ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופטת אושרי פרוסט-פרנקל) מיום 3.3.05, בת"א 16161/04, אשר קיבל את תביעת המשיבים, הורה על ביטול ההסכם בין הצדדים וחייב את המערערת בהשבת סכום של 32,775 ש"ח לידי המשיבים.
1. 1.
רקע
(א) (א) המערערת היא חברה העוסקת בתיווך, מכירה, השכרה ושיווק של יחידות וזכויות נופש.
(ב) (ב) המשיבים, זוג גמלאים, רכשו מהמערערת בשנת 1998, זכויות לשבוע נופש מדי שנה, באחד מאתרי חברת "האטצינסון" (להלן:
"זכויות הנופש"). את זכויות הנופש רכשו המשיבים מחברת "אטלס", ותמורתן שילמו מדי שנה דמי אחזקה בסכום של 460 יורו (להלן : "
התשלום השנתי"), אך לא עשו בהן כל שימוש.
(ג) (ג) ביום 4.6.03, לאחר שהוזמנו למשרדי המערערת לצורך מכירת זכויות הנופש, התקשרו המשיבים עם המערערת בהסכם שלפיו שילמו המשיבים למערערת סכום של 32,775 ש"ח, העבירו את זכויות הנופש וקיבלו חברות במועדון "פלטיניום" המקנה לחבריו הנחות בנופשים ומימון של עד 600$ בהזמנת חופשה (להלן:
"ההסכם").
(ד) (ד) לטענת המשיבים הטעתה אותם המערערת קודם לחתימה על ההסכם. היא הזמינה אותם לפגישה כדי להציע להם למכור לה את זכויות הנופש, וטענה באמצעות נציגה, מר פרל, כי הדרך היחידה שלהם להשתחרר מהתשלום השנתי בעבור זכויות הנופש היא לשלם למערערת תמורת העברת הזכויות לצד שלישי. לטענתם, טען מר פרל כי ההצעה לרכוש את זכויות הנופש היא חד פעמית לאותו ערב ובכך הפעיל עליהם לחץ רב. בדיעבד, התברר להם כי יכולים היו להשתחרר מזכויותיהם בדרך פשוטה של הפסקת תשלום דמי המנוי.
(ה) (ה) נוכח האמור, הגישו המשיבים תביעה ובה עתרו לביטול ההסכם ולהשבת הסכומים ששילמו למערערת בצירוף פיצוי בגין עוגמת נפש.
(ו) (ו) המערערת טענה להגנתה כי המשיבים הוזמנו לפגישה כדי לרכוש חברות במועדון "פלטיניום", ורכישת זכויות הנופש על ידה היא טפלה לעיסקה זו. המשיבים הם אנשים בגירים אשר מרצונם החופשי התקשרו בהסכם, ללא לחץ וכפייה.
2.
2.
פסק דינו של בית משפט קמא
(א) (א) בית המשפט סקר את העדויות שהביאו הצדדים ואת הגרסאות הסותרות, וקבע כי בשאלה לאיזו מטרה הוזמנו המשיבים מקובלת עליו גרסת המשיבים שהוזמנו לפגישה כדי שהמערערת תרכוש מהם את זכויות הנופש. זאת, בין היתר, בהתחשב בכך שהמערערת נמנעה מלהביא לעדות את האדם שנהג להתקשר ללקוחות פוטנציאליים ולהזמינם לפגישה, וכן נמנעה מלהציג תמליל של אותן שיחות, על אף שהעד שורר מטעמה העיד כי שיחות אלו מתועדות. הימנעות זו יש לזקוף לחובת המערערת, ועל כן דחה בית המשפט את הטענה שהעברת זכויות הנופש הייתה טפלה להסכם העיקרי. העברת זכויות הנופש, כך נפסק, היתה המטרה היחידה שעמדה לנגד עיניהם של המשיבים עת הגיעו לפגישה אצל המערערת.
(ב) (ב) בית המשפט קיבל אף את טענת המשיבים כי הפגישה שאליה הוזמנו נמשכה שעות רבות, במהלכן הופעל עליהם לחץ מסיבי מצד מר פרל, לחץ שכלל הפחדות בנושא הוצאות כספיות גבוהות אם לא יתקשרו בהסכם והבהרה חד משמעית שמדובר בהזדמנות חד פעמית של אותו ערב. בפועל, כפי שהעידו גם עדי המערערת, נמשך ה"מבצע המיוחד" משך מספר חודשים. עוד התברר כי זכויות הנופש שנמסרו למערערת ללא תמורה, הועברו ישירות לחברת "כרומוזום גנטיק" שבבעלות אישתו של מר פרל, ואשר הוא מנהלה. המדובר בעשיית עושר שלא בתום לב: מר פרל שיכנע אנשים להעביר ללא תמורה את זכויות הנופש למערערת, הוא לא גילה להם שהזכויות הועברו לחברה משפחתית (שלא היתה קיימת במועד העברת הזכויות), ובכך התעשר על חשבון המשיבים ושכמותם אשר שילמו מחיר מלא בעבור הזכויות, ועוד שוכנעו לשלם סך 7,500 $ כדי לקבל סבסוד נופש בעתיד.
(ג) (ג) בית המשפט ציין כי המערערת לא הוכיחה כי זכויות הנופש הן חסרות ערך וכי המשך החזקתן תעלה למחזיק בהן כסף רב. היא אף לא הוכיחה מהו מנגנון ההטבות המגיע לחברי מועדון "פלטיניום". בין עדיה שלה נמצאו סתירות בשאלה למי שווקה החברות במועדון - האם רק למי שבידיו זכויות נופש, או גם למי שאין בידיו זכויות שכאלו. כמו כן הוכח שבפועל קיבלו המשיבים שליש מהסכום שהובטח להם כהטבה לחברי המועדון. העובדה שהמשיבים השתמשו בחברותם במועדון פלטיניום והזמינו באמצעותו חופשה אינה מלמדת, כך נפסק, שהם מעוניינים באכיפת ההסכם, שכן באותו מועד לא יכולים היו המשיבים לדעת כי המערערת תממן רק שליש מהסכום שהובטח ותמונת הדברים המלאה טרם התבררה להם.
(ד) (ד) עוד נקבע כי טענתה של המערערת שהדרך היחידה להשתחרר מזכויות הנופש היא בהעברתן למערערת נסתרה במכתב נספח ג' לכתב התביעה (צ"ל נספח ד'), המלמד כי אי תשלום דמי המנוי השנתיים גורם לפקיעת הזכויות.
(ה) (ה) מכל האמור עולה, כך פסק בית המשפט, שהמשיבים חתמו על ההסכם לאחר שהוצג להם מצג כוזב. הם הובאו למקום עסקה של המערערת באמתלה של קניית זכויות הנופש שלהם, ובפועל הופעל עליהם לחץ לרכוש זכויות במועדון נופש אחר. בית המשפט ציין כי מר פרל העיד שאינו רואה כל פסול בשימוש באמתלה זו. המצג הכוזב כלל גם הטעייה שמועד הפגישה הוא ההזדמנות היחידה "להיפטר" מזכויות הנופש ולרכוש את הטבת מועדון ה"פלטיניום". בערב כה צפוף ומעיק, שבו נקטה המערערת בשיטת שיווק אגרסיבית, לא היה באפשרותם של המשיבים להבין ולהגיע ל"גמירות הדעת" הנחוצה לכריתת ההסכם, ועל כן יש לקבוע שלא נכרת כל הסכם.
(ו)
(ו)
בית המשפט הוסיף ודן בשאלת בטלות ההסכם וקבע כי המערערת נהגה בחוסר תום לב והפרה את חובת הגילוי המוטלת על צד למשא ומתן, בכך שלא גילתה למשיבים את מטרת הפגישה שאליה הוזמנו. עוד היא לא גילתה להם כי יוכלו לוותר על זכויות הנופש גם בדרכים אחרות, ויוכלו לקבל את ההנחה המוצעת גם לאחר שיבחנו את ההצעה בשיקול דעת ובנחת בביתם. התנהלותה זו עולה גם כדי הטעיה על פי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 (להלן:
"חוק החוזים") ועל כן בטל ההסכם, והמשיבים זכאים להשבת כל הכספים ששילמו למערערת
32,775 ש"ח.
(ז) (ז) בית המשפט דחה את תביעתם של המשיבים לפיצוי בגין עוגמת נפש.
3. 3.
טענות המערערת
ואלו טענות המערערת:
(א) (א) המהות האמיתית של העסקה שונה בתכלית מזו שהוצגה בתביעה והיא רכישת חברות במועדון "פלטיניום". כל קביעה אחרת בדבר מהות העסקה עומדת בסתירה למסמך בכתב שעליו חתמו הצדדים באופן רצוני. גם המשיב 1 הודה בחקירתו הנגדית כי הסכום ששילם היה תמורת ההנחות שיקבל כחבר מועדון ולא בגין ההשתחררות מזכויות הנופש. מכאן, שאי אפשר להעניק למשיבים את הסעד שהתבקש בתביעה - "ביטול עסקת יחידת הנופש", שכן אין עסקינן כלל בעסקה ביחידת נופש.