אישה שהועסקה בחברה שבבעלות בן זוגה ופוטרה - זכאית לדמי אבטלה

השופט עמירם רבינוביץ

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת נטע רות, ונציגות הציבור הגב' הולצמן והגב' אלון ; בל 5018/06), אשר דחה את תביעת המערערת נגד החלטת המשיב  (להלן : המוסד) לדחות את תביעתה לתשלום דמי אבטלה .

רקע עובדתי

2.                 2.                 המערערת עבדה כמנהלת חנות "יוניק הלבשה תחתונה בע"מ" (להלן:  החנות ) מאז פתיחתה בחודש אוגוסט 2001 ועד שפוטרה בשל סגירת החנות. באותה עת היתה המערערת  בחופשת לידה.

3.                 3.                 בתחילה היתה החנות בבעלות משותפת של חברה שבשליטת בעלה של המערערת, מר ירון כחלון (להלן : הבעל) ושל שותף נוסף.  בסוף שנת 2002 פורקה השותפות והחנות עברה לבעלותה הבלעדית של חברה שבשליטת הבעל (להלן: החברה). במסגרת עבודתה היתה המערערת מופקדת על הקופה, אחראית על העובדות, וטיפלה בספקים, נושא בו עסק גם בעלה.

4.           בתחילת שנת 2004 נקלעה החברה לקשיים, והחל ממשכורת ינואר 2004 ועד סיום עבודתה (במשך כשנה וחצי) הונפקו למערערת תלושי שכר, והופרשו בגינה כל ההפרשות הנדרשות על פי דין ובכלל זה דמי הביטוח הלאומי, אך שכרה החודשי לא הופקד בחשבון הבנק שלה, ולא שולם לה בפועל. לטענתה, הלוותה לבעלה את משכורתה בשל מצבה הכלכלי הקשה של החברה. יודגש, כי למרות טענה זו, סכומי ההלוואה לא נרשמו בדרך כלשהי במסמכי החברה.

5.                 5.                 המערערת הפסיקה את עבודתה בפועל בחברה ביום 19.6.05 בשל שמירת הריון שנמשכה עד ללידה ביום 19.7.05. המערערת לא חזרה עוד לעבודה בשל סגירת החנות בחודש אוגוסט 2005. בהקשר זה יצוין כי המוסד שילם למערערת גמלת שמירת הריון ודמי לידה.

6.                 6.                 לאחר פיטוריה הגישה המערערת תביעה למוסד לקבלת דמי אבטלה החל מחודש אוקטובר 2005. תביעתה נדחתה על ידי המוסד, בנימוק שהיא אינה מבוטחת בביטוח אבטלה כנדרש, שכן לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינה ובין החברה. כנגד החלטה זו הגישה המערערת את תביעתה לבית הדין האזורי.

הדיון בבית הדין האזורי

7.      בית הדין האזורי, לאחר ששמע את עדויות הצדדים ובחן את מכלול הראיות, דחה את תביעת המערערת וקבע, כי אכן לא נתקיימו יחסי עובד ומעביד בינה לבין החברה שהייתה, כאמור, בשליטת בעלה. בית הדין האזורי ביסס את קביעתו זו על כך שעובדים אחרים בחנות, שלהם לא היתה קרבה משפחתית לבעלים, לא הלוו את משכורתם לחברה למרות מצבה הקשה. בית הדין האזורי נתן משקל רב למשך תקופת ויתור המערערת על משכורתה וקבע לעניין זה:

"בקשר לכך שוכנענו כי הויתור על משיכת הכספים מעסקו של הבעל לחשבונה של התובעת, במיוחד לאור משך תקופת הויתור, יש בה כדי להעיד על היעדרם של יחסי עבודה. שכן, בבסיסם של יחסי עבודה עומדת ההנחה כי ביצוע העבודה נעשה תמורת תשלום (ר' דב"ע לה/3-19 אהרון אלבינגר נ' מדינת ישראל, פד"ע ו' 415. כן ר' דנג"ץ 4601/95 סרוסי חי יוסף נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נב(4) 817). בהעדר תשלום כאמור, אין המדובר ביחסי עבודה".

8.                 8.                 בית הדין האזורי העלה ספק ביחס לביצוע עבודה בפועל על ידי המערערת בתקופה בה לא שולם לה שכר.  ספק זה נבע, בין היתר, בשל העובדה שהמערערת ובעלה בחרו שלא להזמין מטעמם לעדות עובדות שעבדו בחנות באותה תקופה, ואשר יכלו לאשר את עבודתה בפועל באותה עת.

9.                 9.                 כללו של דבר, בית הדין האזורי הגיע למסקנה, כי בין המערערת לחברה לא התקיימו יחסי עובד מעביד, ומטעם זה דחה את תביעת המערערת. בשל קביעה זו הגישה המערערת את הערעור שבפנינו.

טענות הצדדים בערעור

10.             10.             המערערת שבה וחזרה על טענותיה בבית הדין האזורי, כשהיא מדגישה את טעותו היסודית של בית הדין האזורי, אשר סבר כי המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת קיומם של יחסי עובד מעביד בין המערערת ובין הבעל. המערערת הדגישה כי לאורך כל תקופת העסקתה היתה עובדת של החברה, וכי בית הדין האזורי טעה בקביעתו כי " בסוף שנת 2002 פורקה השותפות והחנות עברה לבעלותו הבלעדית של בעלה של התובעת". לטענת המערערת היתה כל העת עובדת של החברה בלבד ולא של בעלה.

11.             11.             המערערת שבה והדגישה כי לא הייתה כל מחלוקת שבתקופה שבין חודש אוגוסט 2001 ועד לחודש ינואר 2004 התקיימו יחסי עובד ומעביד בינה לבין החברה, ולפיכך בהעדר מעשה פוזיטיבי של התפטרות או פיטורים נמשכו יחסים אלו עד למועד סגירת החנות ופיטורי כל עובדי החברה; המערערת שבה והדגישה כי בתקופה שאחרי חודש ינואר 2004 שולמו בגין שכרה מלוא התשלומים למס הכנסה ולביטוח הלאומי ובכלל זה דמי ביטוח אבטלה; המערערת הוסיפה וטענה, כי המוסד שילם לה גמלת שמירת הריון בגין התקופה שבין 20.6.05 ועד שילדה ביום 19.7.05 וכן דמי לידה, וזאת אחרי בדיקה קפדנית שכללה חקירה שלה ושל בעלה במשך כשלוש שעות, אשר בסופה נקבע, כי היא אכן עבדה בחברה. המוסד מצידו לא הביא כל ראיות לסתור קביעות אלה; את העדר הרישומים במסמכי החברה לגבי ההלוואות שהלוותה לה, תרצה המערערת בכך, שהלוותה את שכרה הבלתי משולם לבעלה ולא לחברה, ולכן אין רישומים לגבי הלוואה זו במסמכי החברה. המערערת ציינה כי אפילו המוסד לא טען שלא עבדה בחברה לאחר חודש ינואר 2004.

12.             12.             המוסד תמך בפסיקת בית הדין האזורי. לטענתו, התקופה הרלוונטית לעניין הזכאות לדמי אבטלה הינה 18 החודשים שקדמו "לתאריך הקובע" ולא מלוא תקופת עבודתה של המערערת; עוד טען המוסד, כי המחלוקת המרכזית  בתיק זה היא, האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המערערת לבין בעלה והחברה שבבעלותו. במקרה זה נטל הראיה להוכיח את קיומם של יחסי עובד ומעביד היא על העובד, והמערערת לא עמדה בנטל זה; המוסד הוסיף, כי אחד הפרמטרים המרכזיים לבחינת קיומם של יחסי עבודה בין בני משפחה הינו תשלום שכר בפועל, ועל בית הדין לבחון בקפידת יתר את טיבם של יחסי העבודה בין בני המשפחה; המוסד תמך בקביעת בית הדין האזורי, כי ספק אם המערערת אכן עבדה בפועל בתקופה שלאחר ינואר 2004 ובכל מקרה לא הוכח, כי אכן עבדה בעבודה שאלמלא נעשתה על ידי המערערת הייתה נעשית על ידי עובד אחר; המוסד טען, כי המערערת לא יכולה הייתה להלוות לבעלה את שכרה החודשי, כאשר כלל לא קיבלה אותו מהחברה.

לעניין תשלום גמלת שמירת הריון ודמי לידה, טען המוסד כי, הקריטריונים לבדיקת הזכאות לגמלאות אלו שונים מהקריטריונים לתשלום דמי אבטלה, וכי כאשר אישה נשואה עובדת אצל בני משפחתה ושולמו בגינה דמי ביטוח מסתפק המוסד בהיותה של האשה "עובד עצמאי" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, לצורך תשלום גמלת שמירת הריון ודמי לידה, וזאת גם מבלי שמתקיימים יחסי עובד מעביד בינה לבין מעסיקה ומבלי לדרוש ממנה לפתוח תיק עצמאית במוסד. לדידו של המוסד, המערערת היתה זכאית בנסיבות אלה לגמלת שמירת הריון ולדמי לידה, בשונה מזכאותה  לדמי אבטלה. לשם זהירות הוסיף המוסד וטען,  כי גם אם שולמו למערערת גמלאות בטעות, אין הדבר מקנה לה זכות לתשלום גמלאות שאינן קיימות על פי החוק.

דיון והכרעה