הדו"ח בוטל היות ולא ברור מי הציב את התמרור

השאלה בקצרה - מה קורה כשלא ברור מיהו זה ואיזהו אשר החליט על הצבת תמרור?

1.         הנאשם שלפנינו מר ברונקש אילן (להלן: "הנאשם") קיבל הודעת קנס (דו"ח) משוטר על כך שלא ציית לתמרור.  הנאשם הופתע מהתמרור וסבר כי התמרור הוצב בצורה לא נכונה ולא כדין, ואם כבר יש להציבו, יש להציבו אחרת.  אשר לכן כיתת הנאשם רגליו וניסה למצוא מיהו האחראי לתמרור? ומי הציבו בצורה שהציב?  ופה הועבר מרשות לרשות כאשר כל רשות פוסקת כי הרשות האחרת אחראית לתמרור ולא היא.

2.         לאור כך ביקש הנאשם להישפט והעלה את טענתו בפני בית המשפט.  הטענה הועברה לתביעה אך גם זו במהלך כל דיוני ההוכחות לא הצליחה למצוא את המציב/ה האלמוני/ת של התמרור ולא להמציא כל תיעוד מתאים לכך.  לטענת התביעה, על הנאשם היה להוכיח כי מדובר בתמרור לקוי, אך טענה זו נדחתה כפי שיפורט.

אשר לכך, אין מנוס מזיכוי הנאשם מכל אשמה ובמקרה שלפנינו גם בחיוב המדינה בהוצאות.  .

3.         ולצורך המסקנה שהגענו אליה, נפרט בקצרה את גרסאות הצדדים, את הבסיס הנורמטיבי לשאלת תקופתם של תמרורים, וניישם זאת למקרה שלפנינו.

והכל כפי שיפורט.

גרסאות הצדדים והעובדות שאין עליהן מחלוקת

4.         כנגד הנאשם נרשמה הודעת קנס בגין אי ציות לתמרור ב2,  עבירה על פי תקנה 22 (א) תשכ"א -1961 לתקנות התעבורה (כניסה לתמרור אין כניסה).  לטענת התביעה, ביום 8.6.08 נכנס הנאשם דלק בכביש 90 בכניסה למפגש הבקעה באין כניסה למרות שמוצבים במקום שני תמרורים משני צידי הכביש.

5.         הנאשם הודה כי עשה כן, אך טען כי עשה זאת בתום לב משום שטרם הפניה לא ניתן היה לראות את התמרור.  וכך אמר בפרוטוקול של ביהמ"ש מיום  07.04.09 (עמ' 4 ש' 7-10).

"...עשיתי את הפניה תוך כדי הפניה אני קולט שאני נכנס לאין כניסה בגלל שהכביש מגובה משני הצדדים לא יכולתי לעצור באמצע היה יותר הגיוני להמשיך 20 מטר, גם אם הייתי לוחץ ברקס במקום, עדיין הייתי עובר באין כניסה וגם היה נכנס בי רכב מאחורה, מכיוון צפון השלט לא ברור, רק באו לראות שבאמת יש תמרור אין כניסה אבל לא ראו את הזווית שאי אפשר לראות"

6.         טענות התביעה ברורות הן.  היה תמרור, הנאשם לא ציית לו, ואשר על כן יש להרשיעו.  טענת הנאשם מאידך הייתה כי מדובר בתמרור לקוי המוצב שלא כדין וממילא לא ניתן להרשיעו.  להוכחת טענותיו הציג לי הנאשם תמונות המראות כי התמרור מוסתר על ידי שלט פרסום של תחנת הדלק.

7.         אולם משפטית, לא ניתן להסתמך על תמונות שכן יש זוויות צילום שונות לתמונות.  אשר לכן, נבדוק את לשון החוק ונברר כיצד על אזרח להוכיח טענה מעין זו.

כיצד מוכיחים כי תמרור איננו תקין? והאם עמד הנאשם בנטל זה?

(ןהתשובה, הנאשם עמד בנטל)

8.         לשון התקנות לעניינו ברורה היא.  תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961 שעניינה אי ציות לתמרורים  קובעת כדלהלן:

"עובר דרך חייב לקיים את ההוראות הניתנות בתמרור, אולם תהיה הגנה טובה לנאשם אם יוכיח שהתמרור הוצב, סומן או נקבע שלא כדין".

9.         לשון התקנה פשוטה.  נאשם לא יכול לטעון דבר כנגד התמרור אלא אם כן יוכיח הוא כי התמרור הוצב סומן או נקבע שלא כדין.  אין על המדינה להוכיח בכל תמרור ותמרור כי הוצב כדין.  קיימת חזקת תקינות כי תמרור הוצב כדין, וכל הטוען אחרת, עליו הראיה. (ראו רע"פ 4142/05 יהודה טרבוגדה נ' מדינת ישראל. תק-על 2005 (2), 1638. פסקה 4 לפסק דינו של כב' השופט י. עדיאל).

10.        השלב הראשון לבדיקה האם תמרור הוצב כדין, הוא כמובן בדיקה האם הוצב בהתאם לתוכנית המקורית.  שכן גם אם לפי התכנית אמור להיות במקום תמרור, על התמרור להיות מוצב ולהיקבע בדיוק בהתאם לתנאי התוכנית.  לעניין זה יפים דברים של עמיתי כב' השופט ריבלין בתת (י-ם) 9478/07 מדינת ישראל נ' שאדן, פיסקה 4 לפס"ד שמבהיר את חשיבות הדיון וההחלטה בהצבת תמרורים: