לא הוכחה רשלנות רפואית במהלך צינתור

1.         בפניי כתב תביעה אשר הוגש על ידי מר סעדון כמוס (להלן: "התובע") כנגד המרכז הרפואי אסף הרופא (להלן: "בית החולים"), כנגד ד"ר אלברטו הנדלר, וכנגד משרד הבריאות (להלן: "הנתבעים").

            העובדות הצריכות לעניין

2.         התובע, יליד 1946 חש תעוקה בליבו בסמוך לתאריך 28/8/03, ואושפז במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים. במהלך האישפוז נקבע כי יש לבצע לתובע צינתור, או אז "... המולץ לרעיית התובע בחום על ידי הנתבע 2, ד"ר אלברטו הנדלר מטעם הנתבע 1 על רכישת סטנט מסוג CYPHER (להלן: "הסייפר") אשר אינו כלול במסגרת "סל הבריאות" וכי יש לשלם בעבורו באופן פרטי..." (סע' 5 לכתב התביעה). עוד טוען התובע כי ד"ר הנדלר הסביר לרעייתו "...כי השתלת הסייפר עדיפה על השתלת סטנט רגיל מסוג ZETA שכן הסייפר מקטין באופן משמעותי ביותר את האפשרות לסתימת העורקים, ולהיזקקות לצינתור חוזר בעתיד, וכי הסייפר הינו סטנט איכותי יותר מהסטנט הרגיל..." (סע' 7 לכתב התביעה). עוד הוסבר לתובע ולרעייתו, כי אם הם מסכימים לרכוש את הסייפר, עליהם לשלם עבורו מראש, וכן עליהם להפקיד התחייבות לתשלום בעבור סייפרים נוספים, באם יתברר במהלך הצינתור כי יש צורך בהשתלת סייפרים נוספים.

            אשת התובע פעלה על פי המומלץ ומסרה שיק בעבור הסייפר, וכן המציאה התחייבות לתשלום מחברת הביטוח, עבור סייפרים נוספים.

            בתאריך 2/9/03 בוצע צינתור בגופו של התובע "... ונקבע כי אכן צריך להשתיל באחד מעורקיו... סטנט" (סע' 14 לכתב התביעה), אלא שאז "...גילה לתדהמתו הרופא המצנתר, הנתבע 2, כי אין בנמצא סייפרים. הנתבע 2 כעס והביע כעסו על כל הצוות. החלה המולה והצינתור הופסק לדקות ארוכות, בעוד התובע שוכב על מיטת הניתוחים "פתוח", כשהוא בהכרה, ואינו מבין את פשר המהומה" (סע' 15 לכתב התביעה). התובע טוען כי בשלב זה פנה אליו ד"ר הנדלר "...וטען בפניו כי אין בנמצא סייפר. הוא אמר לתובע כי הוא נאלץ להפסיק את הצינתור למשך כמה דקות על מנת לנסות ולהשיג סייפר. עוד אמר לתובע כי ינסה לעשות מספר שיחות טלפון להשיג שליח שידאג להבאת הסייפר בבהילות. כמו כן ביקש הנתבע 2 מהתובע להמתין (על שולחן הניתוחים תוך כדי פרוצדורה) בערך רבע שעה עד עשרים דקות.... בינתיים הושאר התובע לבדו בחדר הצינתורים. התובע חש כי כל עולמו חרב. הוא חשש לחייו וכל דקה שחלפה נראתה בעיניו כנצח. מחשבותיו של התובע נדדו אל הרע מכל, והוא חשש למצבו הרפואי וחש סכנה ממשית לחייו" (סע' 16, 19-18).

            התובע טוען כי הושאר במצב זה למעלה מעשרים דקות (!) (סע' 21 לכתב התביעה), וכאשר שב ד"ר הנדלר לחדר הצינתורים, התברר כי לא עלה בידו להשיג את הסייפר    "... וטען כי אין ברירה, אלא לסיים את הצינתור תוך כדי השתלת סטנט רגיל מסוג ZETA " (סע' 21 לכתב התביעה), ואכן "הצינתור הסתיים תוך השתלת סטנט רגיל בגופו של התובע" (סע' 24 לכתב התביעה), ו "ביום 3/9/03 שוחרר התובע מבית החולים עם חשש כבד בליבו על אשר ארע - על המחדל, ועל כך שהושתל בגופו סטנט רגיל, ולא סייפר" (סע' 25 לכתב התביעה).

            לדברי התובע בכתב התביעה "מאז הצינתור ועד היום לא מצליח התובע לשוב למסלול חייו הרגיל. הוא אינו מוצא מרגוע. הוא טרוד במחשבות תמידיות על מצבו הרפואי, על העובדה שהושתל בגופו סטנט פחות טוב מהסייפר; הוא מתקשה להירדם בלילות, ותמונת חדר הניתוח כאשר הוא שוכב "פתוח" על שולחחן הניתוחים "מוזנח" עולה וחוזרת במחשבותיו. מאז המקרה סובל התובע מאי שקט נפשי, מפחדים ומחשש כבד כי הוא חי על זמן שאול, וכי ייאלץ לעבור בשל היצרות עורקים חוזרת צינתור נוסף, בשל העובדה שהותקן בעורקיו סטנט רגיל במקום סייפר, ואולי ייאלץ לעבור אף פרוצדורה קשה יותר מצינתור. הדבר מדיר שינה מעיניו ואינו נותן לו ולבני משפחתו מנוח" (סע' 28-27 לכתב התביעה).

            עוד טוען התובע כי "כתוצאה מהמקרה נאלץ התובע לקבל טיפולים רפואיים כולל נטילת תרופות. הוא קיבל, בין שאר התרופות, כדורים מסוג PLAVIX . קרי אם היה מושתל סטנט מסוג סייפר, לא היה נזקק לתרופה זו. כמו כן נאלץ התובע להיוועץ רבות ברופאים קרדיולוגיים בשל חששו למצבו הרפואי. זאת ועוד, כתוצאה מן האירוע ובשל חרדותיו ממנו, נדרש התובע לקבלת טיפול נפשי על ידי פסיכולוג קליני מומחה... המזור לחרדותיו הרבות לא נמצא רק בפנייתו של התובע לפסיכולוג, והוא אף פנה לפסיכיאטר, אשר המליץ לו ליטול תרופות בעלי מרכיבים נוגדי דיכאון" (סע' 33-30 לכתב התביעה).

            התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת פסיכיאטרית - ד"ר פורטנוי - ממנה עולה כי לתובע נותרו 30% נכות בתחום זה, כתוצאה מהאירוע נשוא כתב התביעה, ומשכך תובע התובע את נזקיו.

3.         הנתבעים שוללים את טענותיו של התובע, וכופרים בחבותם לפצותו. לדבריהם "עובר לצינתור ניתן הסבר לתובע ולמשפחתו כי קיימת אופציה (הדגשה במקור - ד.ג.) שבעורק "הסתום" יושתל תומכן מסוג סייפר, אחרי פתיחת הסתימה" (סע' 4ד' לכתב ההגנה) והם מדגישים כי "סטנט מסוג סייפר לא היה כלול בסל הבריאות וכי השתלתו מותנית בהתאמה אנטומית לגודל העורק - נתון זה ניתן לראות אך ורק בזמן ביצוע הצינתור" (ההדגשות במקור - ד.ג.) (שם).

            הנתבעים מודים במובלע כי במהלך הצינתור "... יצא אחד הרופאים לוודא שאכן אין בנמצא סייפר בגודל העורק שנמצא סתום..." (סע' 5ב' לכתב ההגנה) אולם "... בחדר הצינתורים נותר עם התובע כל הצוות המצנתר, שכלל, בין השאר, אחיות, והוא לא נשאר "מוזנח" ו"פתוח" כלשון כתב התביעה" (שם), וכי "התובע מנסה לתאר תיאור דרמטי לפעולה פשוטה יחסית, והכל על מנת להעצים את תביעתו" (סע' 5ג' לכתב ההגנה).

            בסופו של דבר "פעולת הצינתור לתובע בוצעה כמתוכנן ובהצלחה והושגה תוצאה טובה! (עורק שהיה סתום ב-95% נפתח). חייו של התובע ניצלו" (סע' 5 ד' לכתב ההגנה) (ההדגשות במקור - ד.ג.).

            הנתבעים צירפו חוות דעת בתחום הפסיכיאטרי - פרופ' פניג - ממנה עולה כי לא נותרה לתובע נכות כתוצאה מהאירוע נשוא כתב התביעה, ומשכך עותרים הנתבעים לדחיית התובענה.

4.         יובהר כי מצאתי לנכון להאריך ולפרט את טענות התובע, שכן כפי שיבואר בהמשך, מרבית טענות התובע אינן אמת, והוכחו כטענות סרק, ודומני כי מוטב היה לו נמנע התובע מהגשת תובענה זו.

            הצינתור

5.         ראש וראשונה יש לקבוע כיצד התנהל הצינתור, והאם תיאורו של התובע באשר לאופן התרחשותו, הוא תיאור אמת.

            זה המקום לציין כי התייחסותו של המומחה מטעם התובע - ד"ר פורטנוי - לאופן התרחשות הצינתור, הינה מטבע הדברים, מפיו של התובע, אשר כפי שנראה בהמשך, לא דק פורטא בתיאור ההליך.

            זה גם המקום לציין כי תיאוריו של התובע באשר לאופן התנהלות הליך הצינתור היו דרמטיים, מוגזמים ובלתי אמינים בעליל, ועל פי התרשמותי, מצא התובע לנכון להאדיר ולהעצים אירוע בעל חשיבות נמוכה ביותר, ועשה כן תוך עיוות העובדות ומתן עדות שלא תמיד עלתה בקנה אחד עם האמת.

            בתצהירו - כמו גם בעדותו - טען התובע כי משהתברר שיש צורך בהשתלת סטנט, החלה המולה בחדר הצינתורים, בנסיון לאתר סטנט מסוג סייפר. בנסותו לדמות לאירוע ציביון דרמטי, חזר התובע ותיאר כי שכב על "מיטת ניתוחים" בעודו שוכב על "מיטת צינתורים". התובע תיאר כי המתין למעלה מ-20 דקות לחזרתו של ד"ר הנדלר לחדר הצינתורים, ובכל אותו הזמן היה "פתוח" ו "מוזנח", אלא שאין ספק שהשימוש במילה "פתוח" לא נועדה אלא כדי לשוות לאירוע ציביון דרמטי, וזאת משום שצינתור, על אף היותו פעולה פולשנית, אינו מהווה ניתוח, וממילא אין "פותחים" את המצונתר.