המל"ל ישלם דמי לידה לאב שהאריך חופשת לידה לפי משכורתו

1.   עניינה של תביעה זו שבפני היא דחיית תביעתם של התובעים לתשלום דמי לידה בגין הארכת חופשת לידה בה שהה התובע, לפי משכורתו של התובע.

2.         העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת הינן כדלקמן:

א.    א.    התובעת ילדה במזל טוב תאומים ביום 6.3.05.

ב.     ב.     התאומים שהו בבית החולים עד ליום 30.3.05.

ג.       ג.       התובעת שהתה בחופשת לידה במשך 11 שבועות מתאריך הלידה, מיום 6.3.05 ועד ליום 19.5.05.

ד.     ד.     התובע (להלן:גם "האב") שהה בחופשת לידה במשך 7 שבועות מיום חזרתה של התובעת לעבודה ועד ליום 9.7.05.

ה.    ה.    לתובעת שולמו דמי לידה מיום 7.3.05 ועד ליום 21.5.05, ומיום 13.6.05 ועד 6.7.05 בגין הארכת חופשת הלידה.

ו.       ו.       לתובע שולמו דמי לידה לתקופה שמיום 22.5.05 ועד ליום 12.6.05.

ז.      ז.      השכר הרבע שנתי של התובע במועדים הרלוונטיים עמד על סך 44,893 ש"ח. השכר הרבע שנתי של התובעת במועדים הרלוונטיים עמד ע"ס 7,150 ש"ח.

3.   בהתאם להסכמת הצדדים התקבל הסדר דיוני לפיו לא יתנהלו דיוני הוכחות בתיק והוסכם כי פסק הדין ינתן על סמך טיעוני הצדדים בכתב.

4.   אין מחלוקת בין הצדדים באשר לאורך תקופת הזכאות לדמי לידה בנסיבות של לידת תאומים שנותרו באשפוז מעל לשבועיים.

בהתאם לאמור בסעיפים 6(ב), 6(ג) ו- 6(ד) לחוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954 (להלן:" חוק עבודת נשים") והוראות סעיפים 50(א)(1), 51(א)(1) ו- 51(א1)(1) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן:" חוק הביטוח הלאומי"), זכאים התובע או התובעת לחופשת לידה בת 18 שבועות (12 שבועות + שבועיים בגין לידת תאומים + 4 שבועות בגין אשפוזם של התאומים).

המחלוקת בענייננו נוגעת לפרשנות הוראות חוק הביטוח הלאומי וחוק עבודת נשים, כאשר השאלה העומדת בפני הינה האם במקרה בו קיימת זכאות לתוספת דמי לידה בגין הארכת חופשת לידה, משולמים דמי הלידה בגין הארכת התקופה לפי הכנסת האם, גם אם האב הוא ששהה בפועל בחופשת לידה, או שמא משולמים דמי הלידה לפי הכנסתו של בן הזוג המצוי בפועל בחופשה?

5.   התובעים טענו כי לפי הוראות חוק עבודת נשים וחוק הביטוח הלאומי, היה על המוסד לביטוח לאומי לשלם להם דמי לידה בגין 11 השבועות הראשונים של התקופה בהם היתה התובעת בחופשת לידה, לפי הכנסתה של התובעת, ובגין יתרת התקופה, היינו, 7 השבועות הנותרים בהם היה התובע בחופשת לידה, לפי הכנסתו של התובע.

      לטענת התובעים, נוכח הפער המשמעותי הקיים בין הכנסתו של התובע לבין הכנסתה של התובעת, אופן תשלום דמי הלידה, כפי שנעשה בפועל על ידי המוסד,  גרם לקיפוחם.

התובעים טוענים כי מלשון ומתכלית הוראות חוק הביטוח הלאומי וחוק עבודת נשים, עולה כי פרט לששה שבועות הראשונים של חופשת הלידה, הזכאות שניתנת לאב הינה ביחס למלוא חופשת הלידה לה זכאים בני הזוג, בין אם מדובר בחופשת לידה בסיסית בת 12 שבועות ובין אם מדובר בחופשת לידה מוארכת בשל לידת יותר מילד אחד או בשל אשפוז יילוד.

לטענתם, ההגבלה היחידה הקיימת בסעיף 6(ח) לחוק עבודת נשים היא שחל איסור על האב לקחת חופשת לידה בגין 6 השבועות הראשונים בהם רק האם זכאית להיות בחופשת לידה. יתר הוראות החוק הנוגעות לאורכה של חופשת הלידה חלות על האב והאם באופן שווה.

זאת ועוד, סעיף 6(ח) לחוק עבודת נשים אינו מגביל, לא במפורש ולא במשתמע, את זכאותו של האב לחופשת לידה רק לתקופה הבסיסית בת 12 השבועות שנקבעה בסעיף 6(ב) לחוק.

עוד נטען כי  סעיף 49(ב) לחוק הביטוח הלאומי, המקנה זכאות לאב לקבלת דמי לידה, קובע כי התשלום בגין החופשה ייעשה בעד פרק הזמן שלרגל חופשת הלידה ולצורך הטיפול בילדו, דהיינו, הדין החל על האם הוחל באופן שווה על האב, ככל שמדובר בחופשת לידה לצורך הטיפול בילד, לרבות במצב של אשפוז.