גן אירועים ישיב דמי מקדמה מלאים בגין ביטול חתונה בחיפה במהלך מלחמת לבנון השנייה

במסגרת התביעה שלפני, עותרת התובעת להשבת דמי מקדמה ששלמה לנתבעת בגין שירותיה להשכרת גן אירועים עבור חתונת התובעת, אשר נקבעה ליום 13.8.06.

פרטי ההתקשרות בין הצדדים והתחייבויותיהם מפורטים בהסכם עליו חתמו ביום 29.6.06 (להלן: " ההסכם").

בכתב תביעתה, טענה התובעת כי בגין השכרת גן האירועים למועד שנקבע, שלמה לנתבעת דמי מקדמה בסך 4,650 ש"ח. דא עקא טוענת התובעת, בתאריך המיועד התקיימה מלחמת לבנון השנייה ובהתאם להנחיות פיקוד העורף, כך לטענת התובעת היא נאלצה לבטל את קיום מסיבת החתונה ואף מסרה הודעה כאמור לנתבעת מבעוד מועד. יחד עם זאת, טוענת התובעת, פניותיה לנתבעת להשבת דמי המקדמה ששילמה נענו בסירוב.

מנגד, בכתב הגנתה, הכחישה הנתבעת את זכאותה של התובעת להשבת דמי המקדמה, כאשר היא נסמכת על מספר נימוקים. הנתבעת ברוב הגינותה לא הכחישה כי במועד הרלוונטי התקיימה מלחמת לבנון השנייה ואף לא התנגדה להשבת דמי המקדמה ששלמה התובעת, אלא שהיא התנתה את השבת המקדמה בקבלת פיצוי מן המדינה - רשויות המס.  הסבירה הנתבעת כי כל עוד לא קבלה פיצוי מן המדינה עבור ביטול אירועים לתקופה של חודש אוגוסט 2006 היא אינה יכולה להשיב לתובעת כספים ששלמה, דבר אשר יסב לה נזקים והפסדים. בנוסף טוענת הנתבעת, על פי ההסכם שנחתם בין הצדדים במקרה של ביטול אירוע 30 ימים לפני המועד שנקבע, זכאית הנתבעת לדמי ביטול בשיעור של 100% מגובה האירוע , כך על פי סעיף 4 להסכם עליו חתמו הצדדים ועל כן לגרסת הנתבעת, ביטול החוזה מצד התובעת נעשה שלא כדין, בין היתר לאחר שרשויות המס טרם מסרבות להכיר בפיצוי הנתבעת לתקופה עבור חודש אוגוסט 2006 ואף מסרו לנתבעת כי בחודש הנ"ל לא היתה מניעה לקיים אירועים בעסק הנתבעת. על כן הנתבעת גם שומרת לעצמה הזכות לתבוע בעתיד דמי ביטול (ר' סעיפים 7 ו - 8 לכתב ההגנה).

ביום 21.3.07 נתקיים בפני דיון ונשמעו עדויות הצדדים: מטעם התובעת העידה אמה ואילו מטעם הנתבעת הופיעה נציגה - מר יגאל שני.

לאחר שבחנתי האמור בכתבי הטענות, שקלתי העדויות והטענות שהועלו בפני, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל מן הנימוקים הבאים:

אין מחלוקת כי התובעת מסרה הודעה על ביטול ההתקשרות בין הצדדים, כאשר לגרסתה הטעם לביטול נעוץ בקיומה של מלחמת לבנון השניה, היינו בנסיבות אשר אינן תלויות בה. 

המחלוקת אם כן, אשר נתגלעה בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם הודעת ביטול החוזה מצד התובעת נמסרה כדין  ובמילים אחרות: היא זכאית התובעת, בנסיבות המקרה שלפני, להשבת דמי המקדמה ששלמה לנתבעת וזאת חרף ההסכם אשר נחתם בין הצדדים.

בענייננו, מקובלת עלי טענת התובעת לפיה, נאלצה להודיע לנתבעת על אי יכולתה לקיים את האירוע במועד שנקבע, נוכח קיומה של מלחמת לבנון השניה ובהתאם להנחיות פיקוד העורף.  אני גם מקבל גרסת התובעת כי ההנחיות נמסרו לה טלפונית וממילא משטענה זו לא נסתרה על ידי הנתבעת.

אשר לטענת הנתבעת, כי רשויות המס ממאנות לפצותה עבור חודש אוגוסט 2006  כמו גם, לטענתה, רשויות המס השיבו לפנייתה, כי היא לא היתה מנועה לקיים אירועים בתקופה זו, בכל הכבוד עם טענה זו של הנתבעת, לא אוכל לקבל. ובמה דברים אמורים?

ראשית, אין להתעלם מן העובדה, כי מועד החתונה נקבע לתאריך במהלכו ארעה מלחמת לבנון השניה, אשר גזרה על עסקים רבים סגירה ועזיבה כמו גם הובילה לביטולים של אירועים קבועים מראש. מן המפורסמות הוא, כי בתקופת המלחמה נסגרו עסקים רבים כמו גם בוטלו אירועים שונים ואך טבעי, כי התובעת,  נאלצה לבטל את מסיבת החתונה שנקבעה לתאריך 13.8.06 בשל פרוץ המלחמה ובהתאם להנחיות פיקוד העורף, בשים לב כי גן האירועים נמצא בתחומי העיר חיפה, אשר אין ספק כי היתה יעד למתקפות האויב בזמן המלחמה. בנסיבות אלו, סבירה והגיונית בעיני גרסת התובעת, כאשר מנגד תמוהה בעיני טענת הנתבעת לפיה,  טרם פוצתה על ידי המדינה בגין התקופה הנ"ל ועל כן, אין ביכולתה להשיב לתובעת דמי המקדמה (ר' סעיף 6 לכתב ההגנה + סעיף 9 לכתב ההגנה).

ויודגש: חרף גרסת הנתבעת בנקודה זו, היא נמנעה מלהציג בפני בית המשפט מסמכים או אישורים אשר מעידים על נכונות טענותיה הן לעניין תשובות רשויות המס והן לעניין יכולתה הכלכלית והימנעותה כאמור פועלת לרעתה, שהרי כלל ידוע הוא בדיני הראיות, כי הימנעות צד מהבאת ראיה או עד רלוונטיים אשר בכוחם לשפוך אור על הפרשה - פועלת לחובת הצד הנמנע.

בענייננו, הנתבעת גם לא טענה כשם שלא הוכיחה הטעם להימנעותה מהצגת האישורים והימנעות הנתבעת בעניין זה פועלת לחובתה ומחלישה גרסתה.

שנית, לטענת נציג הנתבעת, כפי שעולה מעדותו בפני, ראוי להתנות את החזר תשלום המקדמה לתובעת בתשלום פיצוי לנתבעת מטעם המדינה ו/או הגורמים המוסמכים בהתאם להסדרי הפיצוי עבור תקופת מלחמת לבנון השניה כפי שנקבעו במשק לעסקים באזור הצפון.

גם טענה זו של ההגנה, נטענה באופן שרירותי ואין בידי לקבלה הן משום שלא הובאו בפני ראיות מאמתות לעניין פיצוי הנתבעת לתקופת המלחמה כולה או מקצתה והן משום שלא הוכח בפני כי הלכה למעשה, נגרם לנתבעת נזק כתוצאה מביטול החוזה מצד התובעת.

לאור האמור ולאחר ששקלתי טענות שני הצדדים שוכנעתי דווקא, כי ביטול החוזה מצד התובעת, הגם שנעשה במסגרת 30 הימים לפני המועד המיוחל, מוצדק בנסיבות העניין וכי התובעת זכאית לדמי המקדמה ששלמה לנתבעת.

אוסיף ואומר כי מקום ואין שנויה במחלוקת העובדה כי האירוע נקבע לתאריך בו נתקיימה מלחמת לבנון השניה, אני סבור כי הטעם האמיתי לביטול החוזה נעוץ בנסיבות אשר אינן תלויות בתובעת, אף לא בנתבעת ועל כן הביטול במקרה המיוחד שלפני, חורג מן המקרים בהם היה על התובעת לשאת בדמי ביטול, זאת על אף ההסכם אשר נחתם בין הצדדים והדברים אמורים ביתר שאת, מקום והוכח כי התובעת מסרה הודעת ביטול כשלושה שבועות עובר לתאריך שנקבע, היינו במועד מוקדם ככל שיכלה וגם עובדה זו פועלת לטובתה של התובעת, משמסרה הודעת ביטול ללא שיהוי ובכך גם מנעה מן הנתבעת נזקים מיותרים.

לא זאת אף זאת, הנתבעת לא הוכיחה כי נגרם לה נזק כלשהו כתוצאה מביטול האירוע נשוא התביעה שלפני ואי הענות לדרישת התובעת להשבת דמי המקדמה בתיק שלפני, תעורר חשש לעשיית עושר ולא במשפט:

על פי סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א -  1970, עם ביטול ההסכם, קמה חובת השבה הדדית בין הצדדים להסכם. זכות זו קיימת למפר ולנפגע כאחד, משנכשלה העסקה (ר' ד. קציר בספרו "תרופות בשל הפרת חוזה", עמ' 778). הטעם להשבה זו, הנו החשש מפני עשיית עושר ולא במשפט, ועל כן, על הנתבעת במקרה שלפני, להשיב לתובעת את דמי המקדמה ששולמו לה, בשים לב כי לא נטען כשם שלא הוכח בפני כל נזק שנגרם לנתבעת כתוצאה מביטול החוזה.