פיצוי בגובה חמש משכורות חודשיות לעובד שפוטר יום לפני צאתו לשירות מילואים

השופט עמירם רבינוביץ

1.         השאלה המונחת לפתחנו בהליך זה היא, האם יש מקום להתערב בהחלטת ועדת התעסוקה מיום 6.8.2006 (להלן: ועדת התעסוקה), לפיה פוטר המערער מעבודתו במשיבה (להלן: החברה) בשל שירות המילואים אליו נקרא. בית הדין האזורי בבאר שבע (עב 2805/06 ; סגנית הנשיא יהודית גלטנר-הופמן כדן יחיד) השיב על שאלה זו בחיוב ומכאן ערעור המערער.

הרקע

2.         המערער, נהג משאית במקצועו, החל לעבוד בחברה ביום 21.1.2005. בחודש מאי 2005 נקרא המערער לשירות מילואים לתקופה 18.7.2005 - 10.8.2005. במאמר מוסגר יצוין, כי בפועל ועם התייצבותו של המערער לשירות המילואים קוצרה התקופה האמורה.

3.         לטענת המערער, זמן מה לאחר קבלת צו הקריאה ביקשה ממנו החברה לפנות לקצינת הקישור על מנת להביא לביטולו של הצו. המערער פנה לקצינת הקישור, אך בקשתו לביטול או דחיית הצו נדחתה. יחד עם זה, ציינה קצינת הקישור, כי לאחר ההתייצבות לשירות מילואים יבחן הנושא בשנית.

4.         ביום  14.7.2005 נגנבה המשאית עליה נהג המערער. המשאית נגנבה כשעה לאחר שהוחנתה על ידי המערער על ידי נטרול הקוד והתנעה באמצעות מפתח ללא כל סימני פריצה. לטענת החברה, בנתונים אלה יש להצביע, על מעורבותו של המערער בגניבה. יצוין, כי על אף האמור לעיל לא הגישה החברה תלונה למשטרת ישראל בגין הגניבה, כיוון שלטענתה הגשת התלונה כנגד המערער - עובד החברה -  הייתה שוללת את זכאותה לקבלת פיצוי מחברת הביטוח.

5.         המערער טען, כי לאחר גניבת המשאית ויום אחד בלבד טרם החל את שירות המילואים, פיטרה אותו החברה מעבודתו, וזאת בשל שירות המילואים אליו נקרא. המערער טען, כי גרסת החברה, לפיה היה מעורב בגניבת המשאית אין לה על מה שתסמוך, וכי טענה זו היוותה תירוץ בלבד לפיטוריו, שעה שהסיבה האמיתית הייתה יציאתו לשירות מילואים. בהקשר זה טען המערער,  כי היה מוכן להיבדק בבדיקת פוליגרף.

6.         לאור טענתו כי פוטר בשל שירות המילואים אליו נקרא, פנה המערער ביום 6.9.2005 לוועדת התעסוקה שהוקמה לצורך ביצוע חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה),   תש"ט - 1949 (להלן : חוק חיילים משוחררים). ב"כתב התביעה" שהגיש המערער, התבקשה הוועדה לחייב את החברה ב" תשלום פיצויים בסכום השווה לחמש פעמים השכר שהתובע קיבל בעבור חודש העבודה שבסמוך לפני הפרת זכותו".

7.         החברה מצידה טענה במכתב שנשלח ביום 11.9.2005, כי המערער לא פוטר כלל מעבודתו, כי עניין גניבת המשאית נמצא בבדיקה, וכי " לאחר סיום הבדיקות, והסקת המסקנות, יוחלט על המשך ההליך כלפי העובד הנ"ל".

8.         ועדת התעסוקה שדנה בעניינו של המערער קיימה שתי ישיבות במהלכן נשמעו מטעם המערער עדותו שלו ושל מר אמיל לדזינסקי, עובד לשעבר בחברה, ומטעם החברה עדויותיהם בעלי החברה (מר שי סלע ומר שמעון סבח) ושל מר אלי פרץ, חשב החברה.

9.         ביום 6.8.2006 נתנה החלטתה של ועדת התעסוקה. בהחלטתה קבעה הוועדה כי יש לקבל את תביעת המערער מהטעמים הבאים: במקרה הנוכחי הוכח כי החברה הפסיקה את עבודת המערער  " בין ע"י הודעתו של איציק סלע ב-17 יולי 2005 ולקיחת מכשיר המירס מן התובע, ובין ע"י אי העסקתו של התובע בשובו משרות המילואים, כיוון שלא נמצאת משאית שהתובע יוכל לעבוד באמצעותה"; הנטל המוטל על החברה להוכיח כי הפיטורים במועד הראשון לא נעשו בשל שירות המילואים הוא כבד, וזאת לאור סמיכות הזמנים בין שירות המילואים למועד הפיטורים. החברה לא עמדה בנטל זה, בין השאר, משום שהחשד שהמערער היה מעורב בגניבת המשאית נותר בגדר חשד בלבד, וזאת לאור העובדה כי גם לאנשים אחרים הייתה גישה למפתחות המכונית וכן לא הוגשה תלונה למשטרת ישראל.

10.       אשר למועד הפיטורים השני - המדובר בטענה "דחוקה" ש"הועלתה לראשונה רק בישיבה השנייה ע"י מר שמעון סבח, בעוד בכתב התשובה שלו לכתב התביעה, לא ציין זאת כלל". לגבי מועד זה לא השכילה החברה - עליה מוטל הנטל - להוכיח כי הפיטורים לא נעשו מחמת שירות המילואים אליו נקרא המערער. בכל מקרה, מכיוון שפיטורים אלה נעשו בתוך התקופה של 30 יום, במהלכה חל איסור לפטר עובד ללא היתר מהוועדה, המדובר בפיטורים "אסורים". 

11.       לאור האמור לעיל פסקה הוועדה למערער את הסכומים הבאים : " סכום השווה ל - 5 פעמים השכר החודשי של 7,197 ש"ח, דהיינו, סך של 35,985 ש"ח" וכן סכום של 4,000 ש"ח " כהוצאות עבור הליך זה".

12.       לא נחה דעתה של החברה מפסיקת ועדת התעסוקה, ולכן הגישה ערעור על פסיקה זו לבית הדין האזורי בבאר שבע. בהודעת הערעור טענה החברה, כי קביעת ועדת התעסוקה לפיה פוטר המערער פעמיים אינה מתיישבת עם הגיונם של דברים, וכי המערער  פוטר מעבודתו בשל החשד שהיה מעורב בגניבת המשאית, ולא בשל שירות המילואים אליו נקרא. בהקשר זה הדגישה החברה כי לא מוטלת עליה החובה להוכיח מעורבותו של המערער בגניבה, ודי בחשד הרובץ עליו להוכחת הטענה, כי לא פוטר בשל שירות המילואים.

פסק דינו של בית הדין האזורי

13.       בית הדין האזורי קיבל את ערעורה של החברה וקבע, כי יש מקום להתערב בהחלטת ועדת התעסוקה. פסיקתו של בית הדין האזורי נומקה בנימוקים הבאים: משפוטר המערער יום לפני יציאתו למילואים אין מקום להיזקק למועד הפיטורים השני שארע לאחר שירות המילואים ; המערער עצמו הודה בעדותו בפני ועדת התעסוקה, כי הסיבה לפיטוריו הייתה החשד לגניבת המשאית; מחומר הראיות שהוצג בפני ועדת התעסוקה עולה, כי מדובר בנסיבות העניין בחשד מבוסס; לא הונחה כל ראיה הקושרת בין הפיטורים לשירות המילואים בו נטל המערער חלק;  סמיכות הזמנים בין הפיטורים למועד היציאה לשירות מילואים שלעצמה, אין בה כדי להעיד על קשר סיבתי בין השניים.

על פסק דינו של בית הדין האזורי הוגש ערעור המערער.

טענות הצדדים בערעור

14.       בערעורו טען המערער, כי בפני בית הדין האזורי לא הונחו כל נימוקים בגינם היה מקום להתערב בהחלטת ועדת התעסוקה. בהקשר זה טען המערער, כי בניגוד להלכה הפסוקה שם בית הדין האזורי שיקול דעתו תחת שיקול דעת ועדת התעסוקה, לה הוענקה הסמכות לבחון את הקשר בין פיטורי המערער לשירות המילואים אליו נקרא, וכי " בית דין הדן בערעור על החלטות וועדת התעסוקה מצמצם עצמו לביקורת שיפוטית רק כאשר עולות טענות בדבר חריגה רבתי של הוועדה מכללי המשפט המנהלי".