חבר' דרך ארץ' אינה רשאית לגבות תשלום נפרד עבור הוצאת חשבונית מס מפורטת לצרכן

1.         השאלה העיקרית שמתעוררת בתיק זה נוגעת לסמכותה של חברת דרך ארץ הייווייז

(1997) בע"מ (להלן: חב' דרך ארץ או הזכיין ) לגבות תשלום נפרד עבור פירוט חשבונית הנוקבת בתאריכי נסיעות ובסכומי החיוב לכל נסיעה, כפי שמתחייב על פי חוקי המס (תקנות ניהול ספרים) - להלן: חשבון מפורט .

2.         המערער עשה שימוש בכביש האגרה. המערער מבצע מספר נסיעות בחודש, במקטעי דרך שונים של הכביש. הזכיין שלח חשבון בו צוין סכום חיוב כללי המופיע כסיכום של כול הנסיעות שביצע הרכב במיקבץ התאריכים באותו חודש.

המערער ביקש לצרף לכול חשבון שהומצא לו לרכב בו נהג פירוט של תאריכי הנסיעות, מקטעי הדרך ותעריף לכל  נסיעה. הזכיין הסכים להמציא לו חשבון מפורט, אך זאת כנגד תשלום של 1.80 ש"ח לכול חשבון. משהתחייב המערער לבצע התשלום הומצא לו החשבון המפורט. אין חולק, כי כול הפרטים שנתבקשו מצויים ברישום אצל הזכיין, אך הנפקתם, מותנית כאמור, בתשלום שהוא מעבר לאגרה המתחייבת לנסיעה בכביש. המחלוקת מתמקדת בשאלה, אם חייב הזכיין, על-פי דרישת המשתמש להמציא לו חשבון מפורט ללא תשלום נוסף.

ההליכים הקודמים :

3.         המערער הגיש ב- 8/8/05 ערר לוועדת הערר (להלן: ועדת הערר ) על פי חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה-1995 (להלן: חוק כביש האגרה ), במסגרתו טען כי אין סמכות לחב' דרך ארץ לחייבו ב- 1.80 ש"ח בתוספת מע"מ, ובסה"כ 2.11 ש"ח עבור המצאת חשבון מפורט, וזאת בהסתמך על תקנה 9א להוראות מס הכנסה (ניהול פנקס חשבונות), תשל"ג-1973 (להלן: הוראות ניהול פנקסים) המחייב לפרט בכל חשבונית את פרטי ותאריכי המשלוח (או החיוב) בציון המחיר לכל יחידת חיוב.

            המערער עתר למתן פסק דין הצהרתי לפיו אין יסוד חוקי לגביית אגרה נוספת עבור המצאת "חשבון מפורט", וכן ביקש לחייב את חב' דרך ארץ לצרף לכל חשבון את פירוט תאריכי הנסיעות ואת סכומי החיוב לכל אחת מהן. במהלך הדיון הסכים להגביל הסעד, להמצאת חשבון מפורט על-פי דרישה (להלן: הבקשה ).

4.         הערר נמחק על הסף בהחלטה שניתנה ביום 23/9/05 על ידי יו"ר ועדת הערר, עו"ד גד שילה (להלן: ההחלטה הראשונה של וועדת הערר) .

            באותה החלטה קבעה ועדת הערר (יו"ר וועדת הערר), כי על אף שדעתו אינה נוחה מהעדר הפירוט, אין מקום לדון בשאלה העקרונית, מאחר שזו נדונה והוכרעה בפסיקת בית המשפט. הכוונה היא לפסק דין שניתן ברע"א (ת"א) 1173/04 דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ נ' ראני נאסר, כבוד השופטת שרה דותן, ביום 27/6/05 - בפרק שכותרתו " פירוט חשבון", להלן: פס"ד נאסר ), והן מן הטעם שהנושא אינו בסמכותו.

4.1        ב פס"ד נאסר נקבע, בין היתר, כי:

" משנקבעו בתקנה 4 לתקנות האכיפה הפרטים שיכללו בחשבון, חובתה של דרך ארץ לשלוח חשבונות העונים על דרישת התקנה. אם מבקש החייב פירוט נוסף, רשאית דרך ארץ לדרוש תשלום תמורת פירוט זה, כשם שנוהג כל גוף מסחרי המספק נתונים ללקוחותיו, כגון: בנקים, חברות טלפונים וכו".

4.2        בהחלטה הראשונה של וועדת הערר, הייתה בנוסף להפנייה לפס"ד נאסר התייחסות לחשבון שהוצא, תוך הבהרה שככול שעולה שאלה של  "אולטרא וירס" בנוגע לתוקפן של התקנות הרי שוועדת הערר תמנע מלדון בה, מאחר שזו לא הועלתה באופן המאפשר דיון לגופו. ראוי עוד לצטט מתוך אותה החלטה של וועדת הערר, לאור המחלוקת שהתעוררה בשלב מאוחר יותר:

" ... גם דעתי לא נוחה מהעדר פירוט מספיק בחשבוניות העוררת. לכאורה, כך קבע בית המשפט המחוזי, התקנה הקובעת היא תקנה 4 לתקנות האכיפה; ולפיכך משתמע כי אין המשיבה כפופה לתקנות מס הכנסה, המחייבות כל עוסק אחר. אני סבור כי קביעה זו אינה נקייה מספקות; ובמיוחד הייתי בוחן היטב את ההוראות הרלוונטיות שבחוק המסמיך (חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), תשנ"ה-1995), אשר נראה כי לא נבחנו שם משום שלא כך נטענה הטענה. לא מצאתי בחוק הנ"ל הסמכה ספציפית למחוקק המשנה לקבוע את התוכן ורמת הפירוט של החשבוניות, ובוודאי לא לפטור את המשיבה מההוראות הכלליות המחייבות, כגון אלה שבתקנות מס הכנסה. ואולם, טענת "אולטרא-וירס", או כל טענה אחרת לגבי עצם תוקפן של תקנות האכיפה לא הועלתה בפני בערר זה; ואינני סבור שבהעדר טיעון מפורש ומסודר בנושא, לרבות זכות תגובה מתאימה למשיבה, יהיה זה נכון מצדי להעלות את הטענה ולהכריע בה במסגרת ערר זה. לפיכך הנני משאיר את השאלה בצריך עיון" .

5.         על החלטה זו הגיש המערער בקשת רשות ערעור בתיק בר"ע 1245/05.

5.1        בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ב' בר-זיו) קיבל את הבקשה והורה בהחלטה שנתן ביום 28/11/05 כי מאחר שנמנע דיון ענייני ומלא בטיעוני המערער, להחזיר את הדיון לגופו בפני ועדת הערר וזאת בהסתמך על סעיף 24 לחוק בתי דין מנהליים, התשנ"ב-1992.

5.2        לאחר דיון שהתנהל בפני ועדת הערר ביום 18/9/06, ולאחר שנשמרה זכותם של בעלי הדין לטעון בנוגע לסמכותה של ועדת הערר לדון בערר, החליטה ועדת הערר לדחות את הבקשה מחמת חוסר סמכות, וזאת לאור האמור בסעיף 12ב(א) לחוק האגרה, הקובע כי הסמכות לפנות לוועדת ערר מוגבלת ל" מי שחולק על חיוב, או מי שרואה עצמו נפגע מהפעלת סמכויות בעל הזיכיון לפי סעיף 12". מאחר ש העמלה שנדרשה על ידי חב' דרך ארץ איננה בגדר חיוב הכולל: תשלום אגרה, דמי גבייה, פיצוי או החזר הוצאות לפי הוראות חוק כביש האגרה, אין סמכות לוועדת ערר לדון בנושא.

            ועדת הערר הוסיפה ובחנה אם עמלת פירוט החשבון היא אחת מסמכויות בעל הזיכיון לפי סעיף 12 לחוק האגרה, אשר מי שנפגע מהפעלתו יכול להגיש ערר לוועדת ערר. ועדת ערר הגיעה למסקנה כי אין בסעיף האמור סמכות של המשיבה לגבות עמלת פירוט חשבון, וממילא אין לוועדת ערר סמכות לדון בערר בנושא עמלה כזו. לכן סברה ועדת הערר, כי הסמכות לדון בתביעתו של המערער היא לבית המשפט המוסמך, ולאור הסכום השנוי במחלוקת - בית משפט השלום בחיפה.

5.3        התיק לא הועבר לבית משפט השלום, אלא נמסר לידי המערער.

על ההחלטה האמורה הגיש המערער בקשת רשות ערעור נוספת, שהיא נשוא הדיון בתיק דנן, תוך שהוא סבור שהסמכות לדון בנושא הייתה לוועדת ערר, ומשהורה בית משפט המחוזי על דיון לגופו של עניין, היה על ועדת הערר לכבד את ההחלטה.