חיוב במזונות למשך תקופה של 5 שנים מיום התרת נישואין אזרחיים

מה משך תקופת החיוב במזונות אשה, כאשר בנה"ז, הכשרים להינשא כדמו"י, נישאו בטקס אזרחי בקפריסין, ונישואיהם הותרו ע"י ביה"ד הרבני - זו השאלה העומדת להכרעה בפני.

העובדות הרלוונטיות והשתלשלות ההליכים המשפטיים

1.                  התובעת והנתבע הנם יהודים, תושבי ישראל ואזרחיה, וכשרים להינשא כדת משה וישראל. הם נישאו זל"ז בנישואין אזרחיים בקפריסין ביום 17.10.87. לאחר שובם ארצה, הם נרשמו במשרד הפנים כנשואים עפ"י תעודת הנישואין הקפריסאית, ובנוסף נישאו בארץ בטקס קידושין פרטי ע"י רב רפורמי.

לצדדים בת, ילידת 2.7.90.

2.                  יחסי הצדדים עלו על שרטון, והם החלו לנקוט בהליכים משפטיים רבים בערכאות השונות.

3.                  ביום 10.8.00, הגישה התובעת תביעה למזונותיה ומזונות בתם הקטינה של הצדדים בבימ"ש זה.

4.                  בפסה"ד מיום 26.11.03 חייבתי את הנתבע במזונות הקטינה בסך 2,500 ש"ח לחודש, ובמזונות התובעת בסך 5,000 ש"ח לחודש. קבעתי, כי תוקף החיוב במזונות התובעת הינו עד ליום 12.2.03 - היום בו הצהיר ביה"ד הרבני, כי הצדדים אינם נשואים זל"ז כדמו"י והם יכולים להנשא כדמו"י כפנויים, והוסיף וקבע כי הוא (ביה"ד הרבני) מתיר את הנישואין "... והנ"ל יכולים להנשא כפנויים".

פסה"ד מיום 26.11.03, בו נקבעו, כאמור, מזונות הקטינה והתובעת (האשה), יקרא להלן " פסה"ד המקורי למזונות".

השתלשלות ההליכים בבתיה"ד הרבניים עד להחלטה מיום 12.2.03 פורטו בפסה"ד המקורי למזונות, ואין צורך לשוב ולפרטם.

5.                  הצדדים ערערו על פסה"ד המקורי למזונות, וביום 1.11.05 ניתן פסה"ד בערעור. פסה"ד שבערעור הותיר על כנו את שנפסק לעניין מזונות הקטינה, אך קיבל את הערעור ביחס למזונות התובעת תוך שנקבע:

"... יש להחזיר את התיק לבית המשפט לענייני משפחה, על מנת שידון במזונות המשיבה, על פי העקרונות שהיתווה כב' הנשיא ברק בפסק דינו ברע"א 8256/99"

(עמ' 26 לפסה"ד).

יודגש כי פסה"ד ברע"א 8256/99 ניתן ביום 10.12.03, לאחר מתן פסה"ד המקורי למזונות.

6.                  ביני לביני, ביום 21.11.06, ניתן פסק דין בעתירה שהגישה התובעת לבג"ץ (בג"ץ 2232/03, טרם פורסם), כנגד פסה"ד שנתן ביה"ד הרבני ביום 12.2.03. בג"ץ דחה את עתירת התובעת, תוך שהוא מכריע ב-4 שאלות: תוקף הנישואין האזרחיים בישראל; הסמכות להתרתם; העילות להתרתם ; והזכויות ההדדיות בין בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים.

7.                  עם החזרת התיק אלי ולאור האמור בפסה"ד שבערעור, הורתי לב"כ הצדדים לטעון בשאלה: האם על פסה"ד דנן למזונות התובעת להתייחס לשאלת עצם חיוב הנתבע במזונותיה ו/או משך תוקפו של החיוב ו/או גובה החיוב במזונות.

בהחלטתי מיום 2.1.07 קבעתי (סע' 9 להחלטה):

"לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ולאחר שעיינתי בפסק דינה של ערכאת הערעור, באתי לכלל מסקנה כי העניין הוחזר לביהמ"ש רק בשאלת תקופת החיוב, וכי בעניין גובה החיוב לא נתקבל הערעור, מאחר וביהמ"ש הנכבד שלערעור לא העיר כל הערה לעניין זה".

אשר לטענת הנתבע, כי בין לבין הורע מצבו הבריאותי והכלכלי ויש להתחשב בכך בפסה"ד, קבעתי ביום 2.1.07 כי:

"אין מקומה של טענה זו במסגרת דיון זה. על פסה"ד החדש להינתן מזווית הראיה שהיתה לביהמ"ש בעת ניתן פסק הדין המקורי, ובמסגרתו יש להתעלם מהשינויים שחלו לאחר אותו מועד, שכן אחרת אין לדברים סוף".