פרשנות הוראות חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין

הנשיאה ד' ביניש:

           המדינה הגישה ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא מ' נאמן) מיום 6.3.2007. עניינו של הערר בפרשנות הוראות חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006. מפאת החידוש בשאלות שהעלתה המדינה נידון הערר בפני הרכב.

חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006

1.        ב-1.10.2006 נכנס לתוקפו חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006 (להלן: החוק או חוק ההגנה על הציבור). על פי האמור בסעיף 1 לחוק, מטרתו "להגן על הציבור מפני ביצוע עבירות מין חוזרות על ידי עברייני מין, באמצעות הערכות מסוכנות בשלבים השונים של ההליך המשפטי ותכנית מעקב ופיקוח". לשם הגשמת תכליתו מורה החוק על ביצוע "הערכת מסוכנות מינית" לעברייני מין, טרם שחרורם ממאסר בפועל או סמוך לאחר מתן גזר הדין אם לא נגזר מאסר בפועל. הערכה זו נועדה לקבוע את רמת הסיכון הנשקף מעבריין המין להישנות ביצוע עבירות מין על ידו. לאחר הכנת מסמך הערכת המסוכנות, על יחידת הפיקוח שהוקמה מכוח החוק להגיש לבית המשפט המלצה בדבר תנאי פיקוח ומעקב לעבריין המין. על פי הקבוע בסעיף 12 לחוק, אם ראה בית המשפט, לאחר שקיבל הערכת מסוכנות, לקיים דיון בנושא, ואם נוכח שמסוכנותו המינית של עבריין המין מצדיקה זאת, רשאי הוא להוציא לעבריין המין "צו פיקוח ומעקב" (להלן: צו הפיקוח או הצו) לתקופה מירבית של 5 שנים. על פי הסמכויות הקבועות בסעיף 13 לחוק, מכוח צו הפיקוח מחוייב עבריין המין לקיים מפגשים עם קצין פיקוח ולשתף פעולה עמו. מכוחו גם מוסמכת יחידת הפיקוח לנהל מעקב שוטף אחר עבריין המין. החוק מאפשר לבית המשפט אף לקבוע בגדרו של צו הפיקוח תנאי פיקוח נוספים, ובהם מגבלות על עבריין המין (להלן: המגבלות) ככל שאלה נדרשים למניעת הסיכונים הנובעים ממסוכנותו המינית. כך, למשל, רשאי בית המשפט להטיל על עבריין המין מגבלות על צריכת אלכוהול, נהיגה בכלי רכב, הימצאות בסביבת מקומות מסוימים, ועוד.

           עניינו של הערר שלפנינו בשתי סוגיות הנוגעות לחוק זה: הראשונה, האם מכוח החוק רשאי בית המשפט לקבוע לעבריין המין מגבלות, כגון מגבלות על צריכת אלכוהול, נהיגה, ועוד, מבלי להוציא תחילה צו פיקוח ומעקב ולכלול בגדרו את המגבלות. השניה, עניינה הוא בהוראה הקבועה בסעיף 21(א) לחוק לפיה "הסמכות הענינית... תהא לבית המשפט שדן בעבירת המין", והשאלות המתעוררות בהקשר זה הן מה הוא אותו בית משפט; האם הליכים לפי החוק יישמעו בפני דן יחיד או בפני הרכב; והאם על השופט הדן בהליך להיות מבין שופטי המותב שגזרו את דינו של העבריין בהליך העיקרי.

העובדות והחלטת בית המשפט המחוזי

2.        המשיב הורשע בבית המשפט המחוזי (השופטים: מ' נאמן, מ' פינקלשטיין, כ' סעב) בעבירה של מעשים מגונים בקטינה, לפי סעיף 348(א), בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. דינו נגזר לשלוש שנות מאסר, מתוכן שנת מאסר אחת בפועל (גזר דין מיום 23.3.2006). מאחר וחוק ההגנה על הציבור חל על עבירת המין בה הורשע המשיב, נערכה לגבי המשיב, טרם מועד שחרורו ממאסר, הערכת מסוכנות מטעם המרכז הרפואי לבריאות הנפש באר יעקב-מב"ן-שב"ס. בהערכה זו נקבע כי המסוכנות המינית שנשקפת מהמשיב הינה גבוהה, ועל-כן המליצה יחידת הפיקוח על הוצאת צו פיקוח ומעקב בו תיקבע מגבלה האוסרת עליו לשהות עם קטינים ביחידות. המלצה זו הוגשה לבית המשפט קמא על מנת שיפעיל את סמכותו מכוח החוק ויוציא צו פיקוח ומעקב בו תיקבע המגבלה האמורה.

           בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא מ' נאמן) קבע בהחלטתו מיום 6.3.2007 (ב"ש (חי) 1630/07 פרקליטות מחוז חיפה-פלילי נ' פלוני (לא פורסם)) כי הערכת המסוכנות שהוגשה לו איננה מוכיחה כי מהמשיב נשקפת מסוכנות מינית גבוהה. על-כן, סירב בית המשפט להוציא צו פיקוח למשיב. עם זאת, ועל אף שלא הוצא צו פיקוח ומעקב, אסר בית המשפט על המשיב להימצא ביחידות במשך 5 שנים עם קטינות מתחת לגיל 16.

           באשר לסמכותו לדון בהליך, נקבע בהחלטה כי אין הכרח שבקשה לפי החוק תישמע בפני אותו הרכב של שופטים שגזר את דינו של המשיב (כולו או חלקו). לשיטת בית המשפט קמא, כל שדורש החוק הוא כי אותה ערכאה שדנה בהליך העיקרי תהיה זו שתדון בבקשה לפי החוק. לפיכך, מאחר והמשיב הורשע בבית המשפט המחוזי, הסמכות העניינית לדון בבקשה מוקנית לכל הרכב של בית המשפט המחוזי. כן נקבע בהחלטה כי די בדן יחיד שישמע את הבקשה. עם זאת צוין, כי רצוי שככלל ידון בבקשות מסוג זה שופט שדן את עבריין המין בתיק העיקרי, בדומה לענייננו.

3.        יצוין כי מספר שבועות לאחר מתן ההחלטה נשוא ערר זה, ניתנה בהליך אחר שהתקיים בבית המשפט המחוזי בחיפה (השופט כ' סעב) החלטה סותרת בכל הנוגע לסוגיית הסמכות העניינית (ב"ש (חי) 1629/07 מדינת ישראל נ' זינתי (לא פורסם)). בהחלטה זו נקבע כי נוכח תכלית החוק ולשונו, על הדיון להתקיים בפני אותו מניין של שופטים שדן את עבריין המין בהליך העיקרי, וזאת בין אם מדובר בדיון שמתקיים סמוך לאחר גזר הדין ובין אם מדובר בדיון שמתקיים סמוך לשחרור העבריין מתקופת המאסר בפועל. כן קבע בית המשפט באותה החלטה כי ככלל, רצוי שאותו הרכב שופטים שדן את העבריין בהליך העיקרי ידון גם בבקשה לפי החוק. עם זאת נקבע, כי גם הרכב אחר של שופטים מוסמך לשמוע את הבקשה במידה ונבצר מההרכב שגזר את דינו של העבריין להכריע בבקשה זו.

טענות הצדדים

4.        העוררת טוענת כי שגה בית המשפט קמא בהחלטתו להטיל על המשיב מגבלה על שהייה עם קטינות מבלי להוציא צו פיקוח ומעקב. על פי הטענה, תנאי ראשוני להטלת מגבלה מכוח החוק הוא הוצאת צו פיקוח. למסקנה זו הגיעה העוררת מפרשנותה ללשון החוק ותכליתו, ובעניין זה הצטרפה אליה בהסכמה באת-כוחו של המשיב, אשר ייצגה אותו מטעם הסניגוריה הציבורית.

           באשר לסמכות העניינית, מבקשת העוררת כי בית-משפט זה יבהיר מהי נפקותה של ההוראה הקבועה בסעיף 21(א) לחוק לפיה "הסמכות הענינית... תהא לבית המשפט שדן בעבירת המין" הן באשר להרכב השופטים הדרוש לשם מתן החלטה לפי החוק, והן באשר להשתתפות ההרכב שגזר את דינו של העבריין, כולו או חלקו, בהרכב זה.

הסמכות להטלת מגבלות על עבריין מין

5.        האם רשאי בית המשפט להטיל מגבלות על עבריין מין מבלי להוציא לו צו פיקוח? דעתנו היא כי התשובה לכך שלילית. תנאי מוקדם להטלת מגבלות על עבריין מין מכוח החוק הוא כי אלה יכללו בצו הפיקוח. אם בית המשפט החליט שלא להוציא צו פיקוח, אין בסמכותו להגביל עברייני מין מכוח חוק ההגנה על הציבור. מסקנה זו מתבקשת מהאמור בסעיף 13(ב) לחוק, הקובע בזו הלשון: