פרסומאי אינו זכאי לשכר ראוי בגין השקעתו בקמפיין שלא יצא לפועל

הסוגיה המשפטית העיקרית בתיק זה היא, האם מגיע לפרסומאי שכר ראוי בגין עבודה שהשקיע בקמפיין, אשר לא יצא לפועל בשל חילוקי דעות מהותיים בין הפרסומאי למזמין השרות, כאשר ההסכם בין הצדדים קבע, כי שכר הטרחה יהיה באחוזים מהפרוייקט כאשר יצא לפועל.

1.      1.      התובעת, מ. ויינברג ושות' בע"מ הינה חברה, אשר עיסוקה במתן שרותי פרסום ויעוץ שיווקי (להלן: " התובעת"). הנתבעת הינה חברה המנהלת עסק של ייצור, שיווק ומכירה של מוצרי מזון, בעיקר כאלה המשומרים בקופסאות (להלן: " הנתבעת"). התובעת טוענת כי במשך תקופה של שנתיים וחצי (בטעות נכתב בתצהיר מטעם התובעת "תקופה של שנה וחצי"- ראו סעיף 5 לתצהיר ויינברג)- החל מחודש יוני 2000 וכלה בחודש דצמבר 2002 -נתנה חברה בשם ויינברג - קרסו - שמיר פרסום ושיווק בע"מ שמספרה 51-135377-3 (להלן: " החברה") שרותי פרסום שונים לנתבעת. הקשר בין החברה לבין התובעת יידון להלן בפרק "העדר יריבות". התובעת טענה כי לחברה לא שולם שכר עבודה בגין שירותי הפרסום השונים הן שוטפים והן בגין פרויקט מסוים, שנתנה לנתבעת, וכי שכר העבודה שנקבע בגין שרותיה היה בהיקף של 15% מהיקף התקציב, אשר הושקע במדיה בפרסום, בצירוף מע"מ. לפיכך טוענת התובעת כי על הנתבעת לשלם לה סכום של 411,130 ש"ח בגין כל אותם שירותים.

2.      2.      הנתבעת טוענת שלוש טענות הגנה והן: העדר יריבות בין התובעת לבין הנתבעת; תשלום מלוא התמורה לתובעת בגין שרותי הפרסום; בגין שרותי הפרסום שתמורתם לא שולמה על ידי הנתבעת - לא היתה הנתבעת חייבת לשלם תמורה כלשהי.

העדר יריבות 

3.      3.      כתב התביעה המקורי הוגש על ידי אישיות משפטית הנושאת את השם W.K.S.P, אשר הוצגה בכתב התביעה המקורי כמי ש"נתנה לנתבעת שרותי פרסום בהזמנתה של זו האחרונה...". בכתב ההגנה המקורי טענה הנתבעת, בין השאר, כי לא קיבלה מאותה התובעת שרותי פרסום כלשהם וכי הנתבעת קיימה במועדים הרלוונטים לתובענה קשרי עסקים עם החברה, אך לא ידוע לה על קשרים משפטיים שבין התובעת לבין החברה הנ"ל. בעקבות האמור בכתב ההגנה הוגש כתב תביעה מתוקן ובו הוחלפה התובעת המקורית בתובעת חדשה  - מ. ויינברג ושות' בע"מ. התובעת פרטה כי זכות התביעה של התביעה המקורית הומחתה לידיו של מר מתי ויינברג, אשר המחה אותה לחברת מ. ויינברג ושות' בע"מ. גם בכתב ההגנה המתוקן חזרה הנתבעת על טענתה לפיה לא קיבלה גם מן התובעת גם על פי כתב התביעה המתוקן כל שרותים וכן כי לא היו לה קשרי עסקים עמה במועדים הרלוונטים.

4.      4.      התובעת מצידה טוענת בענין זה, כי הוכיחה את נושא היריבות ואת פרוט הנסיבות אשר הביאו לזכאותה של התובעת כיום, בתצהירו של מר ויינברג. לענין זה כתב מר ויינברג בתצהירו, כי הכיר את הנתבעת, כאשר היה בעל מניות בחברה. על פי תצהירו החברה  הפסיקה את פעילותה ופעילותה הועברה לידי התובעת הקודמת, שהיא השותפות העונה לשם: W.K.S.P. השותפות היא שנתנה לנתבעת את השירותים נשוא התביעה, אולם מאז המועד בו הוגשה התביעה בתיק זה, דהיינו 12.6.03, הפסיקה השותפות לנהל עסקים "וככזה אשר הנתבעת נמנתה על לקוחותיו, קיבלתי מאת השותפות במסגרת הליך פרוקה והפסקת ניהול עסקים על ידה את הזכות להגיש את התביעה דכאן, כפי שבמקביל קיבלתי מאת השותפות לטיפולי את לקוחותיה, אשר נחשבים ללקוחותי, לרבות חברת תדיראן בע"מ וחברת אשת טורס בע"מ. הואיל ואת עסקי מנהל אני באמצעות חברת מ. ויינברג ושות' בע"מ המחיתי לחברה זו את זכות התביעה שלי כנגד הנתבעת והיא התובעת הנכונה היום נכון למועד הגשת תצהירי זה" (ראו סעיף 3 לתצהיר). 

5.      5.      לענין זה טוענת הנתבעת, כי מטענת התובעת עולה כי זכויות התביעה הומחו ארבע פעמים, בכל פעם לאישיות משפטית נפרדת: שתי שותפויות ושתי חברות, כאשר בתווך נמצא גם עוסק אחד, מר ויינברג. הנתבעת טוענת, כי למרות שמר ויינברג בעדותו העיד כי השותפויות או החברות הסדירו את עניניהם בצורה מסודרת וחלקם אף בכתב (ראו עמוד 10 לפרוטוקול מיום 23.5.06), הרי שלא הוצג בפני בית המשפט ולו מסמך אחד המלמד על המחאות הזכות כנטען. לטענת הנתבעת, התובעת מוחזקת כמי שביכולתה היה להביא את הראיות הנחוצות בעניין זה, ומשלא הביאה את הראיות, הרי שחזקה כי היו פועלות לרעתה.

6.      6.      אני מקבלת את טענת הנתבעת, כי אין יריבות ישירה בין התובעת לבין הנתבעת. הגוף, אשר שלח את מכתב ההתקשרות לנתבעת - המכתב מיום 10.12.00 הנושא כותרת "תנאי עבודה, חיובים והסדרי תשלום" הינו: "ויינברג- קרסו-שמיר פרסום ושיווק בע"מ", דהיינו החברה. המחאת זכות ובעיקר המחאת זכות מספר פעמים צריכה הוכחה, על מנת שלא יחוייב החייב כלפי מי שאינו הנושה הנכון. במקרה זה לא שוכנעתי, כי נעשו המחאות כראוי. מר ויינברג ציין בעדותו, כי בעת שפורקה החברה היה בין הצדדים הסכם בכתב (ראו עמוד 10 לפרוטוקול), אולם הסכם זה לא הוצג, למרות שהמחלוקת בנושא זה הייתה ידועה לתובעת עוד מתחילת הדרך בבית המשפט. אין מדובר בהקפדה על קטנות, אלא שמר ויינברג עצמו הודה כי לחברה היו שלושה בעלי מניות ויחד עם זאת, לא הובא ההסכם שיוכיח, כי החברה באמצעות בעלי מניותיה, המחתה את זכותה לתביעה כלפי הנתבעת לשותפות מסויימת, שמר ויינברג היה שותף לה.

7.      7.      למרות שמדובר בטענה שלא בקלות בית המשפט נעתר לה, ויתכן שלו היה מר ויינברג עצמו תובע, מכחו הוא, כמי שהיה המוציא והמביא ביחסים שבין הנתבעת לתובעת, הרי שאולי ניתן היה לקבל את תביעתו. אולם במקרה זה, בו התובעת היא חברה בע"מ, אשר לא הוכח לי כי זכות התביעה הומחתה לה, הרי אין הצדקה לחייב את הנתבעת לשלם למי שלא היה לה כל קשר עימה ולא הוכח כי באה בנעליה של החברה.

8.      8.      לפיכך, אני מקבלת את טענת העדר היריבות שטענה הנתבעת, ורק בשל כך, ניתן היה לדחות את התביעה. למען הזהירות, אתייחס להלן גם לתביעה לגופו של עניין.

9.      9.      יש לציין, כי התובעת לא הקפידה בתצהיריה ובסיכומים להפריד בין התובעת לחברה לגבי הפעילות שנעשתה והתייחסה לפעילות שנעשתה על ידי החברה כאילו נעשתה על ידי התובעת.

תביעת  התובעת

10.  10.  אין מחלוקת כי החברה נתנה לנתבעת במשך תקופה מסוימת שרותי פרסום, הן כלליים ושוטפים (להלן: " השירותים השוטפים") והן שרותי פרסום ספציפיים בכל הנוגע לתוכניתה של הנתבעת להתחיל לשווק את מוצריה באריזות שקופות (להלן: " קמפיין השימורים השקופים").

11.  11.  לטענת התובעת, החברה, החל מחודש יוני 2000 וכלה בחודש דצמבר 2002, נתנה לנתבעת שירותים שוטפים במשך מאות שעות עבודה וזאת בכל הנוגע לעניינים המשמשים את הנתבעת, לרבות בתחום פיתוח מוצרים, מחקרי שוק, מבצעים לקידומי מכירות ותוכניות שיווק. לטענת התובעת, במשך תקופה זו, היו בין הצדדים פגישות עבודה וטיפול באותם נושאים. בהקשר זה של שירותים שוטפים טענה התובעת כי החברה הכינה בעבור הנתבעת סרט פרסום לטלוויזיה לעידוד הצריכה של שימורי הנתבעת, סרט שהוכן לשידור והושלם, אולם ערב עליית הקמפיין לאוויר ולאחר שהושלמו העבודות, הודיע מר יעקב שיינפלד, מנהל הנתבעת דאז, על החלטתו לבטל את הקמפיין ללא שום הסבר או צידוק מבלי ששולמה תמורה בענין זה. יאמר מייד, לעניין אחרון זה, התובעת הסכימה, כי החברה ויתרה על תשלום (ראו עמוד 11 שורות  12-15).

12.  12.  בכל הנוגע לקמפיין השימורים השקופים, התובעת טענה כי החברה השקיעה מאות שעות עבודה, על מנת ללמוד את הרגלי התפיסה ושינויי הצריכה של ציבור הלקוחות וזאת על מנת לסייע לנתבעת לפתח, לייצר ולשווק את מוצרי המזון המשומרים, המשווקים על ידה, בקופסאות שקופות. המטרה היתה להחדיר קו מוצרים חדש. לטענת התובעת, בגין העבודה שביצעה החברה בשביל הנתבעת בנושא זה, לא קיבלה תמורה. לטענת התובעת נושא השימורים השקופים בוצע במקביל לעבודה השוטפת וארך כשנה.

הוכחת התביעה בכל הנוגע לשרותים השוטפים

13.  13.  לצורך הוכחת תביעתה הציגה התובעת את עדותו של מר מתי ויינברג, אשר העיד כי היה הגורם הישיר, אשר עבד מול נציגי הנתבעת ואשר נתן את שרותיו לנתבעת בתחום הפרסום, הן בהקשר לשירותים השוטפים והן בהקשר לשימורים השקופים.

14.  14.  אשר לשירותים השוטפים, מר ויינברג צירף לתצהירו רק את נתוני חברת יפעת בכל הנוגע להיקף הפרסום בפועל. לטענתו על פי נתוני חברת יפעת היקף הפרסום עמד על סך של 1,179,282 $. לבד מכך לא הוצגו ראיות לעניין חובות של הנתבעת לחברה בסוגיה זו של השירותים השוטפים. נתוני חברת יפעת לא הוצגו על ידי מי שערך אותם וממילא אינם קבילים. מדובר במסמכים שראוי היה שיוגשו על ידי עורכם, על מנת שניתן ללמוד על מקורם, דרך עריכתם ולאיזה קמפיין הם מתייחסים.

15.  15.  באשר לטענת התובעת, כי הנתבעת לא שילמה לחברה בגין השירותים השוטפים, טענה הנתבעת בהסתמך על תצהיר עדותו הראשית של פנחס גורביץ, מנהל השיווק בנתבעת (להלן: " גורביץ"), כי כל העבודות הוזמנו אך ורק לאחר קבלת הצעת מחיר בכתב מהחברה ולאחר אישור בכתב של הנתבעת. כך עולה ממכתב "תנאי עבודה, חיובים והסדרי תשלום" אשר צורף כנספח א' לתצהיר גורביץ (להלן: " מכתב תנאי העבודה"). מכתב תנאי העבודה נוסח על ידי החברה ונקבע בו, כי בסוף כל חודש קלנדרי בו בוצעה פעילות פרסומית, יוגש חשבון בצירוף קטעי עיתונות או אסמכתאות אחרות כנדרש. עוד נכתב במכתב כך: "עמלתנו (בשיעור 15%) על חשבונות המדיה משולמת בד"כ ע"י המדיה עצמה לפיכך, על כל החשבונות שיגישו לנו אמצעי המדיה הכוללים את עמלתנו, לא נחייבכם בעמלה." וכן נכתב: "לפני ביצוע כל עבודה הכרוכה בתשלום תוגש הצעת מחיר מפורטת לאישורכם."