בנק הפועלים התרשל בטיפול בכספי רנטה של בעל חשבון בסניף רעננה

רקע עובדתי

התובע ניהל בסניף של הנתבע (להלן: "הבנק") שני חשבונות משותפים, על שמו ועל שם רעייתו בנפרד (להלן: " גב' אליעזר"). חשבון אחד נוהל בשקלים והשני במט"ח. בטופסי פתיחת שני החשבונות נקבע, כי כל אחד מבעלי החשבון רשאי לחתום בו לבדו.

בשלב מסוים התגלע סכסוך בין בני הזוג, וכל אחד מהם הורה לבנק להימנע ממשיכת כספים מהחשבון השקלי, ללא חתימת הצד שכנגד. הוראה זו כובדה על ידי הבנק, והודעות על ביטול הזכות לחתימה בנפרד של כל אחד מבני הזוג נשלחו בהתאם. אין מחלוקת, כי החשבון השקלי נסגר בחודש ינואר 1998.

המחלוקת

המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בחשבון המט"ח.

התובע טוען, כי סגר את החשבון בתחילת שנת 1998, אך למרות זאת בוצעה העברה של סך 6,174 יורו, ששולמו לו כרנטה מגרמניה, מחשבון המט"ח לחשבון שנוהל על שם גב' אליעזר בבנק איגוד, בהתאם לבקשתה. לדבריו, הבנק התרשל ופעל שלא כדין בביצוע העברה זו, ללא הסכמתו וידיעתו, ולכן עליו להשיב לו את סכומה.

הבנק טוען, כי לא ניתנה כל הוראה לגבי חשבון זה מצד התובע או מצד גב' אליעזר, בנוגע לביטול זכות החתימה בנפרד או לגבי סגירתו. לפיכך, כך לדברי הנתבע, לא היתה כל מניעה להעברת הכספים לחשבונה של גב' אליעזר.

גב' אליעזר מאשרת, כי משכה את הכספים נושא התביעה, אך טוענת, כי לא היתה כל מניעה לעשות זאת, מאחר שהיתה בעלת החשבון ומשיכת הכספים נעשתה כדין.

החשבון נסגר - האמנם?

התובע, איש קשיש המתקיים, בין היתר, מרנטה המשולמת לו על ידי ממשלת גרמניה. בסיכומי בא-כוחו צוין, כי התובע וגב' אליעזר סגרו את חשבונות הבנק, שנוהלו על שמם בבנק הפועלים, בתחילת שנת 1998. לדבריו, אף הודיע לבנק על שינוי כתובתו, כאשר עבר לת"א. במהלך שמיעת העדויותי התברר, כי החשבון השקלי נסגר ביוזמת הסניף בשנת 1998, לאחר גבית חוב שנותר בחשבון, מאחר שלא היה פעיל מספר חודשים קודם לכן.

ב"כ הבנק מציין בסיכומיו, כי הבנק החליט על סגירת החשבון על מנת למנוע המשך חיוב החשבון בעמלות ובדמי ניהול.

לא הוברר בדיון, מדוע לא נהג הבנק בדרך דומה גם בחשבון המט"ח. אמנם בחשבון זה לא נותרה יתרת חוב לסילוק, אך הדבר מהווה רק חיזוק לטענה, כי היה על הבנק לסגור את החשבון, שלא היה פעיל אף הוא.

אכן, אין יסוד לטענת התובע, כי פנה וביקש את סגירת חשבון המט"ח, ונראה כי התובע ובא-כוחו נתפסו לכלל טעות בענין זה. אך החשבון נחסם לפעילות בשיקים כבר בתאריך 24.2.96ובשנת 2003 אף סומן ביוזמת הבנק כחשבון לא פעיל. מדובר ביוזמה מאוחרת, שבאה לעולם רק לאחר מועד זיכוי החשבון בכספי הרנטה והעברתם לחשבונה של גב' אליעזר.

העברת הסכום מחשבונו של התובע

כספי הרנטה התקבלו בחשבונו של התובע, בחודש אוגוסט 2002. התובע העיד, כי מדובר בתביעה לפיצויים, שהוגשה על ידו לממשלת גרמניה לפני 15 שנים, והסכום שהתקבל היה הראשון, לאחר שתביעתו התקבלה. לדבריו, לא היה מודע כלל להעברת הסכום לחשבונו, ופנה לגורם המשלם בגרמניה בטרוניה,  מדוע לא הועברו לו כספי הרנטה. רק אז נודע לו,  כי הכסף הועבר לחשבונו בבנק הפועלים סניף רעננה.

כאשר פנה התובע לבנק, נאמר לו, לדבריו, שאין כסף בחשבון, כי הסכום של 6,195.28 יורו הוחזר לשולח בגרמניה והחשבון סגור. התובע העיד, כי נאלץ לנהל תכתובת מיותרת ומביכה עם הגורם בגרמניה במשך שנתיים, שבמהלכה דרש לקבל לידיו עותק ממסמך ההעברה לבנק. תכתובת זו לא הוצגה כראיה, אך התובע הוסיף והעיד, כי רק לאחר משלוח עותק ההעברה הכספית מגרמניה פנה פעם נוספת לבנק, ואז הוברר לו לראשונה, כי כספי הרנטה הועברו לגב' אליעזר.

ב"כ הבנק טוען בסיכומיו, כי העברת כספי הרנטה לגב' אליעזר נעשתה כדין, שלא ברשלנות ובהתאם לתנאי הסכם ניהול החשבון, על פי הוראה חתומה של בעלת החשבון.

אינני מקבלת טענה זו.

מדובר, כזכור, בחשבון שלא היה פעיל משנת 1998. לפתע פתאום, כעבור ארבע שנים, "נוחת" בחשבון סכום נכבד של רנטה מגרמניה, המלווה במסמך העברה הנושא את שמו של התובע בלבד (נספח א' לתצהיר התובע).

כספי רנטה, מעצם טיבם וטבעם, מיועדים לשימושו של אדם כפיצוי על נזקי מלחמה מהם סבל. מקורם של הכספים היה ידוע היטב לבנק. למרות זאת, וללא כל הודעה מוקדמת, החליט הבנק להעבירם לחשבונה של גב' אליעזר, על פי דרישתה בלבד. מה טעם נחפז הבנק למלא אחר דרישה זו, מבלי להודיע על כך מראש לתובע - לא נאמר בסיכומי ב"כ הבנק. 

ב"כ הבנק מתבצר בטענה, כי התובע ידע על העברת סכום הרנטה, עוד בטרם זוכה חשבונו בסכום עצמו, מאחר שקיבל מכתב מהגורם המשלם בגרמניה, הנושא תאריך 26.2.02. לדבריו, למרות שידע על ההעברה, לא פנה התובע אל הבנק, על מנת לקבל את הכספים או להורות על ביטול ההרשאה למשיכת הכספים בנפרד.