התנאים לפינוי שוכר גם כשאין הסכמה ברורה על תקופת דמי השכירות

בפניי תביעה  לפינוי נכס, המצוי ברחוב הירקון 8 ברמת גן,  והידוע כתת חלקה 1, חלקה 628 בגוש 6207, מרתף בשטח של 14.70 מ"ר, תת חלקה 2, חלקה 628 בגוש 6207, מרתף בשטח של 14.70 מ"ר, ותת חלקה 3, חלקה 628 בגוש 6207, קומת ביניים בשטח של 276.10 מ"ר, לרבות שש חניות, (להלן: "הנכס").

מטעם התובעת העידו מנהל התובעת וכן רו"ח מטעמו. וב"כ התובעת ויתר על חקירת הנתבע על תצהירו.

באי כוח הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב ופסק דיני זה ניתן לאחר קבלת הסיכומים.

טענות התובעת:

התובעת טענה, כי ביום 27.4.92 נחתם הסכם שכירות אשר הוארך מפעם לפעם,  בעל פה.

לטענת התובעת הנתבע הפר את הסכם השכירות בכך, שאינו משלם את דמי השכירות המוסכמים בשיעור של 4,000 $ לכל חודש והקטין על דעת עצמו את דמי השכירות לסכום של 2,000 $. בכל שביצע שינויים בנכס בלא לקבל כל הסכמה, בכך שלא טרח לבצע ביטוח כנדרש על פי הסכם השכירות ובכך שלא מאפשר לתובעת או מי מטעמה להיכנס לנכס.

התובעת טוענת, כי משהנתבע הינו שוכר קמה לה הזכות לסיים את תקופת השכירות.

ביחס לטענות הנתבע, טוענת התובעת, כי גם ללא חקירת הנתבע, אין בתצהירו כפי שהוגשה מאומה, משום שבתצהירו אין כל הוכחה לביצוע ההשקעות הנטענות על ידו, ולא צורפה ולו אסמכתא אחת להוכחת הטענה, כי הנתבע השקיע בנכס הסכומים הנתבעים על ידו.

לפיכך, עותרת התובעת להורות על פינויו של הנתבע.

טענות הנתבע:

הנתבע מאשר בסיכומים מטעמו, כי אכן שכר את הנכס, על פי הסכם שכירות מיום 27.4.92 וכי תקופת האופציה על פי הסכם השכירות הסתיימה ביום 30.4.97.

עוד מאשר, כי מאז ועד היום מחזיק בנכס.

בסיכומיו מעלה טענה חדשה, שלא התרתי הגשתה, על פיה הוא בר רשות בנכס.

למעשה הנתבע טוען, כי לאחר שהסתיימה תקופת השכירות על פי הסכם השכירות, הפך באחת ממעמד של שוכר למעמד של בר רשות.

הנתבע טוען כי הוא זכאי לקבל פיצוי בגין השקעותיו בנכס בסכום של 440,000 ש"ח, כתנאי לפינויו מהנכס.

 דיון:

בפניי תביעה לפינוי הנתבע.

השאלה הראשונה הינה מעמדו של הנתבע.

 בעניין זה, הנתבע בעצמו בתצהיר טען כי הינו שוכר, וכי שכר את הנכס, ראה סעיפים 1, 3, 6, 11, ועוד ועוד, סעיפים בהם הנתבע בעצמו מתייחס אל מערכת הקשרים בינו לבין התובעת כאל מערכת יחסים שבין שוכר ומשכירה וטוען בעצמו כי הוא שוכר של הנכס.