מי שנשללה זכותו להגיש תביעה מכח חוק הפלת"ד אינו זכאי לתבוע בעילה נזיקית

1. האם מי שנשללה זכותו להגיש תביעה מכח חוק פלת"ד, בשל כך שנהג ללא ביטוח חובה, יכול לזכות לפיצויים מכח תביעה המבוססת על פקודת הנזיקין? זו השאלה המתעוררת במקרה דנן, לאחר שהתובע דנן נפגע בתאונת דרכים כשנהג באופנוע ללא ביטוח חובה, והגיש תביעת נזיקין נגד נהג המכונית שהיה מעורב בתאונה ונגד מבטחתו, ואילו האחרונים טענו, כי יש לסלק תביעה זו על הסף, בטענה שלא ניתן לזכות לפיצויים מכח תביעה כזו (בש"א 8090/07).

2. באי כח הצדדים הפנו לאסמכתאות שונות, כל אחד בהתאם למה שנראה לו כתומך בעמדתו. דא עקא, שמכל אותן אסמכתאות עולה כי בית המשפט העליון או בתי המשפט המחוזיים, שלפסיקתם כח מחייב או מנחה, לא נדרשו לשאלה שעל הפרק באורח חזיתי, ומה שהובא מדבריהם אינו יותר מאשר אמרות אגב ו/או אמירות בעניינים שונים מזה שבו עסקינן עתה (כגון בתביעות נגד "קרנית", או בתביעות של נוסעים, או במצבים אחרים השונים מענייננו).

3. לגבי מצב העניינים הספציפי שבו עסקינן קיימות אמירות במקורות אחרים. כפי שמציינים ומצטטים הנתבעים (בסעיף 8 ובסעיף 7 השני של הבקשה), עולה מדבריהם של כב' השופט ריבלין (בספרו "תאונת הדרכים") ושל פרופ' ד' מור (במאמר שפירסם בעיוני משפט יב 536), שלילה של הזכות להגיש תביעה כפי שהוגשה בענייננו. על בסיס אותה גישה דחה כב' השופט מוסק בת.א. (שלום, י-ם) 7128/04 עזבון חדד נ' קרנית ואח', תקדין שלום 2006(4) 22290 תביעה שהוגשה מכח פקודת הנזיקין ע"י מי שהיה משולל זכאות לתבוע עפ"י חוק פלת"ד, בשל העדר רשיון נהיגה בר תוקף בישראל, שהביא לכך שלא היה לו כיסוי ביטוחי.

התובע מסתמך (בסעיף 8 של תגובתו) על דברים של פרופ' אנגלרד, במהדורה השנייה של ספרו "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים". על הסתמכות זו יש להעיר בכפליים: ראשית - אין זה ראוי להפנות למהדורה ישנה של ספר, משנת תש"ן, כאשר אותו מחבר זיכה אותנו, בשנת תשס"ה, במהדורה חדשה של אותו חיבור. שנית - וגדולה מקודמתה - שפרופ' אנגלרד עצמו מעלה לגבי תביעות של משוללי זכאות את הסברה, שעל אף שלדעתו קיימת זכאות עקרונית להגשת תביעה כזו, הרי שתביעה כזו עלולה להיכשל בשל טענת הגנה של "מעילה בת עוולה לא תצמח תביעה" (שם, בע' 270). על כך אוסיף, כי על אף שפרופ' אנגלרד מציין, כי בהקשרים שונים אין מקום שטענה כזו תישמע מפי הנהג ברכב האחר, הרי שכאשר מדובר בנהג חסר ביטוח, החוטא כלפי החברה בכללותה, ייתכן שאף לדעתו המצב שונה (וראו והשוו לדוגמא שבע' 250 של ספרו הנ"ל).

4. בהמשך לכל האמור עד כה, ייתכן שהכל יסכימו שלא ניתן לזכות לפיצויים מכח התביעה דנן. מכל מקום, אם וככל שלגבי נסיבות כגון אלה שבמקרה דנן קיימת מחלוקת, דעתי היא, שהתובע לא יוכל לזכות לפיצויים מכח תביעתו זו, וכי דין תביעתו להידחות.

5. בנוסף לכל שנאמר עד הנה, אני מוצא לנכון להוסיף את הדברים הבאים:

א.      א.      אני סבור, שלנוכח עקרוניותה של השאלה, אין בשלב שבו הוגשה בש"א 8090/07 הנ"ל, כדי למנוע דיון בה, שיש בכוחו לייתר את המשך ההליכים.

ב.      ב.      בתוצאה של דחיית התביעה תומכת תכלית חוק פלת"ד. תומכת בה גם הגישה העונשית שביסוד סעיף 7 לחוק פלת"ד, אשר הודגשה, בין היתר, בדנ"א 10017/02 קרנית נ' מגדל, פ"ד נח(5) 639 ובעוד הזדמנויות רבות.

ג.        ג.        מתן פתח לתביעה כגון זו שלפנינו עלול להביא למצב שלא רק שהתובע לא יפסיד מכך שנהג ללא ביטוח, אלא שהוא אף עשוי להיות חוטא נשכר, בכך שלא יחולו כלפיו התקרות והמגבלות שבחוק פלת"ד.

ד.      ד.      לגבי השאלה שעל הפרק יש לראות לדעתי בחומרה יתרה נהיגה ללא ביטוח וללא רשיון, לעומת יתר העילות שוללות הזכאות, המפורטות בסעיף 7 של חוק פלת"ד. כפועל יוצא מכך, יש לפרש בצמצום את האפשרות להגיש תביעות מכח פקודת הנזיקין, במקום שבו נשללת זכות התביעה מכח חוק פלת"ד, באופן שבמקרים כמו המקרה דנן לא תתאפשרנה תביעות מכח פקודת הנזיקין, או לחסום אותן תביעות מכח הכלל "מעילה בת עוולה לא תצמח תביעה". כל זאת ברוח עמדות המלומדים שהובאו לעיל, וגם אם לגבי מקרים אחרים ניתן לנקוט גישה שונה.

ה.      ה.      בשל כך שהעניין שעל הפרק טרם עמד להכרעה חזיתית של בית המשפט העליון, הזמנתי את הצדדים, בטרם מתן הכרעה זו. הבעתי את עמדתי הנ"ל, כעמדה לכאורית, והצעתי שתבוא הסכמה, כי התביעה דנן תימחק, או תידחה, ללא צו להוצאות, תוך שיוסכם, שאם בית המשפט העליון יידרש חזיתית לשאלה, ויפסוק כי קיימת זכות תביעה, ניתן יהיה להגיש תביעה חדשה. הצעתי גם הצעות דיוניות נלוות. בשל כך שלא הייתה הסכמה הדדית, נדרשתי להכריע, והכרעתי היא כנ"ל.

6. השורה התחתונה היא אפוא, שהתביעה נדחית . עם זאת, לנוכח העובדה שהיה לתובע במה להיתלות כשהגיש תביעה זו, ושהיו תביעות דומות שנדונו מבלי שהנתבעים שם עוררו את שעוררו הנתבעים דנן, לא אחייב את התובע לשלם הוצאות לנתבעים, וכל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן בהעדר הצדדים היום, כ"ד בניסן תשס"ח (29 באפריל 2008).

המזכירות תשלח את פסק הדין אל באי כח הצדדים.