1. בפניי תביעה בהליך של סדר דין מהיר למתן פסק-דין הצהרתי, לפיו ייקבע כי הנתבעת, חב' החשמל לישראל בע"מ, אינה רשאית לזקוף חוב עבור צריכת חשמל בנכס שבבעלות התובע לנכס אחר שאף הוא בבעלותו. כמו כן, התובע מבקש להורות לתובעת להשיב לידיו סך של 6,617.79 ש"ח אשר שילם עבור צריכת החשמל בנכס שבמחלוקת. הסכום הנ"ל שולם על-פי הסכמה אליה הגיעו הצדדים במסגרת תיק בש"א 20074/06 ומבלי שמי מהם מוותר על טענותיו בתביעה.
2. במסגרת הדיון בתביעה הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם שני הצדדים בעלי הצדדים, ובהתאם להסכמה דיונית אליה הגיעו, פסק הדין בתביעה ניתן ללא חקירת המצהירים ולאחר שכל צד הגיש סיכומי טענותיו.
3. בבעלותו של התובע שני נכסים הרלוונטיים למחלוקת בתביעה, האחד, חנות בקניון "לב כרמיאל" בעיר כרמיאל
(להלן: "החנות") והשני דירת מגורים ברח' נשיאי ישראל 21 ד' 16, אף היא בכרמיאל
(להלן: "דירת המגורים"). לכל אחד מהנכסים הנ"ל חוזה חשמל נפרד אצל הנתבעת אף כי אין חולק כי במועדים הרלוונטיים לתביעה היה התובע "צרכן רשום" בשניהם.
4. ביום 18.2.03 הושכרה החנות לגב' שני סגל על פי הסכם שנערך ונחתם בינה לבין התובע
(להלן: "הסכם השכירות") ובסעיף 12(א) להסכם התחייבה השוכרת להרשם כ"
בעל החוב הישיר
בחשבון" הטלפון, החשמל והעירייה.
השוכר לא שילם את חשבון החשמל עבור החנות ובגין כך נוצרה יתרת חוב בסך של 6,617.79 ש"ח
(להלן: "יתרת החוב").
5. הנתבעת העבירה את יתרת החוב לדירת מגוריו של התובע ודרשה ממנו את סילוקה. משלא נענתה פנייתה היא צמצמה את זרם החשמל לדירת מגוריו של התובע. או אז פנה התובע לבית המשפט ובמסגרת ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, כאמור, הוא שילם לנתבעת את יתרת החוב.
6. לטענת התובע בתמצית, בחודש יוני 2003 נודע לו כי השוכרת לא העבירה את חשבון החשמל בחנות על שמה ולא שילמה לנתבעת את חוב החשמל. התובע פנה לנתבעת ביום 16.6.03, הציג את הסכם השכירות וביקש להעביר את החוב על שם השוכרת. לעניין אותה פנייה פעל התובע כפי שפעל בעבר לגבי יתר הנכסים שבבעלותו עת השכיר אותם לאחרים. מעולם לא הוסבר לתובע כי עליו להעביר את "הצרכן הרשום" על שם השוכר כתנאי להעברת החוב משמו לשם השוכרת.
התובע מלין על העברת יתרת החוב החנות לדירת המגורים וטוען כי הנתבעת אינה רשאית בנסיבות המקרה לעשות זאת כפי שאין היא רשאית לנתק או לצמצם את זרם החשמל בדירת מגוריו.
התובע מפנה לכך כי הוא נכה בשיעור של 75% וסובל מחרשות מלאה והדבר מקשה עליו לתקשר עם סביבתו. כן טען התובע כי הוא מטפל באימו הקשישה ולאור צרכיהם המיוחדים, הוא נפגע קשות בעקבות צמצום זרם החשמל בדירת מגוריו.
7. לטענת הנתבעת, בהתאם להוראות הדין העברת חיוב החשמל מצרכן אחד למשנהו מותנה בשינוי הצרכן בנכס הרלוונטי וכי במקרה דנן התובע בחר במתכוון לא להעביר את הצרכן הרשום על שם השוכרת, אלא רק לשנות הכתובת למשלוח חשבון החשמל על שם השוכרת בכוונה להותיר בידיו את האפשרות לבקש ניתוק זרם החשמל מהחנות כאמצעי לחץ על השוכרת לעת הצורך.
8. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לתוקפן המחייב של אמות המידה שנקבעו על-ידי הרשות לשירותים ציבוריים - חשמל
(להלן: "אמות המידה") ובסיכומיו אף התובע מפנה אליהם.
להלן ציטוט ההוראות הרלוונטיות מתוך אמות המידה.
"
ב.1.5.1 צרכן רשום המבקש להתנתק מרשת החשמל יודיע על כך לספק השירות החיוני, וישלם עלות הניתוק בהתאם למקום הניתוק....
ב.1.5.5 כל עוד לא פעל הצרכן הרשום על-פי האמור באמת מידה ב' 1.5.1 ... ישאר הצרכן הרשום אחראי לתשלום בגין שירותי חשמל הניתנים על-ידי ספק השירות החיוני, לרבות תשלומים בגין צריכת חשמל".
ב.1.5.7 צרכן המבקש להעביר זכותו לקבלת שירותי חשמל יפעל על-פי האמור באמת מידה ב' 1.7.
ב.1.7.1 צרכן רשום המבקש להעביר זכותו לקבלת שירות חשמל בנכס מסוים (להלן - הצרכן המעביר), או מי שמבקש להירשם כזכאי לקבלת שירותי חשמל בנכס מסוים (להלן - הצרכן החדש), יפנו לספק השירות החיוני, לבד או בפנייה משותפת. ספק השירות החיוני יפעל בהתאם לבקשה, וימציא לצרכן החדש אישור בכתב על הרישום כולל פרוט חובותיו וזכויותיו כצרכן רשום, תוך 15 יום.
ב.1.7.3 כל עוד לא נעשתה פניה כאמור באמת מידה ב' 1.7.1 יהיה הצרכן הרשום אחראי לתשלום בגין שירותי חשמל הניתנים למקום הצרכנות על-ידי ספק השירות החיוני".
מהוראות אמות המידה לעיל עולה, כי העברת חוב החשמל מהתובע לשוכרת בגין החנות מותנית בהעברת הצרכן הרשום על שם האחרון, שאם לא כן, התובע נותר חייב בגינו.
9. טענת התובע, לפיה לא הוסבר לו כי עליו להעביר את הצרכן הרשום על שם השוכרת, מהווה עדות יחיד של בעל דין שאין לה סיוע, ועל כן, כמצוות סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, בית המשפט לא יסתמך עליה אלא מטעמים מיוחדים שירשמו.