רשות הדואר אחראית לנזקים שנגרמו בשל מסירת דואר לכתובת אחרת

השאלה המתעוררת בתביעה זו הינה: האם אחראית רשות הדואר לתוצאות של ביצוע מסירת דבר דואר לכתובת אחרת מהכתובת החדשה שנמסרה ע"י הנמען ככתובתו למסירת דואר?

התובע טוען כי רשות הדואר אחראית לפיצויו בגין הנזקים אשר נגרמו לו, לטענתו, עקב אי קבלת הודעת תשלום קנס בגין עבירת תנועה שנרשמה לו ביום 28.11.99 (להלן: דו"ח התנועה) , ואשר נודע לו אודותיה רק ביום 13.12.2005 עת ביקש לחדש את רשיון הנהיגה שלו שאז התברר לו כי לא ניתן לעשות כן מאחר ולא שילם את הקנס בגין הדו"ח הנ"ל. בשל הזמן הרב שחלף מאז הוצא דו"ח התנועה, הקנס נשא במועד זה תוספות חוקיות בשיעור גבוה, כך שהסכום הכולל שנדרש לשלם הסתכם לסך של 2,973 ש"ח, סכום ששולם על ידו ביום 23.7.06 לאחר שבקשתו לבטל את הודעת הקנס והתוספות החוקיות, נדחתה ע"י התובע המשטרתי.

על פי האמור במכתב התשובה של המשטרה הדו"ח נרשם בפני התובע ביום הארוע, בגין שימוש במכשיר טלפון נייד במהלך נסיעה, וצויין בו כי הדו"ח יישלח לביתו בדואר. עפ"י בדיקת המשטרה הדו"ח המקורי נשלח בדואר רשום בתאריך 10.1.00 לרחוב סייפן 5/21 נצרת עילית.

אלא שבין המועד בו נרשם דו"ח התנועה ועד למועד משלוחו בדואר, ביקש התובע, החל מיום 20.12.99, להפעיל שירות "עקוב אחרי" לדברי דואר שישלחו לכתובתו ברחוב סייפן 5/21 בנצרת עילית, לכתובתו החדשה ברחוב אלחריזי 9/5 בראשון לציון וזאת בשל שינוי מקום מגוריו, כפי שגם עולה מתמצית רישום ממרשם האוכלוסין שצורף לכתב התביעה.

פנייתו של התובע לקבל אישור בכתב מרשות הדואר בדבר מקום ביצוע המסירה של דבר הדואר הרשום שנשלח ביום 10.1.00, כאמור במכתב המשטרה, נענה בתשובה כי בקשות מסוג זה ניתן להגיש תוך שנה ממועד משלוח דבר הדואר, שכן בתום תקופה זו מושמדים המסמכים ולפיכך נבצר מרשות הדואר לספק את המידע המבוקש.

כתוצאה מכך, ולטענת התובע בלית ברירה, נאלץ לשלם את דו"ח התנועה בצירוף התוספות החוקיות בסך של 2,973 ש"ח כאמור לעיל.

לטענת התובע, עקב אי המסירה של דבר הדואר הרשום לכתובתו המעודכנת, זאת בניגוד להודעת התובע לרשות הדואר על הפעלת שירות "עקוב אחרי", נגרמו לו הנזקים הבאים:

א.                  א.                  2,973 ש"ח שהוא מלוא הסכום ששילם כאמור לעיל.

התובע כולל בסכום זה גם את סכום הדו"ח המקורי (750 ש"ח) מאחר ולטענתו באם היה מקבל את ההודעה במועד היה מבקש להישפט וטוען לחפותו מאחר ושוחח בטלפון הנייד בעת שהרכב היה בעצירה בשל עמידתו בפקק ולא בעת נסיעה, אולם זכותו זו נשללה בשל מחדלי הנתבעת.

ב.                  ב.                  180 ש"ח ששילם לעו"ד עבור ייעוץ משפטי.

ג.                    ג.                    200 ש"ח בגין נסיעת בירורים לתחנת משטרת השרון בכפר סבא.

ד.                  ד.                  500 ש"ח בגין יום עבודה שבוזבז.

ה.                 ה.                 1,000 ש"ח בגין טרחה ועוגמת נפש בגין אי קבלת הדו"ח בזמן ועיכוב בחידוש רשיון הנהיגה (לרבות הוצאות נסיעה בתחבורה ציבורית בשל כך) עיקול הרכב שבבעלותו, טלפונים וכד'.

הנתבעת בכתב הגנתה טענה כי יש לדחות את התביעה הן בשל התיישנותה, זאת על סמך סעיף 84 לחוק הדואר התשמ"ו-1986 (להלן: החוק), והן לגופה מאחר והחוק מעניק לנתבעת חסינות מפני תביעה מסוג זה, או לחלופין מגביל את הפיצוי בגין נזק ישיר בלבד ולא בגין נזק עקיף כפי שהוא הנזק שנגרם לתובע, אם בכלל. לחלופי חלופין זכאי התובע לכל היותר לפיצוי הקבוע בתקנה 1(ד) לתקנות רשות הדואר (היקף האחריות לדבר דואר פנים), התשס"ד-2003, בסך של 525 ש"ח.

ראשית, אסיר מעל דרכי את טענת ההתיישנות של הנתבעת אשר טענה כי עפ"י הוראת סעיף 84 לחוק על התובע היה להגיש תביעתו תוך שנה מן המועד שבו נתקבל דבר הדואר למשלוח, ומאחר ודבר הדואר התקבל למשלוח ביום 10.1.00, הרי שתביעת התובע התיישנה זה מכבר. אלא שעיון בהוראת סעיף 84 בא ללמדנו כי הוא מתיחס למצבים בהם התובע הוא גם שולח דבר הדואר (כפי שגם מורה סעיף 80 לחוק), שכן ברי שבמצבים כאלו, התובע הוא בעל הידיעה בדבר מועד משלוח דבר הדואר ואי הגעתו למועדו. לעומת זאת, במקרה שלפנינו לא היתה לתובע כל ידיעה אודות משלוח דבר הדואר ומועדו שכן הוא היה הנמען, שלא קיבל את דבר הדואר, ולא השולח ולפיכך לא ניתן לטעון כי תביעתו התיישנה בהתאם להוראת סעיף 84 לחוק.

מעבר לטענת ההתיישנות הנתבעת נסמכת בכתב הגנתה על הוראת סעיף 77 לחוק המגביל את אחריותה בגין "נזק, גניבה או אבדן של דבר דואר פנים" בתנאים שונים וכן על הוראת סעיף 80 לחוק לפיו הזכאי לפיצוי הינו שולח דבר הדואר בלבד. אלא שהוראות אלו כלל אינן ישימות למקרה שבפנינו מאחר ואין מדובר בנזק, גניבה או אובדן של דבר דואר אלא בנזק שמקורו במסירת דבר דואר לכתובת שאינה כתובתו המעודכנת של התובע, בניגוד לבקשה מפורשת שהוגשה על ידו, כאמור לעיל.

באם יש מקום לקבוע שאיזה מסעיפי החוק חלים בענין, הרי שהיה מקום להפנות לסעיף 78(1) לחוק הקובע, לכאורה, חסינות לנתבעת כנגד תביעה לנזק שנגרם "בשל איחור במסירה או מסירה מוטעית של דבר דואר".

פסיקת בתי המשפט התיחסה במספר פסקי דין לפטור שניתן לנתבעת מאחריות ולנסיבות שבהן תוטל אחריות, למרות החסינות שנקבעה בחוק (כך לדוגמא: בר"ע 12614/97 רשות הדואר נ' שמואל כהן, תק 1707/01 לביא רבקה נ' רשות הדואר, תק 3872/03 משה סעדון נ' רשות הדואר, תק 2819/06 נחום מטלן נ' רשות הדואר).