תמצית התביעה
1. 1. בפני תביעה, לביטול עסקה ולהחזר דמי גביה בגין עסקה שנחתמה בין הצדדים. התובע טוען, כי הוא חתם על העסקה כצרכן פרטי והמכשירים אותם רכש בעיסקה, נועדו לשימושו האישי ושימוש בני משפחתו. לפיכך, עומדת לו הזכות לביטול העסקה, מה גם שהעסקה נחתמה, תוך מרמה ובאופן לא כשר.
2. מנגד טוענת הנתבעת כי התובע מעוניין בביטול העסקה בשל כדאיות העסקה ולאור הצעה שניתנה לו ע"י חברה מתחרה. לדבריה, התובע אינו נכנס לגדר הגדרת "צרכן" כאמור בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן - "חוק הגנת הצרכן"), מאחר והוא עוסק מורשה והעסקה עימו הוצעה ונחתמה עמו - כלקוח עסקי. לפיכך, אין לתובע זכות לביטול העיסקה.
גירסאות בעלי הדין
3. 3. התובע טען כי על הנתבעת להחזיר לו כספים עקב גבייה בגין עסקה שנכרתה תוך ניצול מצבו כנכה צה"ל. לדבריו, נציג של הנתבעת הופיע במענו הפרטי בכדי לתת לו הצעת מחיר בלבד, אך בפועל החתים אותו על חוזה ועל חיובו בתשלום באמצעות כרטיס האשראי של אשתו. לדבריו, נאמר לו כי יש לו 14 יום לבטל את העסקה במידה ויחפוץ בכך. בנוסף, למרות החתמה על העסקה ועל חיוב בכרטיס אשראי, לא השאיר אצלו נציג הנתבעת, שום מסמך או תיעוד המעיד על העיסקה, אלא טען כי מנהל מטעם הנתבעת צריך לאשר את העסקה ורק לאחר מכן, ייתן לו את המסמכים בנוגע לעיסקה. זאת ועוד, נטען כי כל הניסיונות לאתר את נציג הנתבעת כשלו עד שהתובע נאלץ להגיע למשרדי הנתבעת ובקש לבטל את העסקה, אך בקשתו נדחתה. לאור זאת, נאלץ התובע להשאיר את המכשירים נשוא העסקה במשרדי הנתבעת ולרשום על דפי העסקה הודעת ביטול, כאשר בפועל לא קיבל לידיו שום תיעוד.
4. 4. הנתבעת טוענת, כי ביום 4.9.07, לאחר
תיאום מראש עם התובע הגיע נציג הנתבעת למעונו של התובע והציע לו לרכוש 4 מכשירים במסגרת מבצע "10Pבעסקים" - SOHO/SME , וכן מכשיר נוסף במסגרת תוכנית "תעריף דקת שיחה אחיד אל כל הרשתות חדש". לאחר ניהול מו"מ, הבשילה העסקה ונחתם חוזה מחייב. לאחר 5 ימים, הגיע התובע למשרדי הנתבעת וטען כי ברצונו לבטל את העסקה. הובהר לתובע כי לא ניתן לבטל את העיסקה, אך התובע, עשה דין לעצמו והשאיר את המכשירים במרכז השירות. למחרת, בתאריך 10.9.07, פנה התובע למוקד הטלפוני וטען כי רומה בעסקה וכי קיבל הבטחות שווא, אבל לא ידע לפרט מה הן אותן הבטחות שווא.
5. 5. בנוסף טוענת הנתבעת, כי התובע במהלך ניהול המו"מ ואף בחתימת החוזה הציג עצמו כעוסק מורשה בתחום הקבלנות ולכן נחתם עימו ההסכם במעמדו וסיווגו כעוסק מורשה. התובע, המציא לנציג הנתבעת העתק חשבונית כעוסק מורשה (נספח ה' לכתב ההגנה). זאת ועוד, בחוזה שנחתם עם התובע, מופיעים פרטיו ונרשם סיווגו כ"קבלן בניין" והתעריפים, אותם קיבל התובע, הם תעריפים המיועדים ללקוחות עסקיים. בנסיבות אלו, יש להתייחס לתובע כאל עוסק מורשה שהגדרת "צרכן" בחוק הגנת הצרכן אינה חלה עליו.
6. 6. לטענת הנתבעת, התובע לא קיבל עותק מההסכם ברגע ביצוע העסקה, הואיל ולא היתה ברשות התובע מכונת צילום. אך ממחרת מועד החתימה ומדי יום ביומו, פנה נציג הנתבעת לתובע וביקש לברר כיצד ניתן להעביר לו העתק מהחוזה, אולם התובע, דחה את הנציג בלך ושוב. לעניין העדר חתימה של אשת התובע על הוראת הקבע, טוענת הנתבעת כי אשתו של התובע נכחה במהלך רוב המשא ומתן והיא ייפתה את כוח בעלה, לחתום בשמה, מאחר והיא נאלצה לעזוב את הבית, בטרם החתימה על העסקה. לאחר שחזרה אשת התובע, נציג הנתבעת מסר לה פרטים לעניין העסקה אותם החסירה והיא אשרה את חתימת בעלה על העסקה. לפיכך, החתימה התבצעה בידיעה ובהסכמה מלאה של אשת התובע ואין נפקות לעובדה כי אשת התובע, לא חתמה בעצמה על ההסכם.
7. 7. לאור זאת טענה הנתבעת כי התובע ביקש להפר באופן חד צדדי את ההסכם ואין להתיר לו לבטל את העיסקה שנכרתה עימו כלקוח עסקי ולא מדובר בביטול עיסקת רוכלות, בהתאם לחוק הגנת הצרכן.
8. 8. הסוגיה שעומדת במחלוקת היא, האם התובע נכנס לגדר "צרכן" על פי הוראות חוק הגנת הצרכן ומדובר בעסקה ברוכלות לפי הוראות סעיף 14(א) לחוק ובמקרה זה, עומדת לתובע זכות ביטול באופן חד צדדי , תוך 14 יום מיום העיסקה.
9. 9. על פי סעיף 1 לחוק הגנת הצרכן, "עוסק" מוגדר כ
"מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן". לפיכך הנתבעת מהווה "עוסק" על פי החוק בהיותה מוכרת טלפונים ניידים, דרך עיסוקה.
10. 10. בנוסף יש לבחון, האם התובע נכנס להגדרת "צרכן" על פי החוק. "צרכן", מוגדר בסעיף 1 לחוק: "
מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי".
11. 11. מעיון בנ/1 ו-נ/2 עולה כי שם הלקוח הוא, "מאיר וירדנה פרץ" והכתובת היא בכתובתם הפרטית של התובע ולא במקום עסקו. על פי נספח ה' לכתב ההגנה, חשבונית עוסק מורשה של התובע הינה בשם "פרץ פרץ - קבלנים", שהיא אישיות משפטית נפרדת וכתובתה ברח' דוד מגן בירושלים. כך גם חוזה ההתקשרות בעיסקה, נחתם אם כן עם לקוח פרטי ולא עם לקוח עסקי במעמדו כעוסק מורשה והחתימה על החיוב באשראי, ניתנה גם היא ע"י אשתו של התובע ולא מ"פרץ פרץ קבלנים" או מחשבונו העסקי של התובע. בהתאם לכך הופקו החשבונות ע"ש התובע ו/או אישתו ונשלחו לכתובתם הפרטית ולא לכתובת העסק. לפיכך, התובע הוא צרכן כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן.
12. 12. בנוסף לפי הסיפא להגדרת "צרכן", יש לבדוק האם רכישת המכשירים נועדה ל"
שימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי", להבדיל משימוש עסקי או מסחרי. התובע טען כי המכשירים נועדו לשימוש אישי לו ולילדיו. גם נציג הנתבעת, מר דוד סמדר שהעיד מטעם הנתבעת, אישר כי במעמד העסקה, נכחו אשת התובע וגם שלושת בניו ומי ששילם עבור העיסקה, היא אשת התובע (עמ' 2, שורות 19-18). לאור מעורבות בני המשפחה במו"מ ומאחר שלא נטען כי ילדי התובע קיבלו את המכשירים לצורך שימוש עסקי של "פרץ פרץ - קבלנים", אני קובעת כי סבירה יותר גירסת התובע, כי השימוש במכשירים נועד לצורך אישי ומשפחתי.
13. 13. האם מדובר בעסקה ברוכלות, לפי סעיף 14(א) לחוק הגנת הצרכן?
על פי סעיף 8 לחוק הגנת הצרכן "רוכלות" היא : "הצעת עסקה לצרכן מאת עוסק, או מי
מטעמו, שבא שלא לפי הזמנה למקום מגוריו, שירותו הצבאי, עבודתו, לימודיו או
לקרבתם, וכן לכל מקום שאינו בית עסק של העוסק או של מי מטעמו (להלן - "מקום
הצרכן"), או פניה יזומה של עוסק לצרכן בכל דרך שהיא, שבעקבותיה הגיע העוסק, או מי