חזרה של מגיש ערעור מערעורו לא גוררת ביטול ערעור שכנגד

פסק דין, בהמשך לפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 931/05 מיום 13.07.05 (להלן: "פסק הדין"), בו נקבע כי הדיון יוחזר לבית משפט זה לצורך הכרעה בשאלה האם יש לראות בערעור שהגישו המערערים ערעור שכנגד.

הרקע

המשיבה (להלן: "החברה") הגישה נגד המערערים תביעה לתשלום יתרת חוב.

בפסק דין מיום 18.08.03 חייבה כב' השופטת א' באום-ניקוטרה את מערער 1 לשלם לחברה את ההפרש שבין התמורה החוזית לבין הסכום ששולם בפועל, וכן חויב המערער 1 בהוצאות. התביעה נגד המערערת 2 נדחתה, מבלי שהחברה חויבה בתשלום הוצאותיה.

הצדדים ערעורו על פסק הדין, אולם לנוכח המועד בו הוגש ערעורם של המערערים, הגישה החברה בקשה לדחיית הערעור על הסף בשל איחור בהגשתו. בהחלטה מיום 01.06.04 קיבל כב' הרשם שילה את הבקשה.

המערערים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשם (רע"א 6617/04). בהחלטה מיום 04.08.04 קבע כב' השופט רובינשטיין שאין מדובר בפסק דין אלא בהחלטה אחרת, והעביר את הדיון לבית משפט זה.

דיון בערעור במעמד הצדדים התקיים בתאריך 29.11.04. ב"כ המערערים הודיע כי הוא מוותר על טענותיו ככל שהן נוגעות לטעות שבדין, שבעטיה זכאים מרשיו להארכת מועד, וביקש להתמקד בטענה לפיה יש לדון בערעור כבערעור שכנגד. בתגובה, הודיע ב"כ החברה כי הוא מוחק את ערעורו, באופן המייתר את בקשת המערערים.

בפסק דין מתאריך 29.12.04, ולנוכח הודעת ב"כ החברה כי היא מוחקת את ערעורה, מצאתי שאין עוד צורך לדון בשאלה אם יש לראות בערעור ערעור שכנגד, שכן לא הוגשה בקשה, נתמכת בתצהיר, לתיקון הודעת הערעור. בהמשך לכך, דחיתי את הערעור.

המערערים הגישו בקשת רשות ערעור נוספת לבית המשפט העליון (בר"ע 931/05). בפסק הדין מתאריך 13.07.05 נקבע:

"השאלה אם ניתן לראות בערעור ערעור שכנגד, שהועלתה על ידי המבקשים, ראוי היה לה לכאורה שתיבדק על-ידי בית המשפט המחוזי גם בלא תצהיר, שכן נדונה בפני הרשם והועלתה בפני בית המשפט המחוזי בגדרי הערעור. ההיגיון שביסוד הדברים הוא, שנושא שעמד בית המשפט להכריע בו, ושהכרעתו נמנעה אך בשל משיכת הערעור על ידי המשיבה, ושאילולא כן היה בית המשפט קובע באשר לו עמדה, שבה תלוי גורל התיק כולו מבחינת המבקשים, ראוי לו שיוכרע לגופו, כדי ששלב הביקורת על החלטת הרשם ימוצה".

אציע אפוא לחברי להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, שיכריע בשאלה אם יש לראות בערעורם של המבקשים שם ערעור שכנגד, ואזי תחול הלכת אריאל נ' קירשנבאום, אם לאו".

השאלה המשפטית

בהמשך לפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 931/05, השאלה המשפטית העומדת להכרעה היא אם יש לראות בערעורם של המערערים ערעור שכנגד, שאז יש מקום להחיל את הלכת אריאל נ' קירשנבאום.

מובהר, כי בהמרצה 734/75 אריאל נ' קירשנבאום, פ"ד ל (1) 405 נדחתה הטענה לפיה עם ביטולו של הערעור מתבטל גם הערעור שכנגד. כב' הנשיא אגרנט עמד על ההיגיון שביסוד מנגנון הערעור שכנגד:

"כוונת מתקין התקנות שם ברורה, והיא: להבטיח בידי משיב את האפשרות להשיג על פסק-הדין באמצעות ההליך של ערעור שכנגד, כך שיוכל ליהנות מהיתרון של הארכת המועד להגשת השגתו.

...

'אך אם בחר המשיב להמשיך (בערעור שכנגד), רשאי המערער לשנות את דעתו, ולהודיע למשיב כי אף הוא ימשיך בערעורו'. ברור שכוונת המחבר היא שהלה ימשיך בערעור המקורי שהגיש, ולא שיהיה רשאי להגיש ערעור חדש".

סדר הדין של הערעור שכנגד

תקנה 434 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") מאפשרת למשיב להגיש ערעור שכנגד: