עובדת שפוטרה כשהיתה בהריון זכאית לפיצוי גם אם המעסיק לא ידע על הריונה בעת הפיטורים.

1.       1.       בפנינו תביעה לחיוב הנתבעת בתשלום זכויות שונות בגין פיטורי התובעת מעבודתה בהיותה בהריון, ללא קבלת היתר בהתאם להוראות סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954 (להלן - חוק עבודת נשים).

המסכת העובדתית:

2.       2.       ואלה העובדות כפי שהן עולות מהעדויות והמסמכים שבפנינו:

2.1.         2.1.         הנתבעת, פרופ' אריאל בן עמר שירותי רפואת שיניים והשקעות בע"מ, מפעילה מרפאה השייכת לפרופ' בן עמר (להלן - המרפאה), המתמחה בשיקום הפה. המרפאה מנוהלת ע"י גב' שרה בן עמר ציטרין, אשת הפרופסור (להלן - המנהלת).

2.2.         2.2.         התובעת הייתה בתקופה הרלוונטית לתובענה סטודנטית לתואר ראשון במנהל עסקים. המנהלת ערכה לתובעת ראיון עבודה וקיבלה אותה לעבודה כמזכירה במרפאה, בהיקף משרה של "כ-32 שעות שבועיות" ^[1], החל מיום 15.8.2005.

2.3.         2.3.         בתמורה לעבודת התובעת שולם לה בתחילת העסקתה שכר חודשי בסכום של 3,500 ש"ח ובהמשך סוכם בין הצדדים כי ישולם לתובעת סכום של 25 ש"ח לכל שעת עבודה בצירוף נסיעות ^[2].

2.4.         2.4.         לתובעת הוצאו תלושי שכר בגין כל תקופת העסקתה, קרי -  החל מחודש 8/2005 וכלה בחודש 3/2006 ^[3].

2.5.         2.5.         ביום 13.2.2006 התבשרה התובעת בשיחה טלפונית מאמה, שהיא אחות במקצועה, כי תוצאות בדיקת הדם שעברה התובעת באותו יום מעידות על כך שהיא בהריון ^[4].

2.6.         2.6.         בסיום יום העבודה, באותו יום (כטענת הנתבעת) ^[5] או ביום המחרת (כטענת התובעת), הוזמנה התובעת לשיחה אצל המנהלת, בה נמסר לה כי היא מפוטרת וכי מועד סיום העסקתה יהיה ביום 1.3.2006, וזאת על מנת לאפשר ביצוע חפיפה מסודרת (להלן - הודעת הפיטורים). ההודעה על הפיטורים הייתה בעל פה ומשכך קיימת מחלוקת בין הצדדים בדבר המועד בו נמסרה לתובעת. אין אנו נדרשים להכרעה במחלוקת זו מן הטעם שאין במועד מסירת הודעת הפיטורים כדי לשנות מהתוצאה אליה הגענו, כפי שנפרט בהמשך.

2.7.         2.7.         אין מחלוקת בין הצדדים כי במועד הודעת הפיטורים, טרם סיפרה התובעת למנהלת על הריונה.

2.8.         2.8.         לטענת התובעת, למחרת היום בו הודיעה לה המנהלת על פיטוריה (קרי - ביום 14.2.2006 או ביום 15.2.2006), היא יזמה שיחה נוספת עם המנהלת בה ביקשה לדעת את הסיבה לפיטוריה, סיפרה למנהלת על הריונה וביקשה ממנה להמשיך ולהעסיקה מן החשש שמא לא תמצא עבודה אחרת במצבה ^[6]. הנתבעת אינה חולקת על העובדה שהתובעת סיפרה למנהלת על הריונה בטרם סיום יחסי העבודה בין הצדדים, אלא על המועד שבו התקיימה אותה שיחה. לטענת הנתבעת, התקיימה אותה שיחה רק כשבועיים לאחר הודעת הפיטורים ^[7]. לעניין סיבת הפיטורים טענה הנתבעת, כי התובעת פוטרה בשל היעדרויותיה מהעבודה, איחוריה התכופים וביצוע העבודה בצורה רשלנית.

2.9.         2.9.         בסוף חודש פברואר סוכם כי התובעת תמשיך בעבודתה כשבועיים נוספים, כטענת התובעת ^[8] או כחודש נוסף, כטענת הנתבעת ^[9].

2.10.     2.10.     ביום 2.3.2006 נבדקה התובעת אצל רופא נשים, וקיבלה אישור בדבר היותה בשבוע התשיעי להריונה באותו מועד ^[10].

2.11.     2.11.     התובעת סיימה עבודתה במרפאה ביום 6.3.2006 ^[11]. נציין, כי התובעת טענה שבבוקרו של יום 6.3.2006 הודיעה לה המנהלת בשיחה טלפונית שלא תגיע יותר למרפאה ^[12]. מנגד טענה הנתבעת כי התובעת הפסיקה לעבוד באותו מועד מיוזמתה ולאחר שהודיעה למנהלת כי שברה את רגלה בדרכה לעבודה ^[13].

2.12.     2.12.     כשבוע לאחר סיום עבודתה קיבלה התובעת מהנתבעת מכתב סיום העסקה, נושא את התאריך 13.3.2006, בזו הלשון ^[14]:

"....הריני להודיעך כי מיום 6/3/06 תופסק עבודתך במרפאה. הודעה נמסרה ב - 13/2/06. הננו מאחלים הצלחה בהמשך דרכך".

נציין, כי נוסח המכתב תומך דווקא בגרסת התובעת לעניין נסיבות סיום ההעסקה ולעניין המועד בו הסתיימו יחסי העבודה, שכן ממנו עולה כי אכן הופסקה עבודת התובעת ביום 6.3.2006 ע"י הנתבעת (ולא ע"י התובעת עצמה).

2.13.     2.13.     ביום 12.9.2006 ילדה התובעת תאומות ^[15].

ההליכים בפני האגף לאכיפת חוקי עבודה במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה (התמ"ת):