חברת צמפיון מוטורס (ישראל) בע"מ, (להלן: "המבקשת") היא היבואנית והמשווקת הבלעדית לישראל של כלי רכב מסוג פולקסווגן, אודי וסיאט. במסגרת פעילותה זו, מפעילה המבקשת רשת מוסכים בפריסה ארצית, המורשים לתקן ולטפל בכלי הרכב המיובאים על ידה. מר יוסף חגי, (להלן: "המשיב"), הוא הבעלים, המנהל ומי שהפעיל במשך כ- 20 שנה מוסך מורשה מטעם המבקשת. מערכת היחסים בין הצדדים משך כל תקופה זו הוסדרה בהסכם בעל פה.
המבקשת החליטה על סיום הרשאת המשיב לשמש כמוסך מורשה מטעמה והוציאה הודעה למשיב בהתאם ביום 17.3.02 לגבי סיום הרשאה החל מיום 1.9.02 (הודעה זו מצורפת בנספח ב' להמרצה). בהודעה מסבירה המבקשת את צעדה זה, לרבות בטענות בדבר מקצועיות לקויה, חוסר אמינות ומיקום בעייתי מבחינת הגישה אל המוסך (כמפורט בסעיפים 3-4 להודעה דנא). בהודעה מבהירה המבקשת את דרישתה מהמשיב, כי ממועד ביטול ההרשאה עליו להימנע
"משמוש כלשהו בשמה של צ'מפיון מוטורס וכן בכל סמל, לוגו, סימן מסחרי, סימן שרות ו/או כל סימן אחר הקשור לצ'מפיון מוטורס ו/או לאודי ו/או לפולקסווגן ו/או סיאט וזאת בכל אמצעי שהוא, לרבות במודעות, בנייר מכתבים, בכתב, או בעל פה אן בכל דרך אחרת.." (שם, סעיף 9. המבקשת חזרה על הדברים במכתב נוסף ששיגרה למשיב מיום 9.12.02 המצורף בנספח ט' להמרצה).
אין חולק, כי המשיב מציב במוסך שלטים עליהם סימנים המוכרים כסימניהן של החברות יצרני הרכב הנ"ל (להלן: "השלטים") (צילומי השלטים- מב/2).
טענתה העיקרית של המבקשת היא, כי המשיב סרב ומסרב לעשות את שנדרש לעשות כאמור, והדברים אמורים במיוחד ביחס להצבת אותם שלטים על ידו, גם עובר להגשת התובענה. מנגד, טענתו העיקרית של המשיב היא, כי הבקשות בהמרצה נעדרות עילה, אם בשל חוסר יריבות, אם בשל כשל ראייתי. מכאן התובענה שעילותיה המשפטיות הן: הפרות שונות של ההסכם בין הצדדים, הטעיה על פי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, (להלן: "חוק הגנת הצרכן"), גניבת עין ותיאור כוזב על פי חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, (להלן: "חוק עוולות מסחריות"), הפרת סימן מסחר רשום על פי פקודת סימני המסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972, (להלן: "פקודת סימני מסחר"), ושימוש במוניטין של המבקשת על פי דיני עשיית עושר ולא במשפט.
המשיב נקט בהליך של המרצת פתיחה נגד המבקשת שהוגשה ביום 18.8.02 ומספרו 991/02 בו ביקש סעדים הצהרתיים שונים כנגד תוקפה של הודעת ביטול ההרשאה. תביעה זו בתיק העיקרי נדחתה בפסק דין של בית המשפט המחוזי (כב' השופט י.זפט) מיום 21.10.02 (נספח ז' לתצהיר התומך בתובענה של המבקשת בהליך דכאן). המשיב הגיש ערעור על פסק דין זה לבית המשפט העליון, במהלך הדיון בערעור חזר בו המשיב מהערעור (העתק פסק הדין של בית המשפט העליון צורף בנספח ח' לתצהיר המבקשת כאן).
כן יצוין, כי על פי הצו המוסכם שנחתם בין יבואני הרכב לממונה על הגבלים עסקיים (העתק הצו שאושר על ידי בית הדין להגבלים עסקיים ביום 22.12.02 - צורף בנספח ג' לתשובת המשיב להמרצה), עומדת לבעל רכב אשר לו תעודת אחריות על הרכב, זכות בחירה לבצע טיפולים שוטפים ברכב הטעונים תשלום, גם במוסכים שאינם מורשים. לפני כן, התנו יבואני הרכב את תוקפה של האחריות בכך שלכל אורכה יתוקן ויטופל הרכב רק במוסכים מורשים בכל סוגי התיקונים והטיפולים. במצב דברים זה עובר לצו דנא, טיפול שוטף בתשלום המתבצע במוסך שאינו מורשה, כמו מוסכו של המשיב, אינו שולל את תוקפה של תעודת האחריות.
ואילו הסעדים המבוקשים: צו עשה קבוע כנגד המשיב האוסר עליו לעשות שימוש כל שהוא בשמה של המבקשת או בכל סמל, לוגו, סימני מסחר, סימני שירות הקשורים למבקשת ו/או לכלי רכב המיובאים ו/או המשווקים על ידה. צו המורה למשיב להסיר השלטים עליהם מופיעים שמה של המבקשת וסימני השרות ולהימנע מהצבת שלטים דומים. כן מתבקש ליתן צו עשה קבוע כנגד המשיב האוסר עליו לעשות כל מעשה שעשוי להשתמע ממנו, במישרין או בעקיפין, כי המוסך שבבעלותו עדיין קשור למבקשת ו/או לרשת המוסכים המורשים של המבקשת. בית המשפט עוד מתבקש ליתן צו עשה קבוע כנגד המשיב המורה לו לחדול מכל פרסום מטעה ממנו עשוי להשתמע, במישרין או בעקיפין, כי הינו קשור עדיין למבקשת ו/או לרשת המוסכים המורשים שלה.
עיקר טענות המבקשת:
1. המשיב חייב להסיר את השלטים מכוח ההסכם שנכרת בין הצדדים. המבקשת מסרה השלטים למשיב במסגרת אותו הסכם, במחיר עלות. כחלק מסיום ההרשאה וסיום ההתקשרות, עליו להסיר השלטים ולהשיבם. על אף שמערכת היחסים בין הצדדים הוסדרה בעל פה, הרי שברור כי בין הצדדים לא הושגה כל הסכמה לפיה, לאחר סיום ההסכם, יוכל המשיב להציג עצמו כמוסך מורשה באמצעות הותרת השלטים (וגם שלא באמצעותם). השימוש בשלטים לאחר סיום ההרשאה עומד בניגוד מוחלט לחובת תום הלב. ככל שיש חסר בהסכם בנוגע לחובת השבת השלטים עם סיום ההתקשרות, יש להשלים חסר זה תוך שימוש בחובת תום הלב הקבועה בחוק החוזים. ניתן ללמוד על אומד דעת הצדדים בעת כריתת הסכם, מהתנהלות המבקשת לאחר סיום ההרשאה, ממכתביה בהם דרשה מהמשיב כי יסיר השלטים.
2. התנהלות המשיב מהווה הטעיה מכוח סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981. הסעיף מדבר על מעשה או מחדל העלול להטעות. איסור ההטעיה הוא התנהגותי ולא תוצאתי. הטעיה פוטנציאלית הוכחה ואף לא מדובר בהטעיה פוטנציאלית אלא בהטעיה במלוא מובן המילה ובהטעיה שנגרמת בכוונת מכוון. למבקשת עילה לתבוע את הפסקת ההטעיה. אין לצפות ממי שנהג לטפל במוסך המשיב וכל רוכש רכב או בעל רכב של מי מהיצרנים שרכביהם מיובאים על ידי המבקשת, לבדוק באינטרנט או בכל דרך אחרת, האם מדובר במוסך מורשה. אם קמה חובה על הלקוחות לבדוק אם מדובר במוסך מורשה אזי גם קמה על המוסך החובה ליידע את הלקוחות שלא מדובר במוסך מורשה. ככל שנטען, כי קיימים מוסכים לא מורשים אחרים שגם הם עושים שימוש בסימנים נשוא העניין, הרי שהמשיב שונה מהם בכך שהיה בעבר מוסך מורשה.
3. התנהלות המשיב מהווה גניבת עין כאמור בסעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999. לעוולה זו שני יסודות, מוניטין והטעיה אשר מתקיימים במקרה זה. לעניין יסוד מוניטין, המשיב אישר, כי מרבית הלקוחות הרוכשים את כלי הרכב שמייבאת המבקשת לארץ, מעדיפים שרכבם יטופל במוסך מורשה. המבקשת מתייחסת להמרצת פתיחה הנ"ל שהגיש המשיב ובה בקשה להאריך את יחסי ההרשאה עם המבקשת. לעניין יסוד הטעיה, גם לגביו מדובר במבחן אובייקטיבי שלא דורש הוכחת הטעיה בפועל. כל שעל המבקשת להוכיח, כי נותן השירות (המשיב) יוצר מצג כאילו השירות שהוא נותן קשור לבעל המוניטין, היא רשת המוסכים המורשים שמפעילה המבקשת. די בהצבת אותם שלטים, כדי ליצור את אותו מצג.
4. סימן המסחר של פולקסווגן הוא סימן מסחר רשום כהגדרתו בפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 (המבקשת הגישה לצורך העניין, את מב/6, הוא פרטי סימן רשום מתוך אתר האינטרנט של משרד המשפטים). סימן מסחר זה רשום על שם יצרן הרכב אשר ייפה את כוחה של המבקשת לנקוט בכל הליך משפטי מתאים כנגד מי שעושה שימוש שלא כדין בסימן המסחר הרשום (נספח א' של המבקשת). במקרה זה, לא חלה למשיב הגנת "שימוש אמת" על פי סעיף 47 לפקודה דנא.
5. התנהלות המשיב מהווה תיאור כוזב כאמור בסעיף 2 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999. בנוסף לשלטים, בפרסומים יזומים מטעמו של המשיב, בשני מועדים בעבר ולאחר ביטול ההרשאה, פעל המשיב במפורש באופן הבא בגדר תיאור כוזב. המשיב פרסם מודעה בעיתון "גל גפן" ושלח גלויות ללקוחות, כאשר באילו הציג מצגי שווא לפיהם ממשיך המוסך לשמש כמוסך מורשה מטעם המבקשת.
6. המשיב עושה שימוש במוניטין של אחר, גורם לתחרות בלתי הוגנת וכך מתעשר שלא כדין על חשבון המבקשת. התשתית העובדתית שנפרסה בהמרצת הפתיחה מקימה גם סעד של צו מכוח דיני עשיית עושר ותחרות לא הוגנת.
7. המשיב מנצל המצב החדש שנוצר בצו המוסכם שנחתם בין יבואני הרכב לממונה על הגבלים עסקיים שכן הטיפול השוטף אותו הוא מבצע בתשלום אינו שולל את תוקפה של תעודת האחריות.
עיקר טענות המשיב:
1. המשיב שם במרכז טענותיו התייחסותו לעילת התביעה מכוח פקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972. פקודת סימני מסחר, מקנה זכות קניינית לבעליו של סימן רשום בדגש על הדיבור "בעל" בסעיף 57 לפקודה. המבקשת לא טענה, כי הינה בעלת הסימן הרשום. אף לא נטען, כי נרשמה לזכות המבקשת העברה של הסימן הרשום על פי הוראות סעיפים 48-49 לפקודה. כדי שתיווצר זכות קניינית כלפי צד שלישי, נדרש רישום. לחילופין, אותו מכתב שצרפה המבקשת להמרצה בנספח א', הוא מכתב מאת חברת פולקסווגן למבקשת בעניין סימן המסחר שלה, 'עמום' (לשון ב"כ המשיב, סעיף 7 לסיכומי המשיב) ולפיכך חסר ערך ראייתי כלשהו או אינו עולה כדי הראיה הנדרשת. כמו כן, אותו מסמך מתייחס לסימן המסחר רק של פולקסווגן ולא לגבי אודי וסיאט.
2. לחילופין, זכות התביעה על פי פקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972, מותנית בהוכחת קיומו של סימן רשום. הדרך להוכחת סימן הרשום הוא בהצגת תעודה החתומה בידי הרשם לעניין הרישום (סעיפים 64 ו- 65 לפקודה). המשיב חולק על הגשת מב/6 והחלטת בית המשפט בקשר לכך (המדובר בתדפיס מאתר האינטרנט של משרד המשפטים ובהחלטת בית המשפט נאמר, כי "לכאורה מהווה הוא תעודה הנחזית כחתומה בידי רשם סימני המסחר, ועונה הוא על הדרישה שבסעיף 65", מתוך החלטת בית המשפט בפרטיכל הישיבה מיום 7.11.06, עמ' 33, ש'1-2). אין, לטענת המשיב, לתת ל-מב/6 משקל כלשהו. את הביטוי "תעודה הנחזית כחתומה בידי הרשם" בסעיף 65 יש לפרש באופן דווקני, היינו נדרשת חתימה ממש, הנחזית להיות חתימת ידו של הרשם. לחילופין, גם אם המדובר ברשומה מוסדית, הרי שאין בה כדי להוות תחליף לתעודה חתומה בידי הרשם הנדרשת על פי סעיף 65 לפקודה. לחילופין, גם אם יינתן משקל ראייתי ל- מב/6 הרי שאין הוא מהווה ראיה לזכות כלשהי של התובעת, אלא לכל היותר לזכות מי מיצרני הרכב שהם בעלי הסימנים הרשומים (ככל שאכן מדובר בסימנים רשומים).
3. לחילופין, חל על המשיב הסייג של שמירה על שימוש אמת על פי סעיף 47 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972. טענות המשיב שהעלה בסיכומיו בהקשר לתחולת הגנה זו כמובא להלן, משמשות, למעשה, טענות הגנה גם באשר לעילות אחרות בתובענה. המשיב אינו מציג עצמו כמוסך מורשה של המבקשת. המשיב משתמש בשם ובסמל של יצרני הרכב כדי לתאר את סוג המכוניות שבתיקונן הוא מתמחה אשר הן מתוצרת פןלקסווגן, אודי וסיאט. אין בשימוש בסימנים אילו כדי להטעות את הציבור. הדרך להעביר לידיעת הציבור את העובדה, כי המשיב מומחה לתיקון מכוניות מתוצרת זו, היא על ידי שימוש בשמות הדגמים ובסמליהם. המבקשת מספקת לכל רוכש רכב ממנה, רשימת מוסכים מורשים שלה וכן מפרסמת את רשימת המוסכים באתר האינטרנט שלה. המבקשת מחקה את המשיב מרשימה זו ואף פרסמה מודעה בעיתון בקשר לכך. המבקשת גם יכולה לאתר את כל הלקוחות שטיפלו ברכביהם אצל המשיב בהיותו מוסך מורשה, לפנות אליהם ולהודיע להם, כי המשיב אינו עוד מוסך מורשה. לכן, לא יכול להיות מצב שלקוח ייכנס למוסך של המשיב, בסברו כי הוא נכנס למוסך מורשה. ועוד, ממילא, כשמדובר בתיקון באחריות, המשיב לעולם לא יבצע את התיקון כיוון שאיש לא ישלם לו עבורו.