הסכם מכר שערכו בני זוג לשעבר אינו טעון אישור בית משפט

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחדרה, מיום 27.5.07, על מחיקת תביעת המערערת לאכיפת הסכם מכר בינה לבין המשיב.

לאחר קבלת תגובת הבעל בכתב, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

רקע

1.         הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ב- 13.8.92, אולם נישואיהם לא עלו יפה, וביום 30.6.03 הוגש הסכם גירושין לבית הדין הרבני בנתניה, שאושר באותו יום וניתן לו תוקף של פסק דין (נספח ב' לבר"ע). הסכם הגירושין כלל גם את נושא הדירה המשותפת, ובסעיף 4 הוסכם כי הבעל יישאר לגור בדירה, עד לא יאוחר מ-7 שנים מיום ההסכם, ולאחר מכן הדירה תחולק שווה בשווה בין הצדדים, בכל דרך המוסכמת על הצדדים. בסעיף 7(ב) להסכם התחייב המשיב (להלן: " הבעל") לשלם למערערת (להלן: " האישה") שכירות חודשית בסך 200$ לחודש, ובסעיף 7(ג) סיפא מוסכם, כי " תמיד תהיה האפשרות למכור את הדירה הנ"ל בתוך התקופה האמורה לרבות החלוקה כפי שהוסכם".

            האישה, לדבריה, לאחר מאמציה להפעיל את הוראת סעיף 7(ג) ולפרק את השיתוף בדירה בדרך של רכישתה, ולאחר שנתקלה במכשולים מצד הבעל, הגישה ביום 20.6.006 תביעה בבית המשפט לענייני משפחה (תמ"ש 3320/06)  לאכיפת הסכם הגירושין, כך שיורה על פירוק השיתוף בדירת המגורים. 

            ביום 13.8.06 נחתם בין הצדדים הסכם מכר (להלן: " ההסכם"), המסדיר את אופן פירוק השיתוף בדירה, כאשר האישה מתחייבת למכור את חלקה בדירה למשיב, ולהעביר על שמו את כל זכויותיה בדירה, והבעל התחייב לקנות את הדירה ולקבל מהאישה את זכויותיה בה. עוד התחייבה האישה בהסכם, כי בכפוף למילוי התנאים בהסכם ע"י הבעל, תבטל את תמ"ש 3320/06.

            האישה טוענת, כי על אף החתימה על הסכם המכר, הבעל לא מילא אחר הוראותיו. בשל כך, הגישה ביום 13.12.06 תביעה כספית לבית המשפט לענייני משפחה (תמ"ש 3321/06), בה ביקשה לאכוף את סעיף 7 בהסכם המכר, המדבר על פיצוי מוסכם בסך 10,000$.  

החלטת בית המשפט לענייני משפחה

2.         ביום 27.5.07 ניתנה החלטה ע"י השופטת ש' גליק בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה, לפיה היא מוחקת את התביעה (תמ"ש 3321/06), מאחר והסכם המכר לא אושר בבית המשפט ולכן אינו תקף ואין לאוכפו.

            השופטת קמא בהחלטתה, קובעת כי לפי תקנה 258 כ"ו לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " תקסד"א"), היה על האישה לאשר את ההסכם בבית המשפט. היא אף מציינת כי גם לפי הוראות חוק בית המשפט לענייני משפחה, כך יש לנהוג. עוד היא קובעת, כי הסכם המכר הוא למעשה הסכם ממון, מאחר וזהו הסכם בענייני משפחה שעניינו כספי. לכן, מאחר ולא אושר, ובהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: " חוק יחסי ממון"), הרי שאין לו תוקף.

            מכאן בקשת הערעור.

טענות האישה

3.         האישה טענה, כי בית משפט קמא טעה כאשר החליט שיש צורך במתן אישור להסכם המכר על מנת שיהא תקף. לטענתה, לא מדובר בהסכם העונה על הגדרת הסכם ממון, הדרוש מתן אישור בית משפט. עוד נטען, כי הסכם המכר אינו משנה את הסכם הגירושין, באופן המצריך אישור בית משפט. בחותמם על ההסכם, פעלו הצדדים בהתאמה להוראות הסכם הגירושין שהסדיר את מלוא העניינים הרכושיים של בני הזוג, ובכללם אף את נושא דירת המגורים. הסכם הגירושין קיבל תוקף של פסק דין, ולכן אין צורך כי הסכם המכר יאושר אף הוא בבית המשפט לשם תיקופו.

טענות הבעל

4.         הבעל הגיש מכתב לבית המשפט, כתוב בכתב יד. הוא טען כי אינו מבין את המכתב שנשלח אליו מטעם ב"כ האישה (ולא ברור על איזה מכתב מדובר, ייתכן שהכוונה לבקשת רשות הערעור). עוד נטען, כי אכן רצה לקנות את הדירה מגרושתו, אולם לא היה סעיף בהסכם על "התחרטות", כלשונו. הוא טען אף כי החתימה על ההסכם הייתה בזמן המלחמה, וכי לא הבין על מה חתם ואיש לא הסביר לו. לטענתו, עבר בינתיים דירה, ואינו מתגורר עוד בדירת בני הזוג. לגרסתו, הוא שילם שכירות ומשכנתא עד שעזב את הדירה, וכעת משלם רק משכנתא. לטענתו, אין לחייב אותו בקנס (ככל הנראה הכוונה לסעיף הפיצוי, שאכיפתו היא שנתבעה מלכתחילה ע"י האישה). 

דיון

5.         עניין לנו בסוגיה משפטית - אם הסכם מכר שערכו ביניהם בני זוג לשעבר, לאחר שהתגרשו כדין והסכם הגירושין ביניהם קיבל תוקף של פסק דין, צריך להיות מאושר אף הוא ע"י בית המשפט על מנת שיהא תקף.  

6.         את החלטתה פתחה השופטת קמא בהערה, כי לאור העובדה שהאישה הגישה את תביעתה בבית המשפט לענייני משפחה, סביר להניח כי היא סברה שעילת התביעה היא בענייני משפחה. אכן, סברה זו נכונה היא. חוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 קובע אילו עניינים יידונו בבית משפט לענייני משפחה. סעיף 1(2) לחוק קובע כי המושג "ענייני משפחה" כולל גם תובענה אזרחית בין אדם לבן משפחתו,  כאשר בן משפחה כולל גם בן זוג לשעבר. סעיף 3(א) לחוק קובע כי ענייני משפחה לפי חוק זה יידונו בבית המשפט לענייני משפחה. לכן, סמכות הדיון בתביעה לאכיפת סעיף הפיצוי המוסכם בהסכם המכר, נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.

7.         בית המשפט קמא, מחק את התביעה מהסיבה שהסכם המכר לא אושר ע"י בית המשפט. השופטת תמכה מסקנה זו בתקנה 258כו לתקסד"א שזו לשונה: