אולם אירועים ישלם פיצויים בגין הפרת זכויות יוצרים ביצירות מוקלטות

א.        רקע עובדתי

1.         הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ (להלן: " התובעת") הינה תאגיד לניהול משותף של זכויות יוצרים בישראל, אשר מוסמכת ליתן הרשאות להשמעה פומבית ושידור של מוסיקה המוקלטת בישראל המוגנת בזכות יוצרים, ולגבות תמלוגים בגין אלו על מנת לחלקם בין חברות התקליטים המאוגדות בתובעת. זכות היוצרים, הכוללת את זכות ההשמעה הפומבית והשידור של מוסיקה מוקלטת, הועברה לתובעת מחברות תקליטים ישראליות וזרות (להלן: " חברות התקליטים") על דרך של הסכמי העברה (רשימת חברות התקליטים שהעבירו זכויותיהן לתובעת צורפה בנספחים 1-2 לתצהיר סמנכ"ל השיווק של התובעת, מר יצחק כפיר (להלן: " כפיר"),  והסכמי ההעברה צורפו בנספח 3 לתצהירו). היצירות שהוקלטו על ידי חברות התקליטים, ושלגביהן הוענקה לתובעת זכות ההשמעה הפומבית והשידור (להלן: " היצירות המוקלטות"), מפורטות בקטלוגים של חברות אלו (בשל היקפם העצום צורפו רק העמודים הראשונים שלהם כמוצג 4 לתצהיר כפיר, אך החומר כולו מצוי באתר האינטרנט של התובעת). התובעת הוכרזה כבעל מונופולין בתחום מתן רשיונות גורפים, ופעילותה כלפי חברות התקליטים וכלפי ציבור המשתמשים ביצירות המוקלטות שלהן הוסדרה בהסדר כובל שאושר על ידי בית הדין להגבלים עסקיים ביום 29.4.04 (נספח 4 לתצהיר כפיר).

2.         הנתבעת 1, ברקת התלתן בע"מ (להלן: " הנתבעת"), מחזיקה ומנהלת אולם ארועים ברח' מרדכי מקלף 14, חיפה (להלן: " האולם"), ששמו " אור ירח". הנתבע 2 רכש את מניות החברה הנתבעת בשנת 2003, והוא גם מנהלה הרשום ומנהלה בפועל (עמ' 11 לעדותו, תדפיס רשם החברות שצורף כנספח 6 לתצהיר כפיר; וראה גם עמ' 13 לפרוטוקול לענין זכויותיה של הנתבעת במבנה בו מצוי האולם). הנתבע 3 הוא גם הבעלים של אותו חלק מן הבנין בו נמצאים האולם של הנתבעת ומשרדיה (סעיף 2 לתצהירו). הנתבעים 3-4 הם אחים של הנתבע 2, שבנוגע למעמדם בחברה הנתבעת קיימת מחלוקת: לטענת התובעת השניים מנהלים בפועל את האולם - טענה המוכחשת על ידם (ראה הדיון בהמשך).

3.         בשנת 2003 שילמה הנהתבעת תמלוגים לתובעת (מוצג ת/1). כך גם פנתה התובעת  אל הנתבעים בכתב מספר פעמים, בדרישה להסדיר את ההרשאה לשנת 2004 להשמעה באולם של מוסיקה מוקלטת שלתובעת זכויות בה (המכתבים צורפו לנספח 9 לתצהיר כפיר). פניות אלו לא נענו על ידי הנתבעת, אף שהתובעת התריעה על כך שהשמעה פומבית של מוסיקה מוקלטת באולם בלא תשלום תמלוגים מהווה הפרה של זכות יוצרים (סעיף 25 לתצהיר כפיר). כפי שמצהיר כפיר - ואין מחלוקת על כך - הנתבעים לא קיבלו בשנת 2004 הרשאה מהתובעת להשמיע בפומבי יצירות מוקלטות שלתובעת זכויות בהן.

4.         בשני מועדים שונים בימים 3.6.04 ו- 22.8.04 ביצעו נציגים של התובעת בדיקות  באולם של הנתבעת, והסתבר שבאירועים המתקיימים בו מושמעת מוסיקה מוקלטת שהזכויות בה הועברו לתובעת. תוצאות בדיקות אלו מפורטות בתצהירו של כפיר (סעיפים 27-34), וכן בתצהיריהם של אילן אוסטרוברוד, שביצע את הבדיקה, וחיים רחמני שפענח את ההקלטות שביצע אוסטרוברוד. ב"כ הנתבעים לא ביקש לחקור את אוסטרוברוד ורחמני, והודיע כי אין מחלוקת שבימים המפורטים לעיל הושמעה מוסיקה כנטען בכתב התביעה (עמ' 5 לפרוטוקול). הצהרה זו לא הפריעה לב"כ הנתבעים לשוב ולכפור בעובדות  אלו בסיכומיו (סעיף 12). מכל מקום, כפיר מפרט בתצהירו את השירים שבוצעו, ומפנה להסכמי ההעברה (נספח 3) של חברת התקליטים הנוגעת בדבר לגבי העברת הזכויות בהקלטה לתובעת. כמו כן, צורפו לתצהיר כפיר בנספח 10 צילומי התקליטורים הרלוונטים ליצירות שהושמעו במועדים דלעיל, על מנת להוכיח את קיום זכויות היוצרים בהקלטות. מתצהירו של אוסטרוברוד עולה כי המוסיקה באולם הושמעה באמצעות מערכת הגברה המחוברת למספר רמקולים. לפיכך, לנוכח מהימנות עדותו של כפיר וההימנעות מחקירתם של אוסטרוברוד ורחמני, יש לקבוע כי בימים דלעיל הושמעו באולם היצירות המוקלטות שלתובעת זכויות יוצרים בהן, כנטען בכתב התביעה ובתצהירי התובעת.

5.         בנסיבות האמורות לעיל הגישה התובעת את התביעה בתיק זה נגד הנתבעים. בכתב התביעה נטען, על יסוד העובדות המפורטות לעיל, כי הנתבעים מתירים השמעה פומבית של מוסיקה מוקלטת שלתובעת זכויות בה, ללא קבלת הרשאה מהתובעת, באולם שבשליטתם או בניהולם, באופן המהווה הפרה של זכות היוצרים בהקלטות על פי חוק זכות יוצרים, 1911. כך גם נטען כי השמעת המוסיקה המוקלטת מסייעת לנתבעים להפיק רווחים, ולכן הם מתעשרים שלא כדין על חשבון התובעת. הסעדים הנתבעים בתביעה הם צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעים להשמיע בפומבי מוסיקה מוקלטת שלתובעת זכויות בה, וכן תשלום פיצוי סטטוטורי בסך הקבוע בסעיף 3א' לפקודת זכות יוצרים, 1924, קרי: 20,000 ש"ח בגין כל הפרה שביצעו הנתבעים.

6.         הנתבעים טענו בפתח כתב ההגנה כי אין כל עילת תביעה נגד הנתבעים 2-4, שכן  האולם מנוהל על ידי הנתבעת, שמנהלה הוא הנתבע 2. לגופו של ענין, כולל כתב ההגנה הכחשה גורפת של כל טענות התובעת. כך מוכחשות זכויות היוצרים של התובעת ביצירות המוקלטות, מתוך בלבול בין הזכויות של מפיקי ההקלטות, שהועברו לתובעת, לבין זכויות היוצרים והמבצעים ביצירות הכלולות בהקלטות. כך גם הוכחשו כתבי ההעברה שבין חברות התקליטים והתובעת, ונטען שהתובעת פועלת בניגוד להסדר הכובל שאושר ומנצלת לרעה את מעמדה כמנופולין על ידי דרישה לתשלום תמלוגים שאינם סבירים. כמו כן נטען כי קיימים מספר גופים הפועלים במקביל לגביית תמלוגים עבור השמעת מוסיקה באולם האירועים, באופן שהנתבעת נדרשת לשלם תמלוגים כפולים: לאקו"ם אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומול"ים למוסיקה בישראל (להלן: " אקו"ם") ולתובעת. גם בענין זה מבלבלים הנתבעים בין זכויות היוצרים השונות, הנתונות לבעלים שונים, כאשר כל אגודה מייצגת את הבעלים בזכות אחרת של קניין רוחני. התובעת פועלת רק בגין זכויותיהם של חברות התקליטים, כפי שהיא מדגישה בכתב התשובה.

בענין הפרת זכויות היוצרים ביצירות המוקלטות, טוענים הנתבעים כי הנתבעת איננה אחראית למוסיקה המושמעת באולם, שכן תפקידה מצטמצם להשכרת האולם ואספקת מזון. שירותי המוסיקה הם באחריותם הבלעדית של מארגני הארוע באולם, אשר בדרך כלל מביאים תקליטן שלהם, ובוחרים בעצמם את המוסיקה שתושמע; הנתבעת מספקת רק את אמצעי ההגברה, וגם זאת לא תמיד. טענה זו אינה שנויה במחלוקת מבחינה עובדתית (עמ' 3 לפרוטוקול). אך בכתב התשובה מדגישה התובעת, כי הטענה כאילו מנהלי אולם אירועים אינם אחראים למוסיקה המושמעת באולמם - נדחתה בפסיקה. הנתבעים הכחישו בכתב ההגנה גם את הטענות הנוגעות להשמעת יצירות מוקלטות באולם במועדים המפורטים בכתב התביעה, אך כאמור לעיל במהלך הדיון הם חזרו בהם מהכחשה זו.

ב.         טענות הצדדים

7.         התובעת טוענת בסיכומיה כי הוכח שהתובעת היא בעלת זכויות היוצרים ביצירות המוקלטות שהושמעו באולם של הנתבעים, לאחר שזכויות אלה הועברו אליה על ידי חברות התקליטים, ואין מחלוקת כי יצירות אלו הושמעו באולם של הנתבעים בלא שניתנה להם הרשאה לכך. בכך הוכחה הפרת זכות היוצרים בתקליטים, המוגנת בסעיף  19(1) לחוק זכות יוצרים 1911, הנפרדת מזכות היוצרים של יוצר היצירה. זכות זו כוללת את הזכות הבלעדית להשמעה בפומבי של היצירות המוקלטות, על פי סעיף 1(2) לחוק זכות יוצרים 1911. השמעה פומבית של היצירה נחשבת כ" הצגה" של היצירה, כאמור בסעיף 35(1) לחוק, אשר לפי סעיף 1(2) לחוק שמורה בלעדית לבעל הזכות. לפיכך השמעה פומבית בלא הסכמת בעלי הזכות היא הפרת זכות יוצרים על פי האמור בסעיף 2(1) לחוק, כאשר על פי סעיף 2(3) לחוק המפר הוא גם מי שמרשה, במקום שעשוע כלשהו, " להציג" את היצירה בציבור, לתועלתו הפרטית, אלא אם כן לא ידע, ולא היה לו יסוד נאמן לחשוד,  כי " הצגה" זו מהווה הפרת זכות יוצרים. במקרה דנא, טוענת התובעת, הוכח כי הנתבעים התירו לאחרים להשמיע פומבית את היצירות המוקלטות שלתובעת זכויות בהן, ללא רשותה, על מנת להפיק רווחים מכך. כך גם הוכח כי הם ידעו, לאור מכתבי ההתראה של התובעת והעובדה שבעבר שילמו לה תמלוגים, שהדבר מהווה הפרת זכות יוצרים.

אשר לאחריות הנתבעים 2-4, טוענת התובעת כי הוכח שהם ניהלו בפועל את האולם של הנתבעת (לגבי הנתבע 2 אין מחלוקת), וכי יש להם הנאה ברורה וישירה מן השימוש ביצירות המוקלטות. כך גם הוכח כי הנתבעים כולם היו מודעים לכך שהם מפרים את זכויות היוצרים ביצירות המוקלטות, גם לנוכח פניות חוזרות ונשנות של התובעת אליהם, וכי הם היו יכולים למנוע את ההפרה. על פי הפסיקה, מוטלת אחריות על בעלי אולם שמחות ומנהליו בכל הנוגע להפרת זכות יוצרים המתבצעת באולם. לפיכך יש לחייב את הנתבעים כולם לשלם לתובעת את סכום הפיצוי הסטטוטורי המרבי בגין שלוש הפרות שונות (סך של 60,000 ש"ח), וליתן נגדם צו מניעה קבוע האוסר עליהם כל הפרה בעתיד.

8.         הנתבעים טוענים בסיכומיהם כי לא הוכח שהנתבעים 2-4 אחראים באופן אישי להשמעת מוסיקה באולם, וגם הנתבעת איננה אחראית לכך, שכן תפקידה מתמצה בהשכרת האולם ואספקת מוצרי מזון. הנתבעת אפילו לא השכירה בדרך כלל את ציוד ההגברה, שכן כל תקליטן היה מביא את הציוד שלו. לפיכך, אם היתה הפרה של זכות יוצרים היא נעשתה על ידי אלו ששכרו את שרותי הנתבעת: התקליטן או בעלי השמחה. עוד טענו הנתבעים כי במצב הקיים נדרשת הנתבעת לשלם תמלוגים לגופים שונים, באופן המהווה כפל תשלום, וכי התובעת מנצלת לרעה את כוחה המוניפוליסטי.

למרות שב"כ הנתבעים הודיע בפתח הדיון כי אין מחלוקת לגבי השמעת היצירות באולם, הרי שבסיכומים חוזרת הטענה כי נושא זה לא הוכח. עוד נטען כי לנתבעים לא היתה שליטה על המוסיקה המושמעת באולם והם גם אינם נהנים מהשמעת המוסיקה. הנתבעים לא התירו לאיש להשמיע מוסיקה באולם: התקליטן והלהקה המוזמנים עושים בענין זה ככל העולה על רוחם. טענת התובעת כאילו הנתבעים מפיקים רווח מהשמעת המוסיקה באולם לא הוכחה. התובעת התרשלה בכך שלא גבתה תמלוגים ממי שאחראי להשמעת המוסיקה באולם.

ג.          דיון והכרעה

(1)        הפרת זכויות היוצרים ביצירות המוקלטות

9.         לאור התשתית הראייתית המפורטת לעיל, הוכח כי בימים 3.6.04 ו- 22.8.04 הושמעה בפומבי באולם הארועים של הנתבעת מוסיקה הכוללת יצירות מוקלטות של חברות תקליטים שהעבירו את זכויות היוצרים בהן לתובעת (ראה סעיף 4 לעיל ועדות כפיר בעמ' 10). על גבי התקליטורים של היצירות המוסיקליות נרשם מי החברה בעלת זכויות היוצרים בהן (נספח 10 לתצהיר כפיר), בליווי הסימן ©המציין קיומה של זכות יוצרים ביצירה. אין מחלוקת שהנתבעים לא קיבלו רשות לעשות שימוש ביצירות המוקלטות או להתיר את השמעתן. מה שנותר לברר הוא האם הנתבעים ידעו כי באולם מושמעות יצירות מוקלטות ללא הסכמת התובעת, שהיא בעלת זכות היוצרים בהן, והאם הם התירו לאחרים לעשות כן, לתועלתם הפרטית. כמו כן יש לברר מה מעמדם של הנתבעים 2-4 בחברה הנתבעת, והאם הם אחראים למעשי ההפרה הנטענים.

10.       סעיף 19(1) לחוק זכות יוצרים, 1911 (להלן: " החוק"), החל על מעשי ההפרה נשוא התביעה שבוצעו לפני כניסתו לתוקף של חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, מעניק זכות יוצרים ביצירות מוקלטות. אלו נחשבות כ" יצירות מוסיקליות", המוגנות לפי סעיף 1(1) לחוק, אשר נבדלות מזכויות היוצרים של יוצרי היצירה המוסיקלית, קרי: המלחין או מחבר השירים הכלולים בהקלטה. זכות היוצרים ביצירות המוקלטות מוענקת לבעלים של הקלישאה המקורית ("המאסטר"), ממנו שוכפלו התקליטים. בעל הקלישאה, שהוא היצרן או המפיק של היצירה המוקלטת, נחשב כ"מחבר היצירה", כאמור בסעיף 19(1) לחוק (ראה ספרה של ד"ר ש. פרזנטי, דיני זכויות יוצרים, מהדורה שלישית, 2008, כרך ב' עמ' 977-983).

במקרה דנא, חברות התקליטים המפורטות במוצגים 1 ו-2 הן בעלות זכויות היוצרים ביצירות המוקלטות, כפי שנרשם על גבי התקליטורים. סעיף 9 לפקודת זכות יוצרים, 1924 (להלן: " הפקודה"), שאף הוא חל על מעשי ההפרה נשוא התביעה, קובע כי: " מופיע על היצירה בדרך המקובלת שמו של אדם כיוצר היצירה, חזקה היא שאותו אדם הוא יוצר היצירה ובעל זכות היוצרים בה". חזקה זו לא נסתרה בענייננו. על פי סעיף 5 לחוק רשאי בעל זכויות היוצרים ביצירה להעבירה לאחר, וכך עשו חברות התקליטים על פי כתבי ההעברה שנתנו לתובעת, שצורפו בנספח 3 לתצהיר כפיר.

11.       זכויות היוצרים ביצירות מוקלטות כוללות את זכות ההשמעה בפומבי והשידור של היצירות, ללא הסכמת בעל הזכויות. כך קובע סעיף 1(2) לחוק כי " זכות יוצרים פירושה הזכות הבלעדית ליצור או ליצור שנית את היצירה ... או להציג... את היצירה או כל חלק עיקרי הימנה... ולהרשות את עשייתם של המעשים דלעיל". סעיף 35(1) מגדיר את המונח " הצגה" ככולל " כל הצגה של יצירה על דרך השמעה... לרבות הצגה כזאת באמצעות מכשיר מיכאני". מכאן שהשמעה של יצירות מוקלטות במקום פומבי מהווה הפרה של זכות יוצרים, שכן זכות זו שמורה בלעדית לבעלים של הזכות. סעיף 2(1) לחוק קובע: "זכות יוצרים ביצירה תיחשב כאילו הופרה על ידי כל אדם אשר שלא בהסכמת בעל זכות היוצרים עושה מעשה שהזכות הבלעדית לעשייתו נתונה בחוק זה לבעל זכות היוצרים ...".