אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> רשות מקומית אינה רשאית להפחית תעריפי ארנונה ללא אישור שר האוצר ושר הפנים

רשות מקומית אינה רשאית להפחית תעריפי ארנונה ללא אישור שר האוצר ושר הפנים

תאריך פרסום : 19/11/2008 | גרסת הדפסה

עע"מ
בית המשפט העליון
1242-05
18/11/2008
בפני השופט:
1. א' א' לוי
2. א' גרוניס
3. מ' נאור


- נגד -
התובע:
1. אולמי מצפור נוף האגם בע"מ
2. חוף התכלת - טבריה (ניהול) בע"מ
3. צ. דנה החזקה והשקעות בע"מ
4. אולמי ענבל בע"מ
5. ארז נוי חברה להשקעות בע"מ

עו"ד מקס חסין
הנתבע:
1. עיריית טבריה
2. מועצת עיריית טבריה

עו"ד יעקב קרני
פסק-דין

השופטת מ' נאור:

          האם "דיני ההקפאה" בתחום הארנונה מאפשרים לרשות מקומית להפחית את שיעור הארנונה ללא אישור שר האוצר ושר הפנים (להלן: השרים)? זו השאלה הניצבת לפנינו. בית המשפט המחוזי בנצרת, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כבוד סגן הנשיא א' אמינוף) דחה תחילה את עתירת המערערות מחמת שיהוי. ערעור שהוגש לבית משפט זה התקבל במובן זה שהתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי כדי שישלים את פסק דינו. במסגרת החלטה שהשלימה את פסק הדין קבע בית המשפט כי למשיבות אין סמכות להפחית את שיעור הארנונה ללא אישור השרים, ועל כך הערעור שלפנינו.

העובדות

1.       המערערות מחזיקות באולמות שמחה בעיר טבריה. במסגרת עתירה שהגישו לבית משפט קמא בשנת 2003 טענו המערערות כי תעריפי הארנונה הנגבים בטבריה הם גבוהים ובלתי סבירים. לטענתן, במהלך השנים 2002-1996 סברו חברי מועצת עיריית טבריה כי אין להם סמכות להפחית את שיעורי הארנונה ללא אישור השרים. ואולם, לקראת קביעת צו הארנונה לשנת 2003 נשמעה במועצה העירייה עמדה אחרת והוחלט להפחית את התעריף המוטל על אולמות שמחה ב- 27%. עוד הוחלט כי העירייה תעביר את עניין ההפחתה לאישור השרים, כאשר לטענת המערערות לא הייתה חובה לעשות כן. בנוסף הוחלט במועצת העיריה, כך לטענת המערערות, כי אם השרים לא יאשרו את ההפחתה תעתור העירייה נגד החלטתם. השרים לא אישרו את ההפחתה והמערערות טענו כי אף על פי כן היה על העירייה לגבות ארנונה לפי התעריפים המופחתים. המערערות טענו בעתירה כי "דיני ההקפאה" בתחום הארנונה אינם מונעים מעיריות להפחית תעריפי ארנונה ללא אישור השרים (בשונה מההגבלה לגבי העלאת תעריפים). משכך, בשנים 2002-1996 לא הפעילו חברי מועצת העיר את שיקול הדעת שניתן להם להפחתת תעריפים כך שהתעריפים שנקבעו באותה תקופה בטלים ולחלופין יש לקבוע במקומם תעריף שישקף הפחתה של 27% כפי שנעשה בשנת 2003. כמו כן הלינו המערערות על האופן שבו מחייבת העירייה שטחים נלווים לאולמות.

2.        בית משפט קמא דחה כאמור את עתירת המערערות מחמת שיהוי והטיל עליהן הוצאות משפט בסך 30,000 ש"ח. ערעור שהוגש לבית משפט זה התקבל כאמור במובן זה שהתיק הוחזר לבית משפט קמא (עע"ם 9178/03). וכך נקבע בפסק הדין מיום 26.9.2004 (כבוד השופטים א' פרוקצ'יה, א' גרוניס ו- א' רובינשטיין):

"בערעור מיקדו המערערים את טענתם בשאלה האם קנויה למועצת העיר סמכות לקבוע שיעורי ארנונה בתחום המשתרע בין השיעורים המזעריים לשיעורים המירביים בלא צורך באישור השרים, לכשמדובר בהפחתת שיעורים, וזאת במיוחד בהקשר לשנים 2002 ו-2003.

טענה זו עלתה בפי המערערים בערכאה קמא, אולם בית המשפט המחוזי לא נדרש לה, בין בהיבט המשפטי ובין בהיבט העובדתי.

נוכח האמור, ובהסכמת הצדדים, אנו מחליטים להחזיר את הענין לבית המשפט המחוזי על מנת שישלים את פסק דינו, תוך הכרעה בשאלה האמורה. בית המשפט יהיה רשאי לבקש השלמת טיעונים וראיות במידה שיראה צורך בכך.

הערעור מתקבל, איפוא, כמפורט לעיל"

3.        הדיון הושב אפוא לבית המשפט קמא על מנת שישלים את פסק דינו בשאלה האם יש למועצת העיר סמכות לקבוע שיעורי ארנונה בתחום המשתרע בין השיעורים המזעריים לשיעורים המירביים בלא צורך באישור השרים, כשמדובר בהפחתת שיעורים וזאת במיוחד בהקשר לשנים 2002 ו-2003. בית משפט קמא השיב על השאלה בשלילה וקבע כי לעירייה אין סמכות להפחית תעריפים אלא באישור השרים. ובלשונו:

"בקביעת תעריפי ארנונה מוגבלות הרשויות המקומיות, מאז החלת 'דיני ההקפאה', בהתאמת התעריפים של הסכומים ש'הגיעו כדין' ל'סכום החדש', בהתאם להוראות החוק ותקנות ההסדרים ואין הן רשאיות להפחית סכומים, גם לא אם נמצאים סכומים אלו בין הסכום המירבי למזערי, שלא בהתאם לתקנות ההסדרים, אלא רק באשורם של השרים כאמור בתקנה 9 לתקנות ההסדרים וזאת כדי למנוע פגיעה בתקציב השוטף של הרשויות המקומיות..."

           על החלטתו זו של בית המשפט הוגש הערעור שלפנינו. הערעור מעורר כאמור את השאלה האם "דיני ההקפאה" בתחום הארנונה מאפשרים לרשות מקומית להפחית את שיעור הארנונה ללא אישור השרים.

טענות הצדדים

4.        המערערות שבות וטענות בפנינו כי חברי מועצת העירייה לא הפעילו משך שנים את שיקול הדעת שניתן להם לשם הפחתת תעריפים. רק לקראת קביעת תעריפי הארנונה לשנת 2003 הופעל שיקול הדעת והתעריפים אכן הופחתו. לטענת המערערות הפחתה זו אינה דורשת את אישור השרים והעירייה פעלה בחוסר סמכות בכך שלא החילה את התעריפים המופחתים. בהקשר זה מסתמכות המערערות על פרשנותן ל"דיני ההקפאה" בהם נעשה שימוש תדיר בביטוי "סייג להעלאה". סייג להעלאה אינו, לטענתן, סייג להפחתה. המערערות טוענות כי "דיני ההקפאה" נועדו כדי להילחם באינפלציה הנגרמת מהעלאת תעריפים אך הפחתת תעריפים בהקשר זה הייתה דווקא "מתקבלת בברכה". המערערות מוסיפות ומציינות כי על פי הפסיקה ניתן לעיריות שיקול דעת רחב בקביעת תעריפי הארנונה. לטענתן, העירייה מוסמכת לקבוע את תעריפי הארנונה בין הסכומים המירביים לסכומים המזעריים הקבועים בתקנות ורק במקרה של העלאת תעריפים נדרש אישור השרים "וזאת במיוחד בהקשר לשנים 2002 ו- 2003". על כן מבקשות המערערות כי לגבי שנת 2003 תפעל העירייה על פי התעריפים עליהם הוחלט, הגם שלא התקבל אישור השרים, ולגבי שנת 2002 תהיה הפחתה של 27% מהתעריפים שנקבעו מאחר שחברי מועצת העירייה לא הפעילו באותה שנה את שיקול הדעת שניתן להם להפחתת תעריפים. לחילופין ביקשו המערערות כי יופחתו ההוצאות שהוטלו עליהן במסגרת פסק הדין הראשון בו נדחתה עתירתן מחמת שיהוי.

5.        המשיבות מתנגדות לערעור. לטענתן דיני ההקפאה נועדו להגביל את סמכותן של הרשויות המקומיות בקביעת תעריפי הארנונה ולהסדיר באופן כלל-ארצי ואחיד את נושא גביית הארנונה. המשיבות טוענות כי תכלית "דיני ההקפאה" הייתה כפולה: מניעת העלאת תעריפים אך גם ייצוב תקציבי הרשויות המקומיות ומניעת הפחתה בלתי מבוקרת של תעריפים העלולה להביא לגרעון תקציבי של הרשות המקומית. מצב המשק והגירעונות אליהם נקלעות רשויות מקומיות מחזק לדעת המשיבות את טענתן בדבר התכלית הכפולה שעמדה לנגד עיני המחוקק. על כן, לגישתן, רשות מקומית חייבת לקבוע את תעריפי הארנונה כפי שנקבע בתקנות וכל העלאה או הפחתה דורשת את אישור השרים. בהקשר זה מציינות המשיבות כי החלטת העירייה לגבי הפחתת תעריפים בשנת 2003 הובאה כנדרש בפני השרים אך הם דחו אותה. כמו כן מפנות המשיבות לתיקון חקיקה משנת 2005, דהיינו תיקון המאוחר לתקופה בגינה מתנהלת ההתדיינות, אשר קבע במפורש כי גם בעת הפחתת תעריפים יש לפנות לשרים ובכך יש לטענתן תמיכה מובהקת לעמדתן. באשר להוצאות שנפסקו טוענות המשיבות כי מדובר בסכום כולל עבור כל ההליכים שנוהלו ועל כן אין מקום להתערב בו.

דיון

6.        אקדים מסקנה לניתוח: לדעתי הדין עם המשיבות. אכן, כמו העלאת תעריפים גם הפחתת תעריפים דורשת את אישור השרים. זאת נוכח לשון דיני ההקפאה ותכליתם וכן מתוך הרמוניה חקיקתית עם הסמכויות הנרחבות הנתונות לשרים בפיקוח על הרשויות המקומיות ועל פי המגמה לפרשנות המגבילה את שיקול דעתן של רשויות מקומיות בכגון דא. ועוד: דרישת אישור השרים היא סבירה וראויה כאשר בענייננו סירבו השרים לבקשת ההפחתה. לעניין פרשנות הדינים יש ליתן משקל גם לפרשנות בה נקטו הרשויות לאורך השנים. יש ליתן משקל גם לתיקון החקיקה משנת 2005 עליו עמדו המשיבות, המחזק אף הוא את המסקנה כי כמו לגבי העלאת תעריפים גם במקרה של הפחתת תעריפים נדרש אישור השרים.

המסגרת הנורמטיבית - לשון ותכלית

7.        מאז מחצית שנות השמונים של המאה הקודמת כפופה הסמכות הנתונה לרשויות המקומיות בענייני ארנונה לשורה של הגבלות סטאטוטוריות המכונות "דיני ההקפאה" (עע"ם 8635/05 עיריית יבנה נ' כהן, פסקה 10 (טרם פורסם, 15.5.2007)). "דיני ההקפאה" קבעו למעשה כי הסמכות להטיל ארנונה תישאר בידיהן של הרשויות המקומיות אך הוגבל כוחן של הרשויות לשנות את תעריפי הארנונה ללא אישור השרים, אישור המכונה גם "אישור חריג" (בג"ץ 7712/04 וינברג נ' עיריית תל אביב-יפו, פסקאות 13-7 (טרם פורסם, 13.7.2006)). עוד בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 נקבע, לעניין סמכותם של השרים:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ