אי הענות לדרישת עובד באשר להחזר הוצאות נסיעה אינה מהווה הרעת תנאים מוחשית המזכה בפיצויי פיטורין

1.       1.       התובע עותר לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, השבת סכום שנוכה ממשכורת חודש 1/06, הוצאות נסיעה עבור חודש 1/06 ופיצויי הלנה.

2.       2.       בכתב ההגנה נטען כי התובע התפטר באורח חד צדדי ללא מתן הודעה מוקדמת ועל כן אינו זכאי לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת; הנתבעת קזזה משכרו האחרון סך של 3,366 ש"ח בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרותו; התובע אינו זכאי להחזר הוצאות נסיעה בסכום הנתבע ולכל היותר החזר הוצאות נסיעה עמד על סכום של 200 ש"ח בלבד.

הנתבעת טוענת לקיזוז דמי ההדועה המוקדמת ולקיזוז הנזקים שנגרמו לה עקב מעשיו ו/או מחדליו של התובע בשל אי הופעתו לעבודה.

3.       3.       מטעם הנתבעת העידו, מר יפתח שטרן, אשר שימש כמנהלה של הנתבעת בתקופה הרלוונטית (להלן - מר שטרן) ומר רונן הרמל, בעלי ומנהלי הנתבעת (להלן - מר הרמל). התובע העיד בעצמו.

דיון והכרעה:

4.       4.       התובע הועסק במפעל הנתבעת, בתחזוק מכונות ומתן שירות ותמיכה החל מיום 8.8.04 ועד לאמצע חודש 1/06.

התובע עבד על בסיס שכר שעתי ומשכורתו שולמה בהתאם לנקוב בתלושי השכר שצורפו לתיק.

באשר לנסיבות הפסקת העבודה

5.       5.       מהעדויות עולה כי הרקע להפסקת עבודתו של התובע היה אי הסכמתה של הנתבעת לדרישת התובע  לתשלום החזר הוצאות הנסיעה בסך של 400 ש"ח לחודש, כפי שהעיד התובע: " אמרתי להם שאם לא יוסיפו לי לא אוכל להמשיך כי אני מפסיד".  עמ' 1 לפרוט').

כפי שעולה מעדויות הצדדים הנתבעת דאגה באמצעות קבלן הסעות מכפר קאסם להסעה מאורגנת של עובדיה, לרבות התובע, מכפר קאסם, מקום מגוריו, לעבודה ובחזרה.

עוד עולה מהעדויות, כי כחודשיים לפני תום תקופת העסקתו, הודיע התובע לנתבעת כי בכוונתו להעתיק את מקום מגוריו מכפר קאסם, ולהשתמש ברכבו הפרטי ולא בהסעה המאורגנת, לצורך הגעה לעבודה וממנה. לפיכך, ביקש התובע מן הנתבעת כי תשתתף במימון אחזקת/הוצאות הנסיעה ברכבו הפרטי, הוצאות שלכל הפחות הסתכמו, לטענתו, ב - 400 ש"ח.

לאחר דין ודברים, אושר לתובע סכום של 200 ש"ח ובהמשך אף הוצע לו סכום של 300 ש"ח אולם התובע סרב ועמד על דרישתו, כאמור, לקבל 400 ש"ח בגין הוצאות נסיעה ברכבו הפרטי, דרישה לה סירב מר הרמל.

כפי שהעיד מר שטרן:

"...נתתי לו העלאה של 20 ש"ח. לאחר כחודש חודשיים בערך הגיע אלי התובע ואמר ש - 200 ש"ח לא מספיק והוא רוצה 400 ש"ח. כמובן שבעל הבית התנגד נחרצות. אם אתה נותן לאחד אתה צריך לתת לכולם. פניתי לתובע ואמרתי לו שנהיה אנשים הגיוניים ואוסיף לו 100 ש"ח על ה - 200 ש"ח וזה נראה הגון מאחר ואנחנו נותנים הסעות...כשבא התובע עשינו תיחשוב וזה היה תואם פחות או יותר כרטיס חופשי חודשי או אגד."

עוד ציין מר שטרן כי לאחר שסרבה הנתבעת לדרישתו "יום למחרת התובע לא הגיע לעבודה. ואם הוא לא מגיע בבוקר המפעל עומד...אחרי כמה שעות הגיע על מדי א' ואמר שבא לקחת מכתב פיטורים." (ר' עמ' 3-5 לפרוטו')

מר שטרן מסר בחקירתו הנגדית כי לכל אורך הדרך נקט התובע בגישה של דרישות ואיומים, וכי למעט העדכון הכללי שמסר לו התובע בדבר העתקת מקום מגוריו, לא נמסר לו כי התובע עובר לגור בטירה. לא זו אף זו, מר שטרן העיד כי במועד בו נודע לו כי התובע מתעתד להעתיק מקום מגוריו למקום אחר, ואף שעדין לא עבר בפועל, שולמה לו תוספת בגין הנסיעות, כפי שהסכימה עליה הנתבעת. (ר' עמ' 4 לפרוטו') 

6.       6.       מר הרמל העיד כי באחד מן הימים פנה אליו התובע והדיעו כי רכש רכב פרטי ואין הוא מעוניין להשתשמש עוד בשירותי ההסעה של הנתבעת, ומאחר ועלות רכבו הפרטי עולה על זו הכרוכה בשימוש בשירותי ההסעה, "בא בדרישה נוספת להעלאה".

עוד הבהיר מר הרמל סירובו לדרישת התובע בעדותו:

"כיוון שכל העובדים קשורים קשרי חברות ומשפחה, היה לנו קושי אמיתי לפרוץ את השכר המקובל במפעל. זה היה גורם למרמור במשפחה שלו ובמפעל. אני לא רציתי לתת לו תוספת שכר. יפתח העריך את העבודה ושיכנע אותי כן לתת תוספת. אישרתי לו במקום 400 ש"ח 300 ש"ח מעבר למה שהיה צריך לקבל. התובע חזר לעבודה יום למחרת. ויפתח הגיע אלי לאחר מספר שעות ואמר שהתובע נעלם ואמר שניפגש בבית משפט....מדובר בתפקיד טכני והנזק היה אמיתי. " (ר' עמ' 5-6 לפרוט'ו)