השופטת ע' ארבל:
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים י' עדיאל, ב' אוקון, מ' מזרחי), לפיו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד סגן הנשיא י' צור) אשר דחה את תביעתו של המבקש לפיצויים בגין לשון הרע שהוציא נגדו, על-פי הנטען, המשיב 5.
רקע עובדתי
1. ברקע ההליכים עומדת רשימה שפרסמה ביום 1.9.00 העיתונאית סילבי קשת (להלן: העיתונאית או גב' קשת), בעקבות פעילות מבצעית של חיילי יחידת "דובדבן" בכפר עשירא א-שימליה, במהלכה מצאו את מותם שלושה מחיילי היחידה מאש חבריהם. ברשימה זו כתבה העיתונאית בין היתר כי יחידת "דובדבן" היא "יחידה בלתי אנושית של נערים שאולפו קודם לירות ואחר כך לשאול שאלות, סופם שהם טובחים בחבריהם".
המבקש, שבמועדים הרלוונטיים לכתב התביעה שימש כמתמחה בפרקליטות מחוז ירושלים, הגיש בעקבות הדברים האמורים תלונה במשטרת ישראל נגד גב' קשת בגין המרדה. דבר הגשת התלונה פורסם אצל המשיב 1, שהינו מקומון היוצא לאור אחת לשבוע באזור ירושלים (להלן: העיתון או כל הזמן). בכתבה זו הובאו דבריו של המבקש באשר לתלונה, ולפיהם:
"הדברים של קשת חמורים. לפי חוק העונשין, ההגדרה של המרדה היא "מי שמביא לידי שנאה, או אי נאמנות למדינה, לרשויות השלטון, דינו ממריד והעונש עומד על חמש שנות מאסר". יושבת סילבי קשת בביתה בצפון תל אביב, ישנה טוב בלילה ומשסה בכתיבה לא אחראית המעוררת זעם. בדברים שלה, יש משום הצדקה למותם של חיילי דובדבן, פגיעה במשפחות ובצה"ל".
כן הובאה בתלונה תגובתה של העיתונאית לדברים.
בעקבות הכתבה האמורה פרסם המשיב 5, שהינו כתב ובעל טור שבועי שכינויו "סמרטוט אדום" בכל הזמן, את הדברים הבאים, שהם העומדים במוקד המחלוקת שלפנינו:
"פולי פרג' (המבקש, ע.א.), מתמחה בפרקליטות מחוז ירושלים, הגיש תלונה במשטרה נגד העיתונאית סילבי קשת, לאור דברי ביקורת נוקבים שכתבה נגד יחידת החיסול דובדבן, כמו למשל ש"יחידה בלתי אנושית של נערים שאולפו קודם לירות ואחר כך לשאול שאלות - סופם שהם טובחים בחבריהם". צודקת ב- 150 אחוזים. המתמחה פרג', באווילותו המשפטית והמחשבתית, הסתמך בתלונתו על סעיף ההמרדה בחוק העונשין שמדבר על "שנאה ואי נאמנות למדינה ולרשויות השלטון", ששווים 5 שנות מאסר. מדוע פרג' הוא אוויל? כי הוא לא מבין שעיתונות חופשית ודמוקרטית צריכה לעשות בדיוק את מה שכתוב בחוק ההמרדה: לעורר שנאה ואי נאמנות לכל שלטון שעוסק בפשעי מלחמה והפרת זכויות אדם. לכן צריך לצאת נגד דובדבן ונגד מי שהקימו אותה. ומדוע פרג' מסוכן? כי בעתיד הוא עלול להיות שופט או פרקליט שישרת כל שלטון רשע ודיכוי. משפטנים המתלוננים כמוהו מזכירים לי משפטנים רבים מרפובליקת ויימר בשלב הדמוקרטיה המתמוטטת, שהתקרנפו לתוך משטר הדיכוי של הרייך השלישי".
אחר הדברים האלה הגיש המבקש תביעת לשון הרע נגד המשיבים, בה תבע כי יפצוהו בסך של 180,000 ש"ח בגין הפגיעה בשמו הטוב. המשיבים 2 - 4, יצוין, היו נושאי משרה בעיתון בתקופה הרלוונטית להגשת התביעה.
פסיקת הערכאות דלמטה
2. טענת המבקש בבית משפט השלום בירושלים היתה כי יש בדברים שפורסמו אודותיו במאמר פרי עטו של המשיב 5 (שיכונה להלן: המאמר) משום לשון הרע, מאחר שהיה במאמר כדי לבזות אותו בשל תכונות שיוחסו לו כ"אוויל משפטי ומחשבתי" וכ"מסוכן", ובשל ההשוואה שנעשתה במאמר בינו לבין המשפטנים "...מרפובליקת ויימר בשלב הדמורקטיה המתמוטטת, שהתקרנפו לתוך משטר הדיכוי של הרייך השלישי", השוואה שלטענתו זיכתה אותו בקריאת "הייל היטלר" לגלגנית תוך הצדעה במועל יד מצד עמית למקצוע שפגש בו בבית המשפט.
בית משפט השלום קבע בפתח הכרעתו כי המבקש שגה בהגישו תלונה בגין המרדה בעקבות מאמרה של גב' קשת, נוכח הוראת סעיף 138 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: חוק העונשין), הקובעת מהן ביקורת ותעמולה חוקיות. בית המשפט ציין כי נראה שהמבקש לא פירש נכונה את האמור ברשימתה של גב' קשת, וטוב עשה כאשר לא ערר על סגירת התיק שנפתח נגד גב' קשת בעקבות תלונתו.
לגופם של דברים קבע בית המשפט כי אין בביטויים שבמאמר משום לשון הרע. באשר לאיוולת המשפטית והמחשבתית שייחס המשיב 5 למבקש, נקבע כי הביטויים עצמם יכולים היו לבסס טענה כי מדובר בלשון הרע, אולם קריאתם על רקע מכלול הטקסט מלמדת כי לא כך הוא, שכן המשיב 5 נתן הסבר לשאלתו "מדוע פרג' הוא אוויל?", באופן שלשיטת בית משפט השלום מנטרל את הפגיעה שיכולה היתה להיגרם מן הכינוי "אוויל", גם אם ניתן לחלוק על הסבריו של המשיב 5. בית המשפט נתן דעתו לתצהירים שהגיש המבקש ולפיהם הוא הוקנט בעקבות הכתבה במקומות פומביים על-ידי אנשים שונים, בביטויים דוגמת "הייל היטלר", "מה שלום אווה בראון", "נאצי" ועוד, אך ציין כי המשיב 5 כלל לא השתמש בביטויים אלה כלפי המבקש וכי יש לתמוה על כך שהמבקש לא מצא לנכון לתבוע מי מהאנשים שפנו אליו בכינויים שכאלה. השאלה שהעלה המשיב 5 במאמר, "מדוע פרג' הוא מסוכן", גם היא לא נמצאה כמהווה לשון הרע כאשר היא נקראת על רקע הדעה והביקורת שהובעו במאמר המענה לשאלה זו.
בית המשפט קבע גם כי הזיקה שיצר המשיב 5 במאמרו בין המבקש לבין משפטנים ששיתפו פעולה עם שלטון גרמניה הנאצית, אינה מהווה לשון הרע. יצוין, כי בעניין זה הוגשה לבית המשפט מטעם המשיבים חוות דעת מומחה של ההיסטוריון, פרופ' משה צימרמן. בית המשפט קבע, כי ביקורתו של המשיב 5 על התנהגותו של המבקש בהגשת התלונה היא בבחינת הבעת דעה, אם כי תוך שימוש בטרמינולוגיה וברטוריקה קיצוניות. עוד מצא בית המשפט כי הקורא הסביר לא היה מייחס למבקש תכונות של רוע, אכזריות והיעדר הומניות, כפי שניתן להסיק לכאורה לגבי מי ששיתפו פעולה עם השלטון הנאצי.
בית משפט השלום הוסיף וקבע כי גם לו היה בדברים משום לשון הרע, היו עומדות למשיבים ההגנות שבסעיפים 15(4) ו- 15(6) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן: החוק). זאת, כיוון שבמאמר יש משום הבעת דעה וביקורת על התלונה שהגיש המבקש נגד גב' קשת ומאחר שהמאמר הופיע בטור אישי הכולל כתיבה ביקורתית נוקבת על תופעות שונות בחיים הציבוריים. נקבע כי היה בתלונה ובתוכנה עניין ציבורי ממדרגה ראשונה, המבקש לא מחה על עצם הפרסום בדבר הגשת התלונה, במסגרתו צוין כי הוא מתמחה בפרקליטות המחוז, הוא אף "דאג שלא להסתיר עובדה זו", ו"למעשה, מרגע שהתובע פרסם את דבר הגשת התלונה נגד סילבי קשת הפך עניינו לפומבי וחשוף לביקורת". בית המשפט דחה אפוא את התביעה, אך לאור לשון הכתבה נמנע מלפסוק הוצאות לטובת המשיבים.
3. ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום נדחה, הגם שלא מטעמיו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי סבר כי התבטאויותיו של המשיב 5 עולות כדי לשון הרע על המבקש, מאחר שהטלת דופי חמור בכישוריו המקצועיים וביושרו המקצועי של אדם, כפי שעולה מהתבטאויות אלה, עלולה לפגוע בעיסוקו ובמקצועו, לבזותו ולהשפילו בעיני החברה כולה או למצער בקרב חבריו למקצוע. בית המשפט סבר כי ההסבר שנתן המשיב 5 לדעה שהביע אינו משכך את עוצמת הפגיעה בשמו הטוב של המבקש.
מכאן נפנה בית המשפט המחוזי לדיון בשאלה האם עומדת למשיבים הגנה מן ההגנות הקבועות בחוק. בית המשפט המחוזי לא הכריע בטענת המשיבים כי עומדת להם הגנת אמת הפרסום לפי סעיף 14 לחוק, שכן ממכלול הדברים, שנאמרו בטור פובליציסטי ונועדו לבקר את מעשיו של המבקש, עולה כי הם בגדר הבעת דעה, מה גם שכאשר מדובר בהבעת דעה בהקשר לנושאים פוליטיים או היסטוריים אין לבית המשפט הכלים או המומחיות לקבוע מהי האמת.
בית המשפט המחוזי הותיר על כנה את קביעת בית משפט השלום כי עומדת למשיבים הגנת תום הלב. נמצא כי עומדת להם הגנת סעיף 15(4) לחוק, לאחר שנדחתה טענת המבקש כי המשיב 5 יצר ברשימתו את הרושם כי המבקש הגיש התלונה בכושרו כמתמחה ולא כאדם פרטי. נקבע, כי במאמר הוזכר אמנם כי המבקש מתמחה בפרקליטות המחוז, אולם לא נאמר מפורשות כי הוא הגיש את התלונה במסגרת תפקידו כמתמחה. אם נפל בעניין זה אי-בהירות, קבע בית המשפט המחוזי, הוא נגרם על-ידי המבקש עצמו שלא טרח להסתיר עובדה זו בכתבה על הגשת התלונה. יתר על כן, קבע בית המשפט המחוזי, אמיתות התשתית העובדתית שביסוד ההגנה אינה נשללת בשל טעות בפרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש וכזה היה לדעתו הפרט האמור. בית המשפט סבר כי הדברים שכתב המשיב 5 במאמר הם בגדר הבעת דעה על התנהגות המבקש בקשר לעניין ציבורי - ניסיון להניע את המדינה לנקוט הליכים פליליים נגד עיתונאי בגין כתבה שפרסם - כמו-גם על אופיו ודעותיו כפי שהתגלו בהתנהגות זו.