רקע וטענות הצדדים
1. עניינה של התובענה שלפנינו ביחידת נופש שרכשו התובעים מהנתבעת בהסכם רכישה מיום 15/4/98 (להלן:
העיסקה או ההסכם). מדובר ביחידת נופש בבית מלון רם בירושלים לתקופה של שלושים ושש שנים, תמורתה שילמו התובעים לנתבעת סך של 9,423$ וכן דמי אחזקה שנתיים בסך 555 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה ומע"מ, וזאת עד לשנת 2005 (להלן:
יחידת נופש). טוענים התובעים, כי בשל שיטת שיווק אגרסיבית שהופגנה על ידי נציגי הנתבעת, חתמו התובעים על ההסכם, מבלי שניתן להם הסבר מפורט אודות פרטי העיסקה ומבלי שהתאפשר להם לעיין בהסכם. התובעים, אשר לפי הנטען, גילו במהלך השנים כי נפלו קורבן למזימת הנתבעת להוציא מהם כספים שלא כדין וללא מתן תמורה הולמת לכספם, לא פעלו לביטול ההסכם, משסברו כי חתימתם על ההסכם מחייבת אותם, ואין להם מה לעשות בנידון. עילת ביטול החוזה נתגלתה לטענתם לאחר מתן פסק הדין בת.א. 9516/99 (שלום-י-ם)
אמתון נ' אקטיביטי תיירות ונופש (1996) בע"מ (להלן:
פסק דין אמתון), בו קבע בית המשפט כי פגמים בהתנהלותה של הנתבעת בהתקשרותה עם רוכשים אחרים, אשר לפי הנטען מתקיימים גם בעניינם של התובעים, מספיקים כדי לבטל את ההסכם עם הנתבעת. מכאן התביעה שלפנינו.
2. בפסק הדין אמתון קבע בית המשפט כי החוזה בו התקשרה הנתבעת עם רוכשים ממנה יחידות נופש הינו חוזה אחיד. משנקבע כי לא מולאו לגביו הוראות החוק והתקנות לעניין גודל האותיות בחוזה אחיד, פסק בית המשפט כי יש בכך משום ניצול מצוקה, ומשכך רשאי הצרכן לבטל את העסקה מכוח הוראת סעיף 32(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981 (להלן:
החוק). סעיף 32(א) לחוק קובע כי באם התקיימו הטעיה או ניצול מצוקה שהם מהותיים בנסיבות העניין, רשאי הצרכן לבטל את החוזה תוך שבועיים מיום החתימה עליו, ומטעמים המיוחדים, רשאי בית המשפט לבטל את החוזה גם אחרי התקופה האמורה. מכל מקום, קבע בית המשפט כי היה מגיע לאותה תוצאה גם לפי סעיף 14 א(ג) לחוק, הקובע הוראות מיוחדות בעניין רכישת יחידות נופש. סעיף זה מחייב את העוסק למסור לצרכן טופס גילוי עד למועד חתימת החוזה הערוך בהתאם להוראות סעיף קטן (א), וכל עוד לא יעשה העוסק כן, לא תחול ספירה של ארבעה עשר יום בהם ניתן יהיה לבטל את החוזה על-פי אותו הסעיף אף ללא כל צורך בעילת ביטול. בפסק הדין אמתון מצא בית המשפט כי יש בנסיבות של המקרה כאמור לעיל כדי לבטל את החוזה גם לאחר תקופה של שבועיים מיום חתימתו.
בהסתמך על הנפסק בפסק הדין אמתון, טוענים התובעים כי קיבלו הסכם זהה לחלוטין לזה שנידון במסגרת פסק דין אמתון, וכי הנתבעת לא מסרה לתובעים כל טופס גילוי הנדרש על-פי החוק (להלן:
טופס הגילוי). מכל הטעמים הללו עותרים התובעים לביטול ההסכם עם הנתבעת תוך חיובה של האחרונה בהשבת מלוא הסכומים ששילמו לה התובעים מכוח אותו הסכם.
ב ע
3. הנתבעת מתנגדת לביטול ההסכם, בראש ובראשונה, בטענת התיישנות, משחלפו למעלה משבע שנים מיום כריתת החוזה. לחילופין, טוענת הנתבעת כי ביטול ההסכם על ידי התובעים נגוע בשיהוי רב, משזה נעשה בחלוף הזמן הסביר לאחר שנודע להם ו/או שהם יכולים היו לדעת על עילות הביטול נשוא התביעה. עוד טוענת הנתבעת כי הזכות אשר הוקנתה לתובעים בהסכם לא ממלאית אחר הגדרת "יחידת נופש" הקבועה בס' 14א(ה) לחוק, ולפיכך לא עומדת לתובעים כל עילת ביטול שמקורה בסעיף 14 לחוק. לחילופין, טוענת הנתבעת כי היא זכאית לקזז מכל סכום שייפסק לטובת התובעים את שווי דמי החברות של התובעים במועדון R.C.I, בו נשאה הנתבעת למשך שלוש שנים בסך 1,500 ש"ח וכן את שווי הנופש במלון הייאט רג'נסי בים המלח בין התאריכים 21-23 לחודש אפריל 1998, אותו ניצלו התובעים על חשבונה של הנתבעת בסכום של 2,166 ש"ח.
4. טענת התיישנות נדונה בהחלטת בית המשפט מיום 18/1/07. באותה החלטה נפסק כי סעיף 14 א(ג) לחוק קובע תקופה מוגדרת בת 14 ימים ממועד חתימת החוזה או מיום מסירת טופס גילוי הערוך כדין, לפי המאוחר, שבמהלכה רשאי הצרכן לבטל את החוזה. בתחום דיני החוזים הכלל הוא, במצב הדברים הרגיל, כי המועד לגיבוש עילת תביעה בהפרת חוזה, לעניין תחילת מירוץ ההתיישנות, הוא מועד הפרת החוזה (ע"א 3599/94
יופיטר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ). יתירה מזו, בענייננו כאמור קובע חוק הגנת הצרכן תניה מיוחדת, לפיה ניתנה לצרכן שהות בת 14 ימים להשתחררות מן החוזה ללא צורך בעילת ביטול כלשהי, כאשר תחילת מירוץ מנין הימים להתיישנות תביעה לביטול החוזה מתחיל לרוץ מיום מסירת טופס הגילוי לצרכן הערוך כדין, לכל המוקדם. כך שללא טופס הגילוי לא חלים כלל דיני התיישנות על העיסקה. מכאן שככל שנכונה טענת התובעים כי כלל לא נמסר להם טופס גילוי על ידי הנתבעת, הרי שטרם חלף מועד הביטול, וזכותם של התובעים לבטל את ההסכם עם הנתבעת, מבלי שתעמוד בדרכם טענת ההתיישנות.
5. מטעם התובעים העיד התובע עצמו, ומטעם הנתבעת - מנהלה, מר גיורא ניר (להלן:
ניר). יצוין כבר עתה, שגם ב"כ הנתבעת, עו"ד רונן ג'ומי, הגיש את תצהיר עדותו הראשית, אלא שבסיום הליך ההוכחות ביקש ב"כ הנתבעת למשוך את תצהירו, ומבוקשו ניתן לו .
דיון והכרעה
התיישנות
6. סעיף הנוגע לרכישת יחידות נופש הינו סעיף 14 א', ולצורך שלמות התמונה יובא נוסחו להלן:
"14א. עסקה בענין רכישה של יחידות נופש
(א) לא יעשה עוסק עסקה בענין רכישה של יחידת נופש, אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1) נחתם חוזה בכתב בינו לבין הצרכן (בסעיף זה - החוזה);
(2) העוסק מסר לצרכן, עד למועד חתימת החוזה, טופס חתום בידיו, שבו כלולים כל הפרטים המפורטים בסעיף קטן (ב) (להלן - טופס גילוי); טופס הגילוי יימסר בנפרד מהחוזה, והצרכן יאשר בחתימת ידו את קבלתו;תקנות לפי סעיף 4א יחולו, בשינויים המחויבים, על טופס הגילוי.
(ב) העוסק יפרט במדויק, בטופס הגילוי, את כל המידע שלהלן, ואותו בלבד:
(1) פרטי העוסק: שמו המלא, מספר הזהות שלו ומענו המלא בארץ ובחוץ לארץ; היה העוסק תאגיד - גם את סוג התאגיד, מספרו ומקום רישומו;
(2) אם העוסק אינו הבעלים של הזכויות באתר יחידות הנופש - פרטי בעל הזכויות המנויים בפסקה (1),
הגדרת מעמד העוסק ביחס לאתר יחידות הנופש והקשר המשפטי בינו לבין הבעלים של הזכויות באתר;
(3) תיאור מפורט של אתר יחידות הנופש ומיקומו, וכן של יחידת הנופש הנמכרת;