1. בתיק זה אין מחלוקת לגבי זכאות התובעת (הניזוקה) לקבל פיצוי מן הנתבע (המזיק, המבוטח), וגם שיעור הפיצוי אינו במחלוקת. בפני להכרעה - מערכת היחסים בין הנתבע לבין צד ג (המבטחת של הנתבע) בלבד. שתי שאלות עולות בהקשר זה:
האחת - האם מבוטח, אשר לא מסר למבטחת, עת דיווח לה על התאונה, שנהג בשכרות - העלים ממנה פרטים בכוונת מרמה, כלשון סעיף 25 ל
חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן -
חוק חוזה הביטוח), מעשה אשר תוצאתו פטור המבטחת מחובתה?
השניה - האם מבוטח, הנוהג בשכרות, חייב באשם תורם חוזי (בחוזה שבינו לבין המבטחת), כך שחבותה של המבטחת פוחתת או מתאיינת כליל?
הרקע
2.
הנתבע,
מר איגור חזן, נהג ביום 09.09.06 ברחוב רזיאל ביפו ותוך כדי נסיעה פגע ברכבה של התובעת. הנתבע הודה והורשע על פי הודאתו בנהיגה בשכרות.
צד ג,
כלל חברה לביטוח בע"מ, ביטחה, במועד הרלוונטי, את רכב הנתבע, בין השאר בגין נזקים שייגרמו לצד שלישי.
לטענת הנתבע
, על צד ג לשאת בסכום שחויב לשלם לתובעת.
לטענת צד ג
, אין כיסוי ביטוחי לאירוע.
3. אין מחלוקת בין הצדדים כי נהיגה בשכרות אינה מפקיעה את הכיסוי הביטוחי בהתאם לפוליסת הביטוח, אך בפי צד ג שתי טענות:
האחת - כי הנתבע, כאשר מסר הודעתו לצד ג, לאחר שכבר נעצר במשטרה, מיד לאחר התאונה, ורשיונו נשלל מנהלית ל-60 יום - לא גילה לה דבר על נסיבות התאונה ועל שכרותו, ואף מסר באופן פוזיטיבי שלא נהג בשכרות. לפיכך, הפר המבוטח את חובתו בהתאם ל
סעיף 25 ל
חוק חוזה הביטוח, ועל כן פטורה המבטחת מתשלום תגמולי ביטוח. הטענה
השניה - כי לנתבע, אשר נהג בגילופין - אשם תורם חוזי ויש לקבוע כי אחוז התרומה מגיע לכדי 100%, או לחילופין - ל- 50% לפחות, ועל כן יש לפטור את צד ג כליל, או - כטענה חילופית - יש לחייב את צד ג לשלם לנתבע תגמולי ביטוח רק בשיעור 50%.
דיון והכרעה
4. לענין שתי הטענות שמעלה צד ג חשוב לזכור, כי עסקינן בטענות המתייחסות ל
אופן
קיום החוזה על ידי הנתבע, ו
לא לענין
כריתת החוזה. עוד יש לזכור, כי עסקינן במערכת היחסים בין המבוטח למבטחת, כשמסקנותי לא ישליכו לענין החבות כלפי הניזוק ("צד ג" במובן החוזי, להבדיל מצד ג בתביעה שלפני), שכבר הוכרעה.
5. הנתבע הגיש סיכומים קצרים, בהם התייחס אך לכך, שמצב של שכרות אינו מוחרג בפוליסה, ולכן הנתבע זכאי לתגמוליו מהמבטחת. ב"כ צד ג הגיש סיכומים מפורטים ומעמיקים, מלווים בפסיקה ואסמכתאות, לענין שתי הטענות. משכך, ואף שמראש, בדיון שבו הסכימו הצדדים על הגשת סיכומיהם בשאלות המשפטיות, ציין ב"כ צד ג כי אלה תהיינה טענותיו, נתתי הזדמנות לנתבע להגיש סיכומי תשובה.
טענת המרמה
6.
לטענת הנתבע, מאחר שמצב של שכרות אינו מוחרג בפוליסה, הרי שאין כל משמעות לשאלה אם הנתבע מסר מידע לא נכון בענין זה (דבר המוכחש על ידו). כוונת המרמה אליה מתייחס צד ג היא כוונה, המביאה בעקבותיה לקבלת דבר במרמה, ומאחר שכאן - בין שהנתבע היה שיכור ובין שלא, הוא זכאי לקבל את הכספים לפי הפוליסה - לא היתה כל כוונת מרמה. מצבו של הצד השלישי לא השתנה בעקבות אי מסירת המידע על ידי הנתבע, שכן בכל מקרה היה צריך ליתן כיסוי ביטוחי לנתבע. המרמה צריכה להיות כזו, שבעקבותיה - מקרה שלא היה נכנס בגדר הכיסוי הביטוחי, נכנס בו, או שנעשה נסיון להגדיל את הפיצוי מחברת הביטוח, וכאן אין לא זה ולא זה. עוד לדברי הנתבע, סוגיית מסירת המידע הכוזב רלוונטית לענין שלב כריתת חוזה הביטוח, ולא זה השלב בו עסקינן.
7.
לטענת צד ג, לא יכולה להיות מחלוקת, כי הגורם לתאונה היה שכרותו של הנתבע. הנתבע הודה, כי איבד שליטה על רכבו. פעם מסר שהיה זה בגלל חתול שקפץ לכביש, פעם אחרת מסר ש"ננעלו" לו גלגלי הרכב. לקצין המשטרה, בהליך שקדם לשלילה המנהלית, אמר במפורש: "אני בן אדם שלא שותה בכלל ואתמול שתיתי בקבוק בירה והשפיע עלי, והסיבה שבגללה נגרמה התאונה רשומה בכך", ולמרות זאת - בהודעה שמסר לצד ג באותו יום, לא הזכיר ולו בחצי מילה את העובדה שנהג תחת השפעת אלכהול, או כי נבדק בשל חשד כזה. מצב זה, טוען צד ג, מכניס את המקרה דנן לגדרו של
סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, הקובע:
"הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או ש
המבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחובתו."
טענה זו נתמכה על ידי ב"כ צד ג בפסיקה, בספרות וגם בהפניה לחוק העונשין, לענין ההגדרה לפיה ראיה מראש של התרחשות התוצאות כאפשרות קרובה לוודאי, כמוה כמטרה לגרמן. במקרה זה, טוען צד ג, הנתבע ביקש לקבל כיסוי ביטוחי בגין הארוע, היינו לקבל טובת הנאה, על בסיס העלמת עובדת היותו שיכור במועד התאונה מעיני צד ג, ובכך די כדי למלא אחר דרישת כוונת המרמה שבסעיף 25.
הכרעה בטענת המרמה
8. סבורה אני, כי הטענה שצד ג פטור מחובתו במקרה זה בשל מרמה מצד הנתבע - דינה להדחות. אפילו אקבל את טענת צד ג, כי הנתבע העלים ביודעין מפניו את עובדת היותו בגילופין בשעת התאונה, וכי השכרות הינה הסיבה לקרות התאונה, עדיין לא נראה לי שהמקרה בא בגדרו של
סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח. זאת, מאחר שלא מתקיים במקרה זה היסוד של "כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הכוזבות", שהינו - גם לטענת צד ג - חלק מדרישות הסעיף.
9. ברע"א 230/98
הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' נסרה, פסקה 4 לפסק הדין (ניתן 19.5.98. הציטוט מתוך מאגר "נבו"), אליו הפנה גם ב"כ צד ג בסיכומיו, נכתב:
"סעיף 25 לחוק איננו כולל הגדרה של הדיבור "בכוונת מרמה". פרקליט המבקשת טען לפנינו כי דיבור זה כולל שלושה יסודות: א. מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות; ב. מודעות של המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו; ג. כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות. יסודות אלה של "כוונת המרמה" בסעיף 25 לחוק מקובלים עלינו."