1. בפני תביעה שעניינה התקשרות בחוזה לשם מכירת יחידת נופש. לטענת התובעים יש לבטל חוזה זה מטעמים שונים, בניגוד לנתבעים שעומדים על קיומו של החוזה בין שני הצדדים.
הרקע
2. התובעים הינם זוג גמלאים, שהתקשרו עם הנתבעת ביום 14.9.98 בחוזה לרכישת יחידת נופש. לפי חוזה זה זכאים התובעים לשבוע נופש מידי שנה, במשך 35 שנים, במלון רם בירושלים, וכן זכאים הם לקבל תחלופת נופש דרך חברה בשם RCI ביעדים שונים בעולם. להסכם שבין הצדדים צורף נספח המכונה "טופס גילוי",הנדרש על לפי סעיף 14א' לחוק הגנת הצרכן התשמ"א- 1981 (להלן:
חוק הגנת הצרכן).
טענות התובעים
3. בתאריך 14.9.98 התקשרה נציגה מאת הנתבעת לביתם של התובעים, ובישרה להם כי יוכלו לקבל נופשון בחו"ל חינם, אך כדי לקבל את שאר הפרטים עליהם לסור עוד באותו היום למלון "הולידיי אין" בירושלים. כשהגיעו התובעים למקום הם צוותו לאיש מכירות בשם יעקוב תורג'מן שיידע אותם באשר למלון שעמד אותה עת בפני שיפוץ, ובישר להם כי בידיהם הזדמנות נדירה לרכוש במחיר 13,675 $ + מע"מ, שהוא מחיר חסר תקדים וחד פעמי התקף לאותו ערב בלבד, יחידת נופש במלון. לטענת התובעים, הדייל לא אפשר להם לקרוא את ההסכם במלואו, ויתרה מכך, חלקים מההסכם לא נמצאו בידיו, והם הובאו לאולם, רק במעמד של חתימת ההסכם.
4. למרות כל הנאמר, הצליח הדייל לשכנע את התובעים לחתום על החוזה, ולשלם באותו הרגע מקדמה בסך 15,358 ש"ח, והתחייבות לתשלום היתרה בתשלומים חודשיים של 200$ כל אחד, למשך שישים חודשים נוספים. לטענתם, בתשובה לשאלתם, הבהיר להם הדייל באופן חד משמעי, כי יוכלו לבטל את ההסכם, מאוחר יותר, אם יחפצו בכך, ולא נקב כל מועד, שייחשב למועד אחרון בו יוכלו התובעים לבטל את ההסכם.
משהבינו התובעים כי מדובר לטענתם בגוף קיקיוני (בעקבות הוראת קבע שמסרו לנתבעת ולא כובדה בנימוק שלנתבעים לא היה חשבון בנק מסודר), החלו התובעים לפעול לביטולו של ההסכם. כל מאמציהם של התובעים להיפגש עם נציגי החברה עלו בתוהו. משנואשו, הודיעו לנתבעת בעל פה ובאמצעות מכתב כי הם מעונינים לבטל את החוזה. אך, האחרונה סירבה לבטל את החוזה נוכח העלויות הרבות שלטענתה נשאה בהם בעקבות ההתקשרות. יש לציין כי התובעים כלל לא ניצלו את החופשה שהובטחה להם על ידי החברה.
משראו התובעים כי הנתבעת עומדת בסירובה לבטל את החוזה, ביטלו את הוראת הקבע שנחתמה על ידם לטובת הנתבעת.
5. לטענת התובעים על הנתבעת לעמוד בהתחייבותה לאפשר לתובעים לבטל את החוזה בכל עת, כפי שנמסר לתובעים על ידי הדייל.
טענה נוספת שהעלו התובעים במהלך המשפט, היא שגודל האותיות בהסכם שנערך בין הצדדים קטן מהגודל המינימלי שנקבע על פי תקנות הגנת הצרכן (גודל אותיות בחוזה אחיד), התשנ"ה - 1995.(להלן:
תקנות הגנת הצרכן), ודי בכך כדי להקנות להם זכות לבטל את החוזה.
טענות הנתבעת
6. לטענת עובדי הנתבעת הוסבר לתובעים בפרטי פרטים, במשך 90 דקות על הרכישה, ולאחר שעתיים נוספות שבמהלכן נקרא ההסכם בפניהם והוסבר להם תוכנו, נחתם החוזה מרצונם החופשי של התובעים. להסכם הרכישה צורף טופס גילוי שפירט את עיקרי ההסכם, וכן כלל את האפשרות לבטל את החוזה תוך 14 יום מתאריך החתימה. התובעים לא העלו כל טענה כנגד ההסכם משך שלושת החודשים שלאחר החתימה ולא הזכירו כל הבטחה לעניין יכולת ביטול החוזה לתקופה בלתי מוגבלת בזמן. טענתם הראשונה של התובעים היתה כי אין באפשרותם לעמוד בתשלומים שלהם התחייבו בשל מצב כלכלי שהתדרדר. בתגובה לטענה זו הציעה הנתבעת להקל על התובעים באופן התשלומים.
7. עוד טענה הנתבעת כי אין הצדקה לבטל את החוזה כי באם יבוטל החוזה יגרם לה נזק בשל תשלומים ששילמה מראש למשך 3 שנים בעבור חברותם של התובעים בחברת התחלופה הבינ"ל, כפי שהתחיבה על פי ההסכם. כמו כן נגרמו לה נזקים בשל תשלום עמלות לסוכנים, העברת מע"מ על תשלום המקדמה ורכישת דירות נופש חלופיות במלון שרתון באופן זמני. אקדים ואציין כבר עתה כי נזקים אלה לא הוכחו.
8. באשר לטענת התובעים בעניין גודל האותיות בהסכם, כופרת הנתבעת בטענה, ולחלופין היא טוענת כי גם אם גודל האותיות בהסכם ובנספחיו קטן מהגודל המינימלי שקבוע בתקנות הגנת הצרכן, אין בכך כדי להקנות לתובעים זכות לבטל את החוזה.
טענת ההבטחה בעל פה
9. באשר לטענה הראשונה, דהיינו הטענה בדבר ההבטחה שניתנה לתובעים לגבי המועד בו ניתן היה לבטל את ההסכם, לא שוכנעתי כי התובעים הרימו את נטל השכנוע בנקודה זו. לפני שתי גרסאות סותרות ביחס לנאמר במפגש ביחס לזכות הביטול. התובע העיד בתצהירו, כי נאמר לו ולאשתו באופן חד משמעי שיוכלו לבטל את ההסכם, מאוחר יותר אם יחפצו בכך, ללא נקיבת כל מועד, שייחשב כמועד אחרון לביטול ההסכם. התובע חזר על כך בעדותו בבית משפט.
מטעם הנתבעת העידו מנהל הנתבעת ומנהל מכירות שהיו נוכחים באותו ערב, כי לא רק שלא הובטחה לתובעים אפשרות ביטול למועד בלתי מוגדר, אלא שאף הובהר לתובעים במסגרת הקראת טופס הגילוי כי ניתן לבטל את ההסכם תוך 14 יום ממועד החתימה.
לא שוכנעתי מעדותו של התובע שאכן הוסבר לו כפי שטען, שהוא יכול לבטל את ההסכם בכל עת עם הגבלת זמן. כפי שציין ב"כ הנתבעת בסיכומיו, התובע מסר עדויות סותרות ביחס לשמו של הדייל שהבטיח לו שיוכל לבטל את העסקה כל אימת שיחפוץ, שכן פעם כינה אותו אבי לוי, ובפעם אחרת כינה אותו יעקוב תורג'מן. בנוסף, הודה התובע במהלך עדותו בבית המשפט כי לפני שחתם על ההסכם לא חשב כלל על אפשרות של ביטול ההסכם. בנסיבות אלה נראה כי אדם המרוצה מעסקה שזה עתה ביצע לא יתעמק ויזכור הבטחה שניתנה בעניין אופציית ביטול לטווח זמן כה ארוך. יתרה מכך, במכתבים ששלח התובע לנתבעת בבקשה לבטל את ההסכם, לא הזכיר ולו במילה אחת את ההבטחה שלטענתו הבטיח לו הדייל.
ב"כ התובעים טען שהיה על הנתבעת לסתור את עדותו של התובע על ידי הזמנת הדייל שיעיד על השתלשלות שיחת המכירה עם התובעים. אולם, בהקשר זה אני מקבל את טענת ב"כ הנתבעת כי עשתה את המוטל עליה כדי למצוא את העד ולהביאו להעיד, אך העד שכבר לא עובד בחברה, לא אותר.