מבוא
1. 1. התובע, יליד 1.5.1950, פרופסור לרפואה המכהן כחבר בכנסת ישראל, נכח ביום 1.2.06 בעמונה בעת שכוחות משטרה פעלו לפנות את המתיישבים במקום. במהלך הפינוי הוא נפגע בידו לאחר ששוטר הרחיק אותו מטרקטור שבו נאחז. התביעה שבפני היא לפיצוי התובע בשל הנזק שנגרם לו. עילות התביעה המרכזיות שהתובע טוען להן הן רשלנות, תקיפה והפרת חובה חקוקה. הנתבעת חולקת על חבותה.
2. 2. אף שהובאו עדויות רבות מטעם הצדדים על שאירע בעמונה במהלך הפינוי, בכל הנוגע להיבט הראייתי התמונה ברורה וידועה. הזמן שבו נפגע התובע וההתרחשויות שהיו בסמוך לכך צולמו ותועדו. בניגוד למצב הדברים הרגיל, קיים בתיק זה מידע אובייקטיבי מצולם העדיף מטבע הדברים על תיאוריהם של העדים.
3. 3. מתוך הסרט עולה, כפי שאפרט בהרחבה להלן, כי במהלך פינוי עמונה נאספו המתיישבים שביקשו למנוע את הפינוי ולמחות על ההחלטה לעשות כן. בין היתר הגיעו למקום מספר חברי כנסת ובהם התובע וחברי הכנסת בני אלון ואורי אריאל.
4. 4. בשלב מסוים ביקשו כוחות המשטרה לפנות מחסום אבנים ולבנים שנבנה על ידי המתיישבים ולשם כך הובא טרקטור הכולל כף. הטרקטור התקרב למקום החסימה ונעמד כשמולו עומדים חברי הכנסת ביחד עם אחרים.
5. 5. כוחות המשטרה, שהגיחו מאחורי חברי הכנסת ואנשים נוספים, החלו להדוף את חברי הכנסת כשהם מתכוונים לגרום להם לפנות את הדרך לצורך מעבר הטרקטור ופינוי המחסום. חבר הכנסת אריאל פונה לצד על ידי השוטרים ללא התנגדות. שני חברי הכנסת הנותרים, התובע וחבר הכנסת אלון, נהדפו כך שמצאו את עצמם בקרבת הטרקטור. התובע התקרב לטרקטור, נאחז בכף הטרקטור ואחז בה בחוזקה אף שאחד השוטרים ניסה למנוע זאת ממנו. במהלך הפרדת כף ידו של התובע מכף הטרקטור על ידי השוטר אברהים ריחאל (להלן:
"ריחאל") התובע נפגע.
6. 6. אף התובע אינו חולק על כך שכוחות המשטרה היו רשאים לפנותו מהמקום בשלב כלשהו ודומה כי הוא אף אינו חולק על כך שניתן היה להפעיל כוח לשם כך, מתעוררת, בין היתר, השאלה האם ניתוקו של התובע מכף הטרקטור לא היה בטרם ננקטו הליכים מתחייבים בשל מעמדו כחבר כנסת והאם הכוח שהופעל לא חרג מהסביר. עוד מתעוררות השאלות האם מלכתחילה לא צריכה הייתה להינתן שהות לחברי הכנסת להתפנות מהמקום ואם המשטרה לא הייתה צריכה לפנות את המעבר לטרקטור בדרך טובה יותר.
7. 7. עוד חלוקים הצדדים באשר להערכת הנזק שנגרם לתובע וזאת על רקע משמעות הנכות למי שעיסוקו הנוכחי הוא בעשייה פוליטית ובשליחות ציבורית בכנסת ישראל אך בעבר עסק ברפואת כוויות במסגרת המחלקה לכירורגיה פלסטית בבית החולים הדסה והוא מומחה בעל שם בתחומו.
8. 8. מטבע הדברים, במהלך שמיעת הראיות נשמעו טענות, בעיקר מפי בא כוח התובע, שהתייחסו להיבטים שונים של אירועי עמונה, על משמעותם המדינית, החברתית והמוסרית; התחושות שהיו בקרב המתיישבים לאחר פינוי ישובי גוש קטיף; טענות לגבי עצם ההחלטה להורות על הפינוי, תפקוד המשטרה בכלל, התנהגות המפגינים והמתיישבים. על אף חשיבותן של השאלות שהועלו מקומן של אלה אינו ב'מגרש' המשפטי והשתדלתי, ככל שהדבר התאפשר במהלך הדיון ובכתיבת פסק הדין, להתמקד באירוע עצמו ובבדיקתו בכלים המשפטיים העומדים לרשותי ככל תביעה בשל נזק גוף בה יש לברר את שאלת האחריות ולשום את הנזק. מאליו מובן כי האמור בפסק הדין מתייחס אך ורק לאירוע הנקודתי הנדון בו ואין בדברים שייכתבו כדי להביע כל עמדה או לקבוע קביעה החורגת מתחומו של דיון זה.
המסכת העובדתית
9. 9. כפי שציינתי לעיל, מדובר באירוע מצולם ולכן אין כמעט מחלוקת עובדתית לגבי אופן התרחשותה של הפגיעה. למרות זאת הובאו על ידי הצדדים ארבעה עדים שמסרו את גרסתם לגבי ההתרחשויות: התובע, ושלושה אנשי משטרה: תת ניצב מאיר בוקובזה שהיה מפקד כוחות המשימה; רב פקד שמואל רוזנטל והשוטר איברהים ריחאל. בנוסף לעדויות אלה העיד גם חבר הכנסת אורי אריאל, שלא היה עד לאירוע בו נחבל התובע ועדותו התייחסה למה שקדם לכך ולאווירה הכללית.
10. 10. אף שניתן היה להסתפק בסקירת הסרט מצאתי לפרט את גרסאות הצדדים ואת נקודת מבטם למה שהתרחש משום שיש להן, כפי שאפרט להלן, חשיבות לשם הבנת הרקע לאירוע עצמו מתוך תיאור מה שקדם לאחיזת התובע את הטרקטור וכן לצורך הבנת הלך המחשבה של כל אחד מהמעורבים.
גרסת התובע
11. 11. התובע מפרט בתצהירו את גרסתו לגבי האירועים. הוא מסביר כי הגיע לעמונה כאחד ממנהיגי הציבור כדי להפגין את מחאתו וכאבו על הריסת בתי יהודים בארץ ישראל וכן כדי להוות גורם ממתן בכדי שההתנגשויות בין הצדדים לא יגיעו לכדי שפיכות דמים. הוא מתאר כי הוחלט שההתנגדות תהיה התנגדות סבילה לפינוי וכי לא יזרקו חפצים כלפי כוחות הבטחון.
12. 12. לדבריו הגיע בלילה שבין 31.1.06 ל- 1.2.06 לקראת הפינוי הצפוי והשתתף בהתייעצויות שנערכו בהשתתפות מנהיגי ציבור והנהגת המתיישבים. הוא נכנס למקום ללא קושי לאחר שהציג תעודת חבר כנסת ולקראת השעה שתיים לפנות בוקר הגיעה ידיעה כי בית המשפט העליון החליט להוציא צו ביניים המשהה את הריסת הבתים עד לדיון בהצעת פשרה שעלתה. למרות צו הביניים החלו כוחות משטרה להתקדם לעבר הבתים בסביבות השעה 04:00 לפנות בוקר.
13. 13. התובע מוסיף כי פנה אל מפקד הכוח, תת ניצב מאיר בוקובזה, הציג את עצמו והתריע בפניו כי הכוחות מפרים את צו הביניים. המפקד ענה, כך אומר התובע, בזלזול כי אינו מכיר את התובע ואינו יודע על צו. באותו שלב לא נוצר עימות שכן מייד לאחר מכן הביאה מזכירת הישוב את הצו.
14. 14. בשעה 09:30 לערך הודיעה מערכת הכריזה כי צו הביניים בוטל והכרוז קרא לתושבים להישאר בבתיהם ולא להשליך חפצים.
15. 15. באותו שלב התרכזו כמה עשרות מפגינים במשטח שלרוחבו הוקם מתרס אבנים. המפגינים עמדו במרחק של כמה עשרות מטרים מהבתים ומולם החלו להתארגן כוחות המשטרה לפינוי. התובע התייצב בקדמת מתרס האבנים ביחד עם חבר הכנסת בני אלון ועוזרו כאשר רוב המפגינים מאחוריהם והמשטרה מולם.
16. 16. התובע ממשיך ומוסיף כי באותו שלב פרשי משטרה עקפו את המפגינים מאחור והסתערו מאחורי המפגינים. למקום הגיע חבר הכנסת אפי איתם כשהוא זב דם מראשו והתובע החל לטפל בו עד שהורה לפנותו בשל כך שנזקק לתפרים.