אי דיווח לרשות להלבנת הון - כמוה כמסירת מידע כוזב

השופטת  ד' ברלינר:

1.        סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000) להלן: החוק) אומר כדלקמן:

"3. איסור הלבנת הון

...

(ב) העושה פעולה ברכוש או המוסר מידע כוזב, במטרה שלא יהיה דיווח לפי סעיף 7 או כדי שלא לדווח לפי סעיף 9, או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון, לפי הסעיפים האמורים, דינו - העונש הקבוע בסעיף קטן (א); לענין סעיף זה, "מסירת מידע כוזב" - לרבות אי מסירת עדכון של פרט החייב בדיווח."

           האם אי דיווח של גוף פיננסי לרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור (שהיא הרשות המוסמכת (כהגדרתה בסעיף 29 לחוק) (להלן: הרשות המוסמכת), בהתאם לחובות הדיווח שהוטלו על גוף זה, על פי החוק והצווים שהוטלו מכוחו מהווה מסירת מידע כוזב כמשמעותה בסעיף 3 (ב) הנ"ל? זוהי הסוגיה המרכזית העומדת בבסיס הערעור שבפנינו לצידן של סוגיות משנה אחרות הקשורות אליה.

אלה העובדות הרלוונטיות

2.        בתקופה שבין אוגוסט 2003 ועד 16.12.2003 (להלן: התקופה הרלוונטית), נתן המערער שירותי מטבע דהיינו, המיר מטבעות של מדינות שונות אלה באלה. המערער סיפק שירותים אלה במסגרת עסק שנקרא Change Point ומשרדו היה בירושלים. אין מחלוקת כי המערער לא היה רשום כנותן שירותי מטבע במרשם נותני שירותי מטבע.

           בכתב אישום שהוגש נגדו לבית המשפט המחוזי בירושלים, נטען כי במהלך התקופה הרלוונטית ביצע המערער לכל הפחות 84 פעולות של המרת מטבע כאשר שווי השירות בכל פעם היה 50,000 ש"ח לפחות. סך הכל הסתכמו פעולות ההמרה ב- 7,791,474 ש"ח. המערער לא העביר דיווחים על כך לרשות המוסמכת חרף ידיעתו כי הוא חייב בדיווח ובכך ביצע עבירה על פי סעיף 3(ב) לחוק. בנוסף, יוחסה למערער עבירה על סעיף 11יב (א) (1) לחוק האוסרת על עיסוק במתן שירותי מטבע בלא רישום במרשם, (כנדרש בסעיף 11ג(א) לחוק).

           המערער הודה בעבירה על פי סעיף 11 יב(א)(1) וכפר בעבירה על פי סעיף 3(ב). בית משפט קמא (כב' השופט מ' רביד) הרשיע את המערער גם בעבירה זו לאחר שמיעת ראיות. על המערער נגזרו 6 חודשי מאסר, מהם חודשיים לריצוי מאחורי סורג ובריח ו- 4 בעבודות שירות. כמו כן, הוטלו על המערער 9 חודשי מאסר על תנאי וחולט הסכום שנתפס בעסקו, סך 100,000 ש"ח.

           על הכרעת הדין וגזר הדין הערעור שבפנינו.  

עיקר ממצאיו של בתי משפט קמא

3.        כאמור לא היתה מחלוקת על כך שהמערער לא דיווח לרשות המוסמכת לאורך כל התקופה שבה פעל. בתגובתו לכתב האישום לא כפר המערער בכך שבמועדים הרלוונטיים היה מודע לחובת הדיווח המוטלת עליו. נראה כי במהלך הדיון חלה תפנית בהקשר זה, והמערער מסר גרסאות שונות על המועד בו נודע לו על החובה לדווח. בית משפט קמא סבר כי מדובר בשינוי חזית, עדיין בחן גם סוגיה זו וקבע כממצא עובדתי כי המערער ידע על חובת הדיווח כבר בחודש אוגוסט 2002. ממצא זה נשען על מספר נתונים שהיו בפני בית משפט קמא: א. מכתב ת/16, שנשלח אל המערער מבנק ישראל ב- 11.8.02; ב. דברים שאמר בהודעתו במשטרה בהם אישר כי ידע על חובתו לדווח ואי מתן אמון בגירסתו של המערער בבית המשפט שבה כפר בידיעתו; ג. נסיבות נוספות כגון: רקע חייו וקרקע גידולו של המערער שניהל את עסקו בסמוך מאוד לעסקים דומים של בני משפחתו כאשר גם לדבריו נעזר בהם ובמקורבים אליהם, לאחר שמלכתחילה רכש את הידע בתחום זה בעסק של בני המשפחה.

4.        לאמור לעיל, בדבר המועד בו נודע למערער על החובה לדווח, יש להוסיף נתון שלא יכולה להיות לגביו מחלוקת, היינו כי כל החיקוקים הרלוונטיים לענין חובת הדיווח של נותן שירותי מטבע היו כבר בתוקף עוד לפני תחילתה של התקופה הרלוונטית.

           בגדר חיקוקים אלה:

           א. החוק נכנס לתוקפו בשנת 2000. פרקים ג-ה שבו נכנסו לתוקף בפברואר 2002.

ב. בתאריך 6.3.2002 נכנסו לתוקפן תקנות איסור הלבנת הון- (דרכים ומועדים להעברת דיווח של תאגידים בנקאיים והגופים המפורטים בתוספת השלישית לחוק למאגר המידע התשס"ב-2002) (להלן: תקנות הדיווח).

ג. ביום 11.5.02 נכנס לתוקפו צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי דיווח וניהול רישומים של חלפני כספים), התשס"ב-2002.

ד. בתאריך 29.6.02, נכנס לתוקפו צו איסור הלבנת הון (חובת זיהוי דיווח ניהול רישומים של נותני שירותי מטבע), התשס"ב-2002. (להלן: צו נותני שירותי מטבע). למעשה מדובר בתיקון הצו הקודם כאשר חלפני כספים הוחלפו בנותני שירותי מטבע וכן מספר שינויים נוספים.