ע"ע
בית דין ארצי לעבודה
|
570-06
14/10/2007
|
בפני השופט:
1. הנשיא סטיב אדלר 2. ורדה וירט-ליבנה 3. נילי ארד
|
- נגד - |
התובע:
עו"ד עמוס אגרון עו"ד יוסף ארנון עו"ד אמיר שלום
|
הנתבע:
עו"ד זיוה כץ עו"ד מנחם שחק
|
פסק-דין |
הנשיא סטיב אדלר -
פתח דבר
המשיבה למדה משפטים, סיימה התמחות והתקבלה לעבודה כעורכת דין שכירה במשרדו של המערער (להלן גם:
עו"ד אגרון). בסיכום דברים שערכו ביניהם לפני תחילת העסקתה, התחייבה המשיבה לעבוד מעבר לשעות העבודה הרגילות הקבועות
בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 (להלן:
החוק).
השאלה העיקרית המתעוררת בערעור זה היא: האם
חוק שעות עבודה ומנוחה חל על המשיבה, או האם באה עבודתה בגדר אחד החריגים המנויים ב
סעיפים 30(א) (5) ו-(6) לחוק, המוציאים אותה מתחולתו של
החוק? לטענת המשיבה - עורכת הדין השכירה והמתחילה, החוק חל עליה והיא זכאית לתשלום בגין השעות הנוספות שעבדה. לטענתו של עו"ד אגרון - הפרקליט המעסיק והוותיק, החוק אינו חל על עורכי דין שכירים והמשיבה אינה זכאית לתשלום מעבר לשכר שנקבע בחוזה העבודה שנחתם עימה. בית הדין האזורי בירושלים
פסק, כי החוק אכן חל וכי עורכת דין השכירה זכאית לתמורה בגין שעות העבודה הנוספות שעבדה. בנוסף, קיבל את תביעותיה לדמי הודעה מוקדמת ודמי הבראה. בית הדין דחה את התביעה לחייב את עו"ד אגרון בגין הפרת חוזה עבודה עת דחה את המועד המוסכם לתחילת עבודתה של המשיבה. מנגד, נדחו טענותיו של עו"ד אגרון בנוגע לקיזוזים למיניהם.
ערעורו של עו"ד אגרון סב בעיקר על החיוב לשלם למשיבה את התשלום המיוחד שבחוק עבור עבודה בשעות נוספות, היינו: 25% עבור שתי שעות העבודה הנוספות הראשונות ו- 50% עבור כל שעה נוספת החל מהשעה הנוספת השלישית.
תשלום בגין שעות נוספות
חוק שעות עבודה ומנוחה
[3] המקרה שלפנינו סב על פירוש
סעיפים 30 (5) ו - (6) לחוק אשר זו לשונם:
"30
. תחולת החוק
(א) חוק זה אינו חל על העבדתם של -
(5) עובדים בתפקיד הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי;
(6) עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם".
שעות העבודה של עובדים שכירים וחובת התשלום בעבור עבודה בשעות נוספות נקבעו ב
חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951. סעיף 30 ל
חוק מוציא מתחולת הוראותיו, עובדים בתפקידים מסוימים כגון: שוטרים, אנשי צוות אויר ויורדי ים.
עובדות המקרה הצריכות להכרעה בסוגיית שעות נוספות, הן כדלקמן:
[2] עו"ד אגרון הוא בעל משרד עורכי דין והמשיבה עבדה במשרדו כעורכת דין שכירה החל מיום 15.3.2000 ועד ליום 12.6.2001. בעת הצטרפותה, עבדו במשרדו של עו"ד אגרון חמישה עורכי דין.
תנאי עבודתה של המשיבה נקבעו בסיכום דברים מיום 6.1.2000 בו הסכימו הצדדים, כי שכרה של המשיבה יהיה 4,800 ש"ח נטו לחודש (כ- 6,000 ש"ח ברוטו) ולאחר חצי שנה יעלה שכרה ל- 5,300 ש"ח נטו (כ - 7,000 ש"ח ברוטו). שכרה לשעה במחצית הראשונה של שנת עבודתה הראשונה היה 22 ש"ח. ושכרה לשעה במחצית השנייה של שנת עבודתה הראשונה היה 24 ש"ח. בסיכום הדברים נקבעו גם שעות עבודתה של המשיבה: 11 שעות עבודה ביום, בימים א' - ה' מהשעה 08:00 עד 19:00. סה"כ 55 שעות עבודה בשבוע (להלן:
סיכום הדברים). מסמך זה מהווה חוזה העבודה בכתב בין הצדדים.
על פי הוראות החוק זכאית העובדת ל- 45 דקות הפסקה בכל יום ללא תשלום, כך שלצורך חישוב שעות עבודתה עמד היקף משרתה של המשיבה על 51.25 שעות שבועיות. לפי שהמשיבה העידה, בימים של עומס בעבודה עשתה הפסקת אוכל קצרה במשרד ואכלה כריך. בימים אחרים אכלה ביחד עם עורכי הדין האחרים במשרד והפסקת האוכל נמשכה עד לשעה. יצוין, כי עיקר הערעור סב על עצם זכותה של עורכת דין שכירה לתשלום בגין שעות נוספות, ולא על חישוב השעות הנוספות שעבדה המשיבה ושיעור הגמול בגינן.
על פי הוראותיו על עו"ד אגרון, החתימה המשיבה כרטיס נוכחות בהגיעה למשרד ובצאתה ממנו. רעייתו של עו"ד אגרון, שהייתה אחראית על ענייני ניהול המשרד עקבה אחרי נוכחותה של המשיבה ואף דרשה ממנה הסברים לאיחורים או היעדרויות. לפי עדותה של המשיבה, במקרים בהם איחרה לעבודה בחצי שעה נדרשה להשלים את הזמן שהחסירה.
על פי עדותו של עו"ד אגרון הופיעה המשיבה בבתי המשפט כשלוש פעמים בשבוע, לדבריו - לרוב בקדמי משפט.