התובע נרשם לקורסים של אנטומיה, עיסוי ותרגול עיסוי אצל הנתבעת. תמורת הקורסים שילם התובע סכום של 6,478 ש"ח וכן 450 ש"ח דמי הרשמה.
התובע החל את לימודיו אצל הנתבעת, אולם לאחר כמחצית תקופת הלימודים, נאלצה הנתבעת להפסיק את לימודיו של התובע.
התובע מבקש לקבל חזרה את כל שכר הלימוד ששילם, באשר לא קבל בגינו כל תמורה. טענת הנתבעת היא כי התובע הפריעה למהלך השיעורים באופן כזה שלא ניתן היה עוד לאפשר לו להשתתף בשיעורים. התובע טען כי אין המדובר בהפרעות אשר חייבו הרחקתו מהקורס.
מטעם הנתבעת העידה מנהלת המכללה, אחת המורות שלימדו את התובע, ותלמידה שהייתה בקבוצת הלימוד של התובע.
מן הראיות עולה כי קיים צדק רב בטענת הנתבעת, כי לא ניתן היה לאפשר עוד לתובע להמשיך להשתתף בשיעורים.
מן העדויות עולה בעליל כי התובע הפריע הפרעות של ממש למהלך השיעורים. הוא פיצח גרעינים, אכל בזמן השיעורים, התעסק עם שקיות פלסטיק שהרעישו, השתעל על אנשים וכל פניות נציגת הנתבעת אל התובע, ושיחות שקיימה עמו, לא הועילו. בנוסף, היה קושי גדול בהשתתפות התובע בשיעורי עיסוי, במסגרתם אמור כל לתמיד לתרגל, על דרך מתן עיסוי לתלמיד אחר, ולקבל עיסוי מאותו התלמיד. עם כל הצער שבדבר, אין מחלוקת כי לתובע בעיה נפשית המונעת ממנו מגע עם אנשים. התובע התקשה קושי של ממש לתת עיסוי לאחרים, והתקשה עוד יותר לקבל עיסוי על גופו. מן העדויות עולה כי התובע אף נרתע מלחיצת יד.
התובע קיווה כי השתתפותו בקורס תסייע בידו להתגבר על הקושי במגע גופני עם אנשים.
לא למותר לציין כי מעדויות העדה תמי נוי, שהייתה מדריכת העיסוי, עולה כי כבר בתחילת הקורס הוברר לה כי לתובע בעיה הקשורה למגע, אולם ההפרעה לא נראתה לה כל כך קשה באופן שתצדיק ביטול הקורס.
לאור הדברים האמורים, היה מקום כי תנקוט הנתבעת בצעד של הפסקת לימודיו של התובע אצלה. פעולה זו עלתה בקנה אחד עם הוראות טפסי ההרשמה עליהם חתם התובע, על פיהם זכאית הייתה הנתבעת להפסיק הלימודים בשל אי התאמה ללימודים, אי קיום תנאי הנתבעת, התנהגות בלתי הולמת או הפרעה לסטודנטים.
השאלה היא אם זכאי הנתבע להחזר שכר הלימוד, כולו או חלקו.
לטענת הנתבעת, אם סיבת הביטול היא חוסר התאמה, התנהגות בלתי הולמת או הפרעות, אין הסטודנט זכאי להחזר. היא מסתמכת על הוראות הפסקה האחרונה בטופס "תקנון נהלים לקורסי רפואה מערבית" עליו חתום התובע (להלן: "הפסקה האחרונה") . כן סומכת ידיה הנתבעת על טופס ההרשמה, הפסקה הרביעית תחת הכותרת "הפסקת לימודים" (להלן: "הפסקה הרביעית").
אילו סיבת הפסקת לימודים הייתה אי התאמה למסגרת, הרי סבור אני כי זכאי היה התובע להחזר כספי. בפסקה הרביעית לא נרשם כי הסטודנט אינו זכאי לשכר לימוד. פסקה קודמת לה דנה במקרה של הפסקת לימודים בשל הצהרת בריאות חלקית או שקרית, ושם נרשם מפורשות כי אין זכאות להחזר. לעניין זה, מכלל הלאו שומעים אנו את ההן.
ואולם, סיבת הרחקתו של התובע מן הלימודים הייתה גם ובעיקר הפרעות בשיעורים, ושוכנעתי כי המדובר היה בהפרעות מהותיות, אשר לפי עדות הסטודנטית מטעם הנתבעת, הפריעו למהלך השיעור הפרעה של ממש. על הפרעות כאלה נרשם בפסקה האחרונה כי הן עלולות להביא להפסקת הלימודים ללא החזר.
למרות האמור לעיל, סבור אני כי בנסיבות העניין, הרי שבמקרה הזה יש להשיב לתובע חלק משכר הלימוד. בפסקה האחרונה נאמר כי הסטודנט
עלול להיות מסולק ללא החזר שכר לימוד, דהיינו, הנתבעת בהחלט צפתה מצב שלמרות שהמדובר הוא בהפרעות לשיעורים, יתכן ויינתן החזר. בנסיבות העניין, בהן ברור כי ההפרעות בשיעורים נגרמו בשל חוסר התאמתו של התובע למסגרת, ולאחר שהתרשמתי מן התובע, אני סבור כי חובת צד לחוזה לנצל זכויותיו על פיו בדרך מקובלת ובתום לב, מחייבת כי לא יצא התובע במקרה הזה בידיים ריקות.
אני סבור כי בנסיבות, ראוי שהנתבעת תשיב לתובע סכום של 1,500 ש"ח.
על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם תובע סכום של 1,500 ש"ח תוך 30 יום.
אין צו להוצאות.
זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוז תוך 15 יום.
ניתן היום ג' בחשון, תשס"ח (15 באוקטובר 2007) בהעדר הצדדים.