סבתו של קטין המועמד לאימוץ אינה צד להליך - לא תוכר כ'הורה פסיכולוגי'

השופט א' רובינשטיין:

א.       בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים ש' שטמר, עמית וקינן) מיום 2.10.08 בבר"ע 3221/08, בו נדחה ערעור המבקשת על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (סגנית הנשיא ברגמן) מיום 4.3.08 בהמ' אימוץ 38/07.

ב.       השאלה שבמחלוקת היא, האם יש להכיר במבקשת, סבתו של קטין שמתקיים לגביו הליך אימוץ, כצד לאותו הליך; על כך השיבו הערכאות הקודמות שלא בחיוב. לאחר קבלת תשובתו של המשיב וקיום דיון, הוחלט לדון בבקשה כבערעור.

רקע והליכים

ג.       להלן בתמצית עובדותיו של מקרה מעציב זה, כפי שתוארו על ידי בית המשפט המחוזי:

"המבקשת היא סבתו של הקטין ואם לשתי בנות, שאחת מהן היא אמו של הקטין. האם מכורה לסמים, והקטין נולד עם תסמונת גמילה. האם מתגוררת אצל המבקשת יחד עם אחותה, אף היא מכורה לסמים.

המבקשת התחייבה ליטול אחריות על הקטין, ומשך ארבע שנים שהה הקטין בבית המשפחה, תוך סיוע ומעקב של שירותי הרווחה ותחת צו פיקוח והשגחה של בית המשפט לנוער. ברם, בשל ההתדרדרות המתמשכת במצבו של הקטין, ומשהגיע לגיל ארבע, הורה בית המשפט לנוער על הוצאת הקטין ממשמורת המשפחה המורחבת".

ד.       ביום 27.8.07 ביקש המשיב להכריז על הקטין כבר-אימוץ. ביום 20.6.07 הגישה המבקשת בקשה להתמנות כאפוטרופוס לקטין, ובקשה זו צורפה ביום 11.11.07 לתיק האימוץ. ביני לביני, ביום 30.8.07, הורה בית המשפט על העברת הקטין לרשות משפחה המיועדת לאימוץ. בדיון ביום 19.2.08 ביקשה המבקשת להשתתף כצד להליך האימוץ "באופן מלא, לכל דבר ועניין".

ה.       בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה. בהחלטה מנומקת מיום 4.3.08 צוין, כי בהסכמת המשיב "קולה של הסבתא יישמע, וינתן לו ביטוי כפי שנעשה עד כה... הסבתא תהיה נוכחת בדיונים בבית המשפט"; ועוד נאמר, כי חלקה של הסבתא בחיי הקטין הוצג בהרחבה בתסקירים ובתצהירי עדות, ואלה יקבלו ביטוי בהליך. ואולם, לגוף הבקשה נקבע, כי אין למבקשת מעמד של צד להליך, וזאת בין השאר על סמך חוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981, תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ופסיקת בית משפט זה.

ו.       ערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי נדחה, בפסק דין מפורט. נקבע, כי חוק האימוץ עניינו התערבות בזכות הטבעית להורות, ומשום כך מתייחס ככלל להורים ולא לקרובים אחרים. נאמר, כי יש לפרש את סעיף 11 לחוק כמעניק מעמד של צד להליך להורי הורים, אך זאת רק כאשר ההורים עצמם אינם בין החיים. עוד צוין, כי הורי הורים יהיו צדדים להליך אימוץ אם ימונו כאפוטרופסים, כפי שביקשה המבקשת לעשות; אך כי בנסיבות המקרה, סיכויי הליך זה מועטים, וכי משהועבר הקטין לידי משפחה המיועדת לאימוץ, האפוטרופוס הוא פקיד הסעד. עוד התיחס בית המשפט לחקיקה ופסיקה המגבילים להורים בלבד את זכות העמידה בעניינים שונים הנוגעים לקטין. צוין, כי הגישה שביסוד עמדת המבקשת מובילה לצירוף קרובי הקטין להליך, ולאו דווקא הורי ההורים בלבד - ואפילו במקרים בהם שוררת מחלוקת בין ההורים לבין הקרובים האחרים; וכי הדבר עלול להביא לסרבול ולהתמשכות ההליכים. הוזכר, כי בפועל ניתנה למבקשת האפשרות לנכוח בדיונים ולהביע את דעתה, ומסוגלותה ההורית נבחנה; וכי הומלץ על אימוץ "פתוח", שבגדרו יישמר הקשר בינה לבין הקטין. אציין בהטעמה נקודה אחרונה זו.

טענות הצדדים

ז.       טענות המבקשת נשטחו בהרחבה בבקשת רשות הערעור, והדברים יובאו בתמצית בלבד. נטען, כי האופן בו התנהל התיק בבית המשפט לענייני משפחה מנע שלא בצדק בירור של בקשת האפוטרופסות; וכי מכל מקום, יש לראות במבקשת "אפוטרופוס למעשה". הטענה העיקרית בפי המבקשת היא, כי בנסיבות המיוחדות של המקרה, ובעיקר נוכח טיפולה של המבקשת בקטין במשך מספר שנים, ושימור הקשר גם לאחר מכן, נוצר קשר אמיץ בין הקטין למבקשת, עד כי יש לראות במבקשת "הורה פסיכולוגי"; וכי פרשנות ראויה לחוק האימוץ תכיר בהורה כזה כ"הורה" לעניין מעמד כצד להליכי האימוץ. נטען, כי בפרשנות זו תומך, בין השאר, השיקול של "טובת המאומץ", שהוא עקרון יסוד בדיני האימוץ. לבסוף נטען, כי האפשרות שניתנה למבקשת לנכוח בדיונים לא היתה בעלת ערך רב, בשל קשיי שפה.

ח.       המשיב סומך ידיו על הכרעתו העקרונית של בית המשפט המחוזי ועל נימוקיו. בפרט הוטעם, כי השלב בהליך האימוץ בו עסקינן עניינו הכרזת הקטין כבר-אימוץ כלפי הוריו הביולוגיים; וכי בשלב מאוחר יותר "יבחן בית המשפט חלופות ובראשן החלופה של המשפחה המורחבת, ושם יהא מקום לסבתא או לקרוב משפחה אחר, להביע את דעתם ולהציע עצמם כחלופה". עוד נטען, כי אין להכיר ב"הורות פסיכולוגית", ביטוי עמום היכול להכיל "גם חבר טוב של ההורים, שכן, גננת וכיו"ב". באשר למקרה דנא הוסף, כי "למבקשת ניתן מעמד 'דה פקטו' לכל אורך ההליכים", ובין השאר נכחה בדיונים (נטען כי אין קשיי שפה של ממש), השמיעה דברה, הוגשו תצהירים מטעמה, ונבדקה מסוגלותה ההורית; על כן, נטען, לא יהיה ערך מוסף בצירופה כצד פורמלי להליך. עוד נטען, לגופה של הפרשה, כי ניתנה למבקשת האפשרות לגדל את הקטין במשך ארבע שנים, אך הדבר לא עלה יפה, ומצבו הלך והידרדר.

ט.       תסקיר משלים שהוגש עובר לדיון סקר את תולדות הקטין, הטעים את חוסר המסוגלות ההורית של האם - למרבה הצער - ותיאר את הכרוך במבקשת: "ניתן להתרשם מאשה נעימת הליכות, בעלת נכונות להתגייס להצלת נכדה, דהיינו למנוע מהלך הכרזתו כבר-אימוץ. בפועל מתקשה להיענות לצרכיו, שהינם מורכבים". תואר מצב כמעט "בלתי אפשרי" בו נתונה המבקשת, בשל הצורך להגן על בנותיה (מכורות לסמים) ועל הקטין כאחד. צוין, כי ניתנו הזדמנויות אחדות למבקשת לעניין הקטין, והן לא הניבו תוצאות טובות. עוד תואר מצבו של הקטין, על בעיותיו הרגשיות והזיקה שנוצרה למשפחה האומנת - אם כי המפגש עם המבקשת נעים לו. המסקנה בתסקיר היא כי חשובה לקטין מסגרת קבועה ויציבה, והחשש הוא כי המבקשת מתקשה להפנים את טובת הקטין ומקדימה צרכיה.

י.       בדיון בפנינו חזר בא כוח המבקשת והטעים, כי המבקשת היא ההורה הפסיכולוגי, ה"אמיתי", "אמא בפועל" של הקטין. נטען, כי קשייה של המבקשת בגידול הקטין בעבר אינם צריכים לעמוד למכשול בפני מתן מעמד כצד להליך האימוץ, כפי שלא היה נמנע מעמד מהורים ביולוגיים שכשלו. קולה האמיתי, כך נטען, לא נשמע - הגם שאין ספק באהבתה לילד ובאהבת הילד אליה. באת כוח המשיב הדגישה, כי במקרה דנא מעמד כצד להליך היה מוסיף סרבול בלבד. הוטעם, כי בתיקים כגון זה, פקיד הסעד הופך אפוטרופוס, והוא שמביא בפני בית המשפט את כלל השיקולים הרלבנטיים והחלופות האפשריות. עוד נטען, כי לגוף העניין, הקטין הוצא מבית המבקשת במצב חירום, ואינו רואה בה את אמו, ועם זאת - נאמר כי הומלץ על צמצום תוצאות האימוץ כלפי המבקשת (קרי, "אימוץ פתוח").

הכרעה

י"א.    לאחר העיון, לא ראינו מקום להיעתר לערעור, חרף ההשתתפות בצער בני המשפחה, והמבקשת בפרט, נוכח המצב המשפחתי העגום. ככלל, מקובלת עלינו הנמקתו המפורטת של בית המשפט המחוזי, ונביא כאן עיקרי דברים בלבד.

י"ב.    נזכיר תחילה, שבית משפט זה ציין בעבר, כי "בהליך של אימוץ נתונה זכות עמידה רק להוריו של הקטין. ובנתון לחריג אחד (המוסדר בסעיף 11 לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981)... אין נתונה זכות כזאת למי מבני משפחתו האחרים" (ע"א 6991/95 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מט(4) 210, 212, השופט - כתארו אז - מצא, להלן עניין פלונית; ע"א 2130/97 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (לא פורסם, 10.1.99)); וכי סבתם של ילדים שהוכרזו כבני-אימוץ "מחוסרת כל מעמד" (בג"ץ 4/85 אלמונית נ' פקידת סעד לחוק אימוץ ילדים, פ"ד לט(1) 475, 475, המשנה לנשיא בן פורת, להלן עניין אלמונית); אמנם הדברים נאמרו שלא בפירוט רב.

י"ג.    נפנה להוראות החוק הרלבנטיות, אליהן נתנו גם בתי המשפט הקודמים דעתם. במוקד מצויות הוראות חוק האימוץ ותקנות סדר הדין האזרחי, העושות שימוש במונחים "הורה" ו"הורים". ההליך בו עסקינן עניינו הכרזת קטין כבר-אימוץ; סעיף 13 לחוק האימוץ מזכיר בקשר להליך זה את הורי הקטין ("באין הסכמת הורה") ואת היועץ המשפטי לממשלה ("רשאי בית משפט, לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה או נציגו"), והם המוגדרים כצדדים להליך בתקנות סדר הדין האזרחי: