אין להוסיף "ריבית פיגורים" על סכום פסוק שביצועו עוכב במשך תקופת עיכוב הביצוע

שמעון חוייב בתשלום פיצויים לראובן על פי פסק דין. שני הצדדים הגישו ערעור על פסק הדין והערעורים נדונו במאוחד. שמעון הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בית המשפט שלערעור קיבל את הבקשה באופן ארעי, עד למתן החלטה אחרת. בהחלטה סופית התקבלה הבקשה באופן חלקי בלבד, כך שרק חלק מסכום הפיצוי שנפסק עוכב עד להכרעה בערעור. לימים, ניתן פסק הדין בערעור.

השאלה המתעוררת בערעור שלפניי היא, מאימתי יש להוסיף לסכום הפסוק "ריבית פיגורים", כמשמעותה בסעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן: "חוק פסיקת ריבית והצמדה") - האם מיום מתן פסק הדין בערכאה הראשונה, כטענת ראובן, או מיום מתן פסק הדין בערעור, כטענת שמעון? במילים אחרות, האם יש להוסיף "ריבית פיגורים" על הסכום שביצועו עוכב במשך תקופת עיכוב הביצוע?

העובדות הצריכות לעניין

1.      המערער הגיש לבית משפט זה תביעת נזיקין נגד המשיבות בעקבות תאונה שאירעה לו. בפסק דין מיום 12.10.04 (ת.א. 3424/01, כב' השופטת ח' בן עמי) נקבע, כי המשיבות אחראיות כלפי המערער בנזיקין. כן נקבע, כי קיים קשר סיבתי בין התאונ ה לבין הופעתה של מחלה דלקתית רב מפרקית אצל המערער, ולמערער נפסקו פיצויים בראשי הנזק השונים (להלן: "פסק הדין" או "פסק הדין קמא").

2. ביום 21.10.04, הגישו המשיבות לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין ובקשתן נדחתה (בש"א 7545/04). שני הצדדים הגישו ערעור על פסק הדין. במקביל להגשת הערעור הגישו המשיבות בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית המשפט העליון. ביום 8.11.04, ניתן צו ארעי לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה אחרת, ובהחלטה מיום 2.12.04 התקבלה הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין באופן חלקי. בית המשפט העליון הורה למשיבות לשלם למערער סכום של מיליון ש"ח בנוסף לסכום אותו שילמו, והורה כי יתרת הסכום שנפסק - תעוכב עד למתן פסק דין בערעור.

3.      כאמור, שני הצדדים הגישו ערעור על פסק הדין. המשיבות ביקשו לערער על ההכרעה בסוגיית הקשר הסיבתי ועל סכום הפיצוי שנפסק, והמערער הלין אף הוא על סכום הפיצוי שנפסק לו בחלק מראשי הנזק. בפסק דין מיום 9.4.06 דחה בית המשפט העליון את הערעור בשאלת הקשר הסיבתי, קיבל, באופן חלקי, את הערעורים לעניין סכום הפיצוי והתערב בפסיקת הפיצוי בחלק מראשי הנזק (ע"א 9418/04, 10597/04 צוות ברקוביץ - מאגרי בניה בע"מ נ' דמארי, תק-על 2006 (2) 162, להלן: "פסק הדין בערעור").

4.      4.      לאחר ששילמו המשיבות למערער סכום כסף נוסף, הגיש המערער את פסק הדין ואת פסק הדין בערעור לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, בטענה כי לא שולם לו מלוא הסכום שנפסק. המשיבות הגישו בקשה בטענת "פרעתי" והצדדים  נחלקו באשר לתחשיב החוב הפסוק. בדיון שהתקיים לפני ראש ההוצאה לפועל ביום 3.10.06 הסכימו ב"כ הצדדים כי ראש ההוצאה לפועל ייתן החלטתו על פי החומר המצוי לפניו, לאחר שיתאפשר לצדדים להגיש אסמכתאות משפטיות לטיעוניהם.

החלטת ראש ההוצאה לפועל

5.         בהחלטה מפורטת ומנומקת, מיום 30.10.06, ערך ראש ההוצאה לפועל תחשיב של החוב שנפסק, תוך שהוא מכריע בטענות הצדדים באשר לאופן חישובו של הסכום שנפסק בראשי נזק הבאים: הפסד השתכרות בעבר, ניידות בעבר, ניכויי המל"ל והוצאות משפט. עוד הכריע ראש ההוצאה לפועל במחלוקת שהוצגה בתחילת החלטה זו והיא, כיצד יש לחשב את הריבית על הסכום שתשלומו עוכב עד למתן פסק דין בערעור - האם לסכום שעוכב יש לצרף ריבית פיגורים, כטענת המערער, או שמא הפרשי הצמדה וריבית בלבד, כטענת המשיבות? בשאלה זו אימץ ראש ההוצאה לפועל את טענת המשיבות וקבע כדלקמן:

"תכליתה של הוראת סעיף 5 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, לפיה חוב פסוק נושא ריבית פיגורים ממועד הפירעון, הינה לתמרץ אכיפה מהירה של חובות פסוקים. משניתן צו לעיכוב ביצוע, ונקבע על ידי בית המשפט המוסמך כי אין על החייבת לפרוע בינתיים את החוב הפסוק, או חלקו, אין עוד מקום להמריצה לפרעו.

(השווה: ע"א (חיפה) 2800/01 פרמינגר נ' פריצקר ושות' בע"מ, פ"מ תשס"ב, חלק ראשון, 37).

לשון אחר, צו לעיכוב ביצוע פסק הדין דוחה את "מועד הפירעון", כמשמעותו בסעיף 5 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, עד לביטול הצו האמור.

החוב הפסוק נושא אפוא ריבית פיגורים עד למועד החלטת ביהמ"ש  לעיכוב ביצוע פסק הדין, וממועד זה נושא הוא הפרשי הצמדה וריבית בלבד".

בהתאם לעקרון שהותווה, ובהסתמך על פסק הדין בע"א (מחוזי - חיפה) 2800/01 פרמינגר נ' פריצקר ושות' בע"מ, פ"מ, תשס"ב, חלק ראשון, 37 (2002) שאוזכר בהחלטתו (להלן: "פסק הדין בעניין פרמינגר"), ערך ראש ההוצאה לפועל חישוב של הסכום שנפסק בפסק הדין תוך התאמתו לאשר נקבע בפסק הדין בערעור, צעד אחר צעד, באופן מפורט ומסודר, ואין זה המקום לפרטו. בסופו של יום, קיבל את הבקשה בטענת "פרעתי", קבע כי לא היתה הצדקה להגשת פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, והורה על סגירת התיק. מכאן הערעור.

טענות הצדדים

6.         בערעור שלפניי השיג המערער על תחשיבו של ראש ההוצאה לפועל בראשי הנזק השונים בטענה, כי החישוב חרג ממסגרת הדיון שהיתה בפניו. כבר עתה אומר, כי אין בידי לקבל טענה זו. על פי פרוטוקול הדיון מיום 3.10.06, אשר צורף לתשובת המשיבות, הצהירו ב"כ הצדדים, כי הם אינם חולקים על עובדות היסוד ומוסכם עליהם כי ראש ההוצאה לפועל יפסוק על פי החומר שלפניו, לאחר שהצדדים יגישו אסמכתאות משפטיות באשר לסוגיית הריבית. טענת המערער בעניין הגבלת הדיון לטענת הריבית בלבד אינה באה לידי ביטוי בפרוטוקול האמור, ואף אינה נתמכת בתצהיר, כמתחייב מתקנה 120(ג) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979. יתרה מכך, התחשיב שערך ראש ההוצאה פועל נדרש לצורך הכרעה בבקשה בטענת "פרעתי" שהגישו המשיבות, בה ציינו את החישוב שלדידן ממלא אחר פסק הדין, אף שלא פרטוהו לפרטים. במועד מאוחר יותר הגישו המשיבות חישוב מפורט יותר (ככל הנראה לאור הערת ראש ההוצאה לפועל, בהחלטתו מיום 21.9.06, בדחותו את בקשת המשיבות לעיכוב הליכים). ראש ההוצאה לפועל הכריע בשאלת אופן עריכת התחשיב תוך שהוא שוקל את התחשיבים שערכו שני הצדדים, לעיתים קיבל את טענות המערער ולעיתים את טענות המשיבות. אינני רואה בכך כל פגם.

7.         עיקר טרונייתו של המערער מופנית כלפי הכרעת ראש ההוצאה לפועל בסוגיית ריבית הפיגורים, כפי שפורטה לעיל. לטענת המערער, יש לאבחן את פסק הדין בעניין פרמינגר עליו סמך ראש ההוצאה לפועל, שכן בעניין דשם נמצא, כי עיכוב ביצוע פסק הדין היה מוצדק, ופסק הדין שלערעור שינה באופן מהותי את פסק הדין קמא באופן שסכום החיוב קטן, ואילו בענייננו, לטענת המערער, לא נמצא כל צידוק לעיכוב הביצוע שכן סכום החוב הפסוק גדל בעקבות פסק הדין שלערעור. עוד נטען, כי פסק הדין בעניין פרמינגר עוסק בסעיף 10א' לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"), כנוסחו באותה עת, שכלל אינו עוסק במונח "ריבית פיגורים", מונח אשר נולד לראשונה במסגרת תיקון לחוק אשר ביטל את סעיף 10א' וקבע תחתיו את סעיף 5(ב) לחוק זה. מכאן, לשיטת המערער, היה על ראש ההוצאה לפועל לפסוק ריבית פיגורים על הסכום הפסוק בגין התקופה שמיום מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי ועד למתן פסק הדין בערעור, דהיינו גם "בתקופת עיכוב הביצוע".

            בדיון שהתקיים לפניי הוסיפה ב"כ המערער וטענה, כי החלטה בדבר עיכוב ביצועו של פסק הדין מעכבת את ביצועו של פסק הדין בלבד, והיא אינה מבטלת את החיוב בריבית פיגורים, שכן פסק הדין בערעור התמזג עם פסק הדין קמא, על כל משמעויותיו, לרבות החיוב בריבית פיגורים מיום מתן פסק הדין קמא. לשיטתה, בעל דין אשר מגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, נוטל סיכון כי ערעורו יידחה והוא יישא בתשלום ריבית פיגורים ממועד פסק הדין קמא. הדבר הוא בבחינת שוט שימנע הגשת ערעורי סרק והוא אף מוצדק, שכן במהלך תקופה זו סכום החוב הפסוק מושקע על ידי המשיבות ומניב רווחים נאים. ב"כ המערער הצהירה כי על פי ניסיונה, החישוב בו היא מצדדת נעשה כדבר שבשגרה מדי יום ביומו.

8.         ב"כ המשיבות ביקשה כי הערעור יידחה על הסף מחמת איחור בהגשתו, אך לאחר שהוצג בדיון אישור הדואר על משלוח החלטת ראש ההוצאה לפועל, חזרה בא מטענה זו. כן נטען, כי לערעור לא צורף תצהיר לאימות העובדות הנטענות בו, ולא צורפו המסמכים הרלבנטיים.