|
|
תאריך פרסום : 02/12/2007
|  גרסת הדפסה
תיק רבני
בית דין רבני גדול
|
1700-21-1
28/11/2007
|
בפני השופט:
1. הרב שלמה דיכובסקי - דיין
2. הרב עזרא בר שלום - דיין
3. הרב אברהם שינפלד - דיין
|
| - נגד - |
התובע:
פלונית
עו"ד ט' איטקין
|
הנתבע:
פלוני
עו"ד מ' פוקס
|
| פסק-דין |
-
- בתיק ערעור זה נבצר מן הדיין הרה"ג שלמה בן שמעון שליט"א, שישב במותב בית הדין הגדול ששמע את הערעור, לסיים את הדיון ולהשתתף במתן פסק הדין, עקב יציאתו לגמלאות. במקומו בא הדיין הרה"ג אברהם שינפלד שליט"א. בהתאם לתקנה ע"א לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל - התשנ"ג, ביקשנו לשמוע את עמדת הצדדים בכתב, אם הם מסכימים כי הדיין שהצטרף למותב יעיין בחומר שבתיק ויתן בהתאם את פסק דינו עם שני הדיינים האחרים, או שמא מבקשים הם לקיים דיון נוסף בפני המותב. קיבלנו את הסכמת המשיב כי הדיין שצורף יחליט על פי החומר שבתיק, אך המערערת התנגדה לכך - בלא לתת נימוק להתנגדותה. איפשרנו למערערת להשלים את השמעת טיעוניה על דרך הכתב, והיא עשתה כן, אך לא העלתה בכתב ההשלמה כל טיעון חדש. לאחר שהגענו למסקנה כי לא יהיה בכך עיוות דין, החלטנו ליתן את פסיקתנו על פי החומר שהצטבר בתיקי בית הדין.
-
- בערעור זה עולה, עד כדי אבסורד, שאלת הגבולות של "מירוץ הסמכויות" בין בתי הדין הרבניים לבין בתי המשפט. בכמה זמן יקדימו בני הזוג זה את זה על מנת שהסכסוך ביניהם ידון בערכאה הראשונה בה נפתח תיק התביעה - ביום? בשעה? בדקה?
-
- נעסוק כמו כן בשאלת הסמכות לדון בחלוקת הרכוש, כאשר לבית המשפט הוגשה תובענה ראשונה שענינה אך ורק בבקשה למתן סעדים לצורך שמירת זכויות לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון, התשל"ג-1973, בעוד שלבית הדין הוגשה מאוחר יותר תביעה לחלוקת כלל רכוש הצדדים והיא נכרכה בתביעת הגירושין.
-
- השאלה השלישית שנדון בה היא, שאלת בדיקת כנות התביעות המוגשות לבית המשפט.
-
- אלו עיקרי העובדות הצריכות לענין: האישה הגישה לבית המשפט לעניני לענייני משפחה תובענה לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג,
וכחמש-עשרה דקות לאחר מכן הגיש הבעל תביעה רכושית לבית הדין הרבני, הכרוכה בתביעת גירושין. ב"כ האשה טענה בבית הדין האזורי כי לאור הלכות בג"ץ יש לקבוע כי לבית המשפט הסמכות לדון בעניני רכוש הצדדים. בתמיכה לטענתה היא הפנתה לע"א 1565/94 מנדלברג נ' מנדלברג מ"ט (5)171 (להלן - פרשת מנדלברג), בו אמר השופט טל הדיון בסעיף 11 מושפע מן השאלה העיקרית של הפעלת הסדר איזון המשאבים, ועל-כן הערכאה המוסמכת לתת סעדים לפי סעיף 11, היא הערכאה שדנה בענייני הרכוש.
-
- ב"כ הבעל טען, כי כל טענות האשה בדבר הקדמת התביעות הרכושיות לבית המשפט, אינן רלבנטיות יותר, מהטעם שתביעות אלו נמחקו בהתאם להחלטת בית המשפט ותחתן הוגשו כתבי תביעה חדשים ומתוקנים במועד מאוחר בהרבה להגשת התביעות בבית הדין. כמו כן, התביעה הרכושית המקורית הומצאה בפועל במשרדו של ב"כ הבעל רק כעבור למעלה מארבעה וחצי חודשים מהגשתה לבית המשפט וששה ימים בלבד לפני הדיון בבית הדין. ב"כ הבעל טען כי זוהי התנהגות פסולה ובלתי ראויה, שלא כדין, שלא כמקובל, בעורמה ובהונאה, ויש בכך כדי להצדיק את קביעת הסמכות לדון בתובענה הרכושית בבית הדין.
-
- בית הדין הרבני האזורי פסק כי תביעת הגירושין כנה וענין חלוקת הרכוש נכרך כדין ובכנות, ובית הדין הוא המוסמך לדון בענין זה.
-
- בהסתמך על החלטה של בית הדין האזורי בעבר בתיק אחר - בה נקבע, כי "לאור המצב החוקי של 'מרוץ הסמכויות', אין מנוס מן הקביעה כי הקדמת פתיחת תיק אף בסדר גודל של דקות, יש בה כדי לחרוץ את גורל הסמכות, שאם לא כן, אין קריטריון אחר שעל פיו ניתן להעדיף ערכאה זו על אחרת" - אמר בית הדין האזורי כי אילו היתה התביעה הרכושית שהוגשה לבית המשפט "באותו ענין" שהוגש לבית הדין הרבני, והמצאתה של התביעה לידי הבעל היתה נעשית כדין, היה בית הדין קובע ללא היסוס כי אין לבית הדין סמכות חוקית לדון בתביעה הרכושית. אך לא כך הם פני הדברים. התביעה שהגישה האשה לבית המשפט היתה תביעה למתן סעדים לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון, ואין זו בשום צורה תביעה לחלוקת הרכוש. אדרבה, אף בתביעה המתוקנת שהוגשה ע"י האשה טוענת האשה כי היא "כלל אינה מעוניינת בגירושי הצדדים". אם כך, תביעת האשה בבית המשפט הינה בגדר תביעה לסעד ביניים בלבד, שיהיה תקף כל עוד הצדדים נשואים. לעומת זאת, תביעת הבעל בבית הדין היא תביעה הכרוכה בגירושין ואשר מטרתה להסדיר את יחסי הממון שבין הצדדים בדרך של פירוק הרכוש המשותף ואיזון משאבי הצדדים בד בבד עם הגירושין, והיא צופה פני העתיד - לאחר תום הנישואין.
-
- בית הדין האזורי דחה את הסתמכות ב"כ האשה על פסק הדין בפרשת מנדלברג באומרו כי ההלכה לפיה "הערכאה המוסמכת ליתן סעדים לפי סעיף 11, היא הערכאה שדנה בענייני הרכוש" אינה בגדר הטעם העיקרי שנפסק בפרשיית מנדלברג. הטעם העיקרי שבגינו נדחתה העתירה שם, הוא בכך שהוגשה לבית הדין תביעה עיקרית בנושא הרכוש, ולפיכך הסמכות להעניק סעדים זמניים לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון מסורה אף היא לערכאה שדנה בענייני הרכוש. מכך אין להסיק, כי כאשר מוגשת לבית משפט תובענה אשר כל מהותה הוא סעד זמני, חייב הצד שכנגד להגיש תביעה, אשר רק בעקיפין קשורה בסעד הזמני, לאותו בית משפט.
-
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
הורד קובץ
לרכישה
הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
| הודעה |
Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.
|
שאל את המשפטן
יעוץ אישי
שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
|
|