חיוב בעל אתר האינטרנט "רוטר" בפיצוי צלם בגין הפרת זכויות יוצרים בתמונותיו

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שבח, ס"נ) בת"א 28400/04 מיום 28.07.05, לפיו התקבלה תביעת המשיב, והמערער חוייב בפיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים.

רקע

2.א.     המערער הוא מפעיל אתר האינטרנט "רוטר.נט". המשיב הוא צלם מקצועי, שתמונות שצילם התפרסמו באתר האינטרנט "וואלה!". במועדים שונים, לאורך תקופה של כשנתיים, פורסמו באתר "רוטר.נט" חמש תמונות שצילם המשיב, וזאת ללא רשותו וללא תשלום. המשיב הגיש תביעה על סך 100,000 ש"ח בעילת הפרת זכויות יוצרים, וסמך את תביעתו על תדפיסי עמודים מהאתר, בהן מופיעות תמונות שצילם. המערער התגונן בטענה כי המוצגים עליהם הסתמך המשיב מזויפים, כי מעולם לא השתמש בתמונות נשוא המחלוקת, כי אין לו גישה לתמונות מארכיון אתר האינטרנט "וואלה!" וכי חלק מהפרסומים באתר נעשים באמצעות הפניות המתקבלות מהגולשים, כשהוא מקפיד שלא לפרסם תמונה ממקורות אלה אם הוא חושד שתהיה בכך הפרת זכויות יוצרים.

  ב.       בית המשפט קמא קיבל את התביעה. למרות שמצא כי קיים פער בין שוויה הכלכלי של זכות היוצרים לבין גובה הפיצוי הקבוע בחוק, הורה למערער לפצות את המשיב בסך 50,000 ש"ח. בית המשפט הדגיש שמדובר בסכום הפיצוי המינימאלי בהתאם לחוק, שכן מדובר בחמש הפרות שונות. מכאן הערעור שבפנינו.

פסק דינו של בית המשפט קמא

3.         בית המשפט קמא דחה את טענת המערער לפיה מוצגיו של המשיב אינם אותנטיים, וקבע כי:

"לא ניתן לעורר טענת מרמה בעלמא, ללא פירוט וללא ראיה כלשהי, תוך הכפשת היריב וזריקת בוץ לעברו, ללא כל תימוכין.

...

אין לי כל סיבה לחשוד בתובע כי זייף את מוצגים א/1-ה/1 ו/או כי ערך או 'סידר' אותם בצורה כזו או אחרת, על מנת שיהיו נחזים כדפי אינטרנט מאתר הנתבע המכילים תמונות פרי צלמנייתו".

בהמשך, קבע בית המשפט קמא כי ניסיונו של המערער לקעקע את גרסת המשיב באמצעות הצבעה על אי דיוקים לא צלחה, שכן אלו אינם מהותיים, ואין בהם כדי לחזק גרסה כללית, המסתכמת בהכחשה גורפת ובטענת 'זיוף', שאין בה כל ממש. בית המשפט הטעים כי העובדה שלא היתה אבחנה בין תמונות שהוצאו ישירות מארכיון "וואלה!" לבין תמונות שהועתקו מאתרים שונים אינה תורמת למי מהצדדים, שכן:

"אי ידיעת זהות הצלם, איננה מהווה הגנה לשימוש בצילום ללא הרשאה.

יתכבד המשתמש ויתור אחר הצלם על מנת לקבל את רשותו.

לא יאתרנו - לא יעשה דין לעצמו ולא ישתמש".

לבסוף, דחה בית המשפט קמא את טענת המערער לפיה חלק מהפרסומים נעשים באמצעות הפניות הגולשים, שכן הסיק מעדותו, כי:

"לא קיימת אפוא, כל אפשרות טכנית לפיה ישתול גולש כלשהו תמונה כלשהי באתר החדשות ובמדור סקרי העיתונות, שכן מדורים אלו נשלטים על ידי הנתבע, ועל ידו בלבד".

לאחר שבית המשפט קמא מצא, כי המערער הוא האחראי הבלעדי לכך שתמונות שצילם המשיב התפרסמו באתר "רוטר.נט", פנה לבחון את שאלת הפיצוי.

בית המשפט קבע, כי בהתאם לסעיף 3א לפקודת זכות-יוצרים (להלן: "הפקודה") ולהלכה הפסוקה, המבחן הקובע הוא מספר הזכויות המופרות, ולא מספר ההפרות של אותה זכות, ולפיכך זכאי המשיב לפיצוי בגובה הפיצוי הססטוטורי במכפלה של חמש.

בית המשפט הדגיש, כי לשון הסעיף אינה מותירה בידיו שיקול דעת בקביעת גובה הפיצוי, ומחובתו לפסוק את הסכום המינימאלי בגין כל הפרה, שהוא 10,000 ש"ח, תוך שהוא מציין כי מקרה זה אינו ממין המקרים בהם ראוי לשלול את הפיצוי לחלוטין. כמו כן, עמד בית המשפט על כך שאין מקום להפעלת קונסטרוקציות משפטיות כגון 'אשם תורם' או 'שימוש לרעה בזכות משפטית', שכן המערער לא עתר לכך מבעוד מועד ולא הניח תשתית עובדתית מתאימה, אלא בחר בקו הגנה תמוה, לפיו הכחיש את השימוש בתמונות וטען לזיוף.

בסיכומו של יום, מצא לנכון בית המשפט קמא לחייב את המערער לפצות את המשיב, תוך שהוא מסתפק בהשתת פיצוי בגובה המינימאלי הקבוע בחוק בגין כל אחת מההפרות.